יעוי' בספרינו קצירת השדה פ"ג ס"ח שם כתבנו שגידולים שהם למאכל אדם אלא שבלקיטתם עדיין אינם ראויים למאכל כלל, וצריך להכשירם למאכל ע"י בישול ושליקה או הבחלה וכדומה, כגון תפוחי אדמה, תורמוסים ובננות, חייבים בתרו"מ ככל דבר הנאכל. אולם כל זה אם עתיד להתבשל בתלוש, אולם אם גם לאחר הקטיף לעולם לא יגיע לבשלות הרי שלא הגיע כלל לעונת המעשר, ואם כעת ימתיקו אותו כגון בכבישה ארוכה או באש וכיו"ב, נחלקו בזה האחרונים [ראה ביאור הלכה סי‘ רב סעי‘ ב. וראה במנחת שלמה ח"ג סי‘ קמד לגבי תפוחים קטנים], ובזה יש נפ"מ עגבניות ירוקות לגמרי שנקטפות ונכבשות לחמוצים, ולכל היותר למעשה יש להפריש בלא ברכה. ויעוי' מש"כ בזה בשו"ת חלקת השדה חלק ד (תרו"מ סי' י). אולם זאת יש לדעת שכל זה בעגבניות הנקטפות בעודן קטנות וירוקות לחלוטין, אולם עגבניות שהגיעו לגודלם הרגיל, רק שנקטפו ירוקות ולא המתינו שיאדימו, דרכם של אלו להאדים אם ישהה אותם איזה זמן. וכבר עשינו כמה נסיונות כאלו, והשארנו עגבניות ירוקות לחלוטין וקשות כאבן ללא שום אדמימות, והם נהפכו לאדומים ורכים וראויים לאכילה ללא יוצא מן הכלל. וכ"ז להבדיל מנקטפו בקוטנם, שלא יגיעו לעולם לבשלות בפנ"ע אלא ככבושים.
ומכל זה נמצאת למד גם לגבי המנגו שנקטף בעודו בוסר לחלוטין, שאם אכן הם לפני עונת המעשר, דינם כמבואר לעיל.

הלימונים המצויים חייבים במעשרות עם ברכה ובלא ספק ואין זה קשור לעניני תבלין של שבת והארכתי בזה בקצירת השדה במהדורה החדשה יעוי"ש.

תלוי איזה סוגים. על פי רוב אין חשש ערלה ובדיעבד בקניה מסוחר שקנה מסיטונאי שקנה מבית אריזה שקיבל מחקלאים אומרים כל דפריש

מפריש תרומות ומעשרות בברכה, ובלא חשש כלל. אגב לדידי ס"ל ששדרות נכבשה על ידי עולי בבל בלא ספק כלל, וכמבואר בכמה תשובות שכתבתי אודות עיר זו.

מצע מנותק חייב במעשרות מדרבנן, ואם זה תחת גג, מפריש תרומות ומעשרות בלא ברכה.
יש כלאים בין המינים שהזכרת, ובדרך כלל המרחק בירקות זה טפח וחצי בין שורשי הצמח.
גם במצע מנותק נוהג כלאים מדרבנן, ויש להרחיק כנדרש.

גם עץ בודד שמניב פירות בודדים חייבים הפירות בתרו"מ
תפוז ולימון שני מינים ואין מפרישים מזה על זה
מיני ההדר כגון התפוז והלימון הצהוב הגדול, שייכים לשנת השמיטה, ופטורים מתרומות ומעשרות.

בהחלט ששיך לעשות, ובכמה תשובות שפירטתי, כתבתי את דרך השותפות האפשרית גם במצוות הארץ, גם במתנות כהונה ובמצוות נוספות [ראה בספרי שו"ת שש משזר בחיו"ד].
יש כמה גופים שעושים זאת כמה פעמים בשנה, וצריך לעקוב אחרי פירסומיהם.

בטבל ודאי – יש קריאת שם בנוסח עצמו [ומעשר ראשון בצפונו או מעשר עני בדרומו וכו']
ביצוע נתינה בפועל אין צורך – כי הרי אתה חתום הסכם הלוואה של קיזוז עם הלוי או העני.
הפרשה בפועל – כנ"ל אין צורך, כי הרי למה תפריש בפועל הרי אין בזה קדושה [כמו שיש בתרומה], ואם הפרשה לצורך נתינה אין צורך כי אין נתינה פיזית אלא קיזוז הלוואה. ואם כדי להעניק לו את הפירות עצמן? הרי בהסכם עם הלוי או העני הפכת אותם למכירים שלך, ומכירי כהונה או לויה וגם מכירי עניים [ויש מכירים לעני וכמבואר בכמה ראשונים ובחת"ס ודלא כמי שהסתפק בזה], זוכים בדבר כבר ברגע שאמרת ומעשר ראשון ללוי, הם הזוכים מייד במעשר כי הם המכירים שלך והשאר קמתייאישי מיניה.

כיון שזה טבל ודאי, מעבר לתרומות לכהן יש ליתן גם מעשר ללוי, ובשנה זו גם מעשר לעני. ועל כן, יש לעשות מנוי ב"בית המעשר" למעשר ראשון ולעני [בטל‘ 039030580], ולאחמ"כ תקבלו לביתכם נוסח הפרשה למנויים, ותבצעו את המעשרות על פי הכתוב שם, ובהסבר והפרוספקט שיצורף.
העיקרון הוא שמוציאים את האחוז מהפירות וקצת יותר, שבסוף התהליך הם יהיו תרומה גדולה [הקצת], והאחוז יהיה תרומת מעשר [עשירית מהמעשר ללוי], וזה ישאר בצד עד שירקב ואז אפשר לזרוק לפח. ושאר המעשרות נקרא להם שם ובאמצעות ההסכם שעשינו עם בית המעשר, נזכה למקבלים [לוי ועני], ונשאיר את המעשרות בתוך הפירות, ונאכל אותם יחד עם שאר הפירות.

כשזה תחת כיפת השמים מפריש עם ברכה מתקנת חכמים.
כשזה תחת מבנה מפריש ללא ברכה מחמת מחלוקת הרמב"ם והראב"ד.

בשנת השביעית, מגידולי נכרי [או לאותם הסומכים על ההיתר] – אין צורך להפריש, אא"כ נגמר מלאכה על ידי יהודי כגון ענבי יין של נכרי שישראל גמר את המלאכה. ובשנה השביעית להבדיל משאר שנים יפריש אבל בלא ברכה.
מגידולי מצע מנותק תחת בית = יפריש בלי ברכה. [אא"כ מכר את העציצים לגוי והקטיף היה ע"י גוי, שאז פטור].
אוצר בית דין שהבעלים הפקיר כדין – פטור מהפרשת תרומות ומעשרות.

בעיירות שאינן גבול, אלא מובלעות שלא כבשום, או עיירות המחולקות שחציים חו"ל וחציים לא כגון עכו, קשה מאד להגדיר את המיקום, וכן הוא בבית שאן, וכן באשקלון, שיותר מסתבר שהכוונה למיקום העתיק כלומר לעיר הקדומה, וכן בבית שאן. ועל כן בתוך היישוב עצמו יפריש בלא ברכה, ויש שמחמירים רק במינים שהם מדאורייתא, ולא בשאר מינים.