א. לא חייבים לבדוק על ידי ישראל, במקום שאין צורך. זאת ועוד שלכשרויות יש הסכם עם המפעלים, ודי עם הסכמים לדעת רוב הפוסקים דס"ל דאומן לא מרע אומנתייה. [וכדברי הרמ"א לגבי חביות דגים שאין לחוש אם יש טמאים דלא מחזקינן, וק"ו בשני אלו שמעולם לא היה ולא יהיה, וכמבואר במכתב].
ב. בית הקשקש ניכר בראייה ואין צריך במישוש. וגם ניכר בצורתו לכל אחד שראה פעם אחת מושט. אך עיקר הניכר הוא בית קשקש.
ג. בסלמון טרי או קפוא בנורבגיה אין כולל תוספים בעייתים. במושט בסין 90% ללא כל תוסף חוץ מהמים, לעיתים וביצורים בודדים בלבד, הוסיפו גם פוספאטים [ST], שגםהוא למעשה מינרל כשר. ולמעשה כמעט איננו מצוי. ואין לחוש לו.
ד. לגבי סול, בכה"ג שאין קשקשים זה ודאי השגחה צמודה [מקווה בעז"ה שכך נוהגים כל ועדי הכשרות למהדרין], אז הכל אמור להיראות בזמן ההשגחה. מאידך בדגי סול עם עור [הלבן] שזה הרוב המוחלט המגיע לארץ, רבים הם שאינם שמים משגיח צמוד וחוץ מההכשלה בתולעים, יש גם את הבעיה הנז', שאם החו"ג המקורי הגיע עם ראש, זה ודאי איסורא שהיה מעורב, ואינו דומה למש"כ הרמ"א שאחזוקי איסורא לא מחזקינן. וכל זה כמבואר במכתב הנז'.
בברכה

לצערי הופסק הייצור, פרטים נוספים והאפשרויות השונות, תוכלו לקבל במעבדה 039030580

בוניטה – כעין טונה
מקרוסקה – אינני זוכר כעת את סוג הדג המדובר, אודה על פרטים נוספים
הרינג – לכתחילה לרכוש מדגים שהגיעו מנורבגיה ללא עור ועובדו בארץ [נמכר במעדני מיקי תחת שני סוגים האחד פרוסות הרינג כבוש, והשני פילה מטיאס בשמן] בדיעבד הותרו כל סוגי פרוסות ההרינג לאחר עיבוד, כיון שבמקור יש רק מיעוט המצוי שחובת בדיקתו מדרבן וכיון שעובר חיתוך ועיבוד, והזיהוי קשה ולא קל, השפ"ד מיקל בזה בדיעבד, וכך הורה מרן הגריש"א זצ"ל.

מציאות של תולעי אניסאקיס בבטן הדג יש כמו באותם דגים שבארגנטינה, אך כיון ששיטת הדייג ושיטת העיבוד בשתי המדינות שווה, לכן בייצור שנעשה במפעל בהשגחה צמודה וללא עור, הוא בחזקת נקי. עכ"פ כך ראינו בבדיקות מעבדה שעשינו בארץ בתוצרת שהגיע משם, ובביקור שעשיתי שם. [ושם מצאתי את התולעים חיות בחלל הבטן, ובסחורה שנזרקה הצידה, אף מצאתי תולעים אלו שנכנסו לבשר ויצאו ממנו]. אמנם בארגנטינה, נתתי הוראות מיוחדות למשגיח שעובד שם עם הכשרות שלנו, להקפיד לקחת מדייג יומי, ששה עם קרח בתוככי המקרר עד זמן העבודה כדי שהתולעים יהיו במצב של תנומה ולא יחדרו לבשר, ולא להוציא מן המקרר אלא לצורך עיבוד מיידי, ובכל שעה עגולה נעשים בדיקות במקום לראות שאכן אלו התוצאות. ולכן בארגנטינה עם כשרות שלנו, אני יכול להיות יותר רגוע בתשובתי, משא"כ בדרא"פ, אין זה אלא ממראה עיניים בזמן הסיור שלי שם, ומתוצאות הבדיקות שבדקנו בארץ פילה ללא עור שהגיע משם.

א. אינני מכיר את החברה.
ב. לא מצויין נותן הכשרות.
ג. לא מצויין אופן הדג עם עור או ללא עור.
ד. לא מצויין מקור הדג כלובים בים כגון נורבגיה, או מהים כגון מארה"ב או סין.
אז כיצד אפשר לענות על שאלה כזו?!
למעשה אם מדובר על פילה שמקורו מנורבגיה, עם כיתוב של ארץ ייצור נורבגיה או שם המפעל בנורבגיה, אפשר להשתמש לכל ימות כל השנה ללא חשש, וכמובן באם הדג עם סימני טהרה. רק שיש להוריד את הקשקשים ולגרד את העור מחמת כינה חיצונית.
פילה אפילו עם עור שמקורו מן הים כגון ארה"ב, קנדה, סין ועוד, אין להשתמש כלל ואפילו יש את הכשרויות המהודרות כולם כאחד, כיון שא"א להסיר התולעים מבשר הדגים שהם מלאים בכמות מרובה.

בדגי סלמון אין כלל חשיבות לסוג החותמת גם היא מהדרין ואף אם כתוב נקי וכו‘,. אלא יש לדעת את הפרט הבא: דגי סלמון שמקורם בים יש בהם ריבוי תולעי אניסאקיס לא רק במעיהם אלא גם בבשרם, ואסורים הם באיסור גמור. מאידך דגי סלמון שמקורם מכלובים שבים נקיים לחלוטין מתולעי אניסאקיס, אך מאידך יש בהם נגיעות חיצונית של טפיל היורד בשטיפה ובקשקוש. ולכן: דג סלמון שמקורו מן הים, כלומר, סין, ארה"ב, קנדה, יפן ועוד. אסור לאוכלו גם אם יש עליו כל החותמות שציינת בשאלתך, ואף אם כתוב נקי מחשש טפילים ועוד כיו"ב. ובכלל כשרות על דג סלמון עם עור ממקורות אלו דינו כדין "גט שמזויף מתוכו" כיון שאופן הסרת תולעי אניסאקיס מדגי סלמון מחייב הסרת העור לחלוטין, ומסמוס הבשר עד להוצאת התולעים וכל זה תחת אור UV, עקב הקשיים שהתולעת נוטה לצבע שקוף, והבשר של הסלמון הוא ורוד. ומאידך דג סלמון שמקורו מכלובים, הוא כשר למהדרין ואין בו כלל חשש לתולעי אניסאקיס רק שיש לגרד את העור היטב. נכון להיום כל מה שמגיע מנורבגיה ומצ‘ילי, מקור הדג מן הכלובים. יש להקפיד שעל כל דג יהיה רשום ארץ ייצור או ארץ מקור, ובשום אופן לא להסתפק במילים סלמון נורבגי וכו‘, כי לצערי כותבים זאת גם על סלמון מן הים.