בדוגמא שציינת, אכן הם מקפידים לתת רק על סלמון מכלובים. ואין חשש לתולעי אניסאקיס.

בהצלחה

נכון לשנת תשפ"א כל דגי הסלמון שמקורם מנורבגיה ומשווקים בארץ מקורם מכלובים. וכן הוא ברוב המוחלט המשווק ומקורו מצ'ילה. להוציא אילתית כסופה 'Coho Salmon' שמקורו מן הים, והגם שהוא  מלא בתולעים בבשרו הוא משווק עם כשרות מהדרין. בנוסף יש שיווק מכלובים ממדינות דנמרק, קנדה ועוד כמה מדינות שהחלו בשיווק מגידול בכלובים, ויש לבדוק היטב בכיתוב, ועם המומחים לוודא שמקורם מן הכלובים.

א. גם לדעת הריב"ש מיעוט המצוי הוא קרוב למחצה כלומר מעל המחצית של רוב שזה מעל 25% ולא קרוב ל 50%.

ב. סלמון כל דג נגוע, זה 100 אחוז נגיעות.

ג. שאר סוגי דגים תלוי במיקום לעיתים כמעט הכל לעיתים הרוב, ובדרך כלל הרוב המוחלט או קרוב ל 100% נמצא בבטן הדג ובאיברים הפנימיים ולא בבשר.

ד. לאחר הסרת איברי הפנים וניקוי חלל המעיים, אם נותרו תולעים, אזי הם חודרים לבשר. ולאחר ההקפאה כשאנו מקבלים בארץ את הדגים ללא חלקי פנים, אז מצב הנגיעות בבשר יורד לכדי כ 18% אחוז [בבדיקות של אותם שנים].

ה. מנהג בתי הוראה להחמיר במיעוט המצוי בכמות ב 10%.

ו. למעשה יש שיטות דייג אחרות שרמת הנגיעות נקייה יותר או נגועה יותר, וללא מירוף של חיתוך וקושי הבדיקה לאחר שהכל זה רק מדרבנן שאין רוב נגוע, לא מצאנו ידים ורגלים להתיר. אך אכן בצירוף כל ההיתרים כתב ידידי השקדן הגרמ"מ קארפ לפחות לגבי ההרינג שיש מקום להתיר והסכים עמו מרן הגריש"א זצ"ל שהרוצים להתיר יש להם על מה לסמוך, אך חלילה לתת כשרות על זה.

ז. בשאר דגים כמו סלמון, סול מסין, מרלוזה מסין זהבנון ועוד, אין ההיתרים מתחילים שם כלל.

ח. כל ההרינג בארץ בכל ההכשרים איננו מטופל לענין אניסאקיס לצערי הרב.

ט. הרינג בכלובים מיותר מבחינת הדייגים, ואין צורך בזה, העלויות גידול גדולות, ומאידך יש בשפע ובלהקות בים, אז למה צריך זאת.

י. מי שלא נתקל בתולעים בהרינג, כי איננו יודע הבדיקה, ואכן בבשר ההרינג קשה הזיהוי יותר של האניסאקיס כמבואר בשש משזר שם. אולם ודאי שניכר לכל מי שמומחה בזה, ולכל אדם לאחר שמלמדים אותו מה ואיך לחפש.

דגי סלמון שמקורם מנורבגיה, אין בעיית תולעי אניסאקיס כיון שמקורם מכלובים ולא מהים הפתוח [וכן בכלובים ממדינות אחרות כגון צ'ילי ועוד]. ולכן אין לחוש לתולעים בבשר הדג. גם אם אין כשרות כלל או שיש את הכשרויות שאינן מקפידות על תולעים בדגים והם הרוב המוחלט של הכשרויות המהדרין היום.

מאידך יש כינה חיצונית שנמצאת על עור הדג ללא חדירה, ולכן לאחר שטיפה היטב וק"ו גירוד כל עור הדג אפשר להיות רגועים ולהשתמש ללא חשש.

דגי הרינג, לצערי אין כל אפשרות בטוח כולל כל הכשרויות וכל האופנים. הגם שיש אפשרות לכך אם יקחו את פילה הדג שמפולט כדג טרי, ולא כקפוא, וינקו מיד את דפנות הבטן, ולעיתים אכן יש עיבוד כזה והוא נקי, אךלצערי הרוב אינו עושה כך.

רק אציין שכמוצר סופי לאחר שהוא כבר חתוך ומוכן לאכילה, אופן הבדיקה קשה, ויש מגדולי ישראל שהתירו להתמש במוצר זה מחמת ספק ספיקא, שמא החתיכה שממנו עובד הייתה נקיה [שהממוצע שנותר בחתיכות הדג לפני עיבודו הוא פחות מרוב], ואף אם היה שמא בחיתוך לפרוסות הוא נחתך. ועוד שהבדיקה היא קשה ובכהאי גוונא כותב השפ"ד שבחיוב דרבנן אפשר להקל כשהבדיקה קשה ביותר. ובצירוף כל זה התירו בדיעבד את השימוש והאכילה. אולם הורה מרן הגריש"א זצ"ל שחלילה מחמת הצירופים הללו לתת הכשר על המוצר הזה.

וכיון שיש אפשרות לייצר ללא תולעים, מקווה אני שעוד יבוא יום וועדי הכשרות ינהיגו כך בפועל.

בברכה ובהצלחה

התשובה לשתי השאלות היא שאי אפשר להשתמש כמות שהוא בגלל בעיית הטפילים [תולעי אניסאקיס] שיש גם בבשר הדג בדגים שהזכרת וממקומות הייצור שציינת. ובדג הסלמון יש אף כנימת סלמון חיצונית על העור, שלגבה קל יותר לגרדה או להסיר את העור. אולם בתוך הבשר בדג סלמון יש ריבוי גדול של טפילים, והזיהוי קשה מאד עקב צבע הבשר שהוא כהה ואילו התולעים שקופות ויש להימנע לחלוטין מלהשתמש בדגי סלמון שמקורם מן הים כגון המגיעים מארה"ב או סין [שמקורו גם מארה"ב בד"כ] או קנדה וכיו"ב. ויש להשתמש רק באותם שמקורם מכלובים בים כגון המגיעים מנורבגיה או מצ‘ילי. [לצערי ציוני הכשרות לא רלוונטים כיון שלחלוטין אינם מטפלים בבעיית התולעים ומשאירים זאת לצרכן דבר שאינו נכון ואינו ראוי].
לגבי הפילה סול מסין, כאמורגם במקרה הזה מקורו מארה"ב -אלסקה, או רוסייה, והנגיעות בטפילים מצוייה בכל דג. אולם הבדיקה קלה יותר כיון שאפשר לשקף את הבשר ממול מקור אור, ומי שיודע לזהות את החרקים יכול לראותם, וכאמור ציון הכשרות איננו רלוונטי בעניין וכמפורט לעיל.

שלום וברכה,

בעיקרון דג לוקוס עם העור שסימני טהרה [קשקשים] ניכרים, אין צורך בכשרות כלל, כי הכשרות היא הקשקשים והם ניכרים.

אמנם לגבי בעיית התולעים והטפילים, יש חשש, ובדרך כלל כשרויות המהדרין אינן רלוונטיות בזה כי אינן מטפלות בזה על פי רוב לצערינו.

למעשה דגי לוקוס כולם מקורם מן הים, ויש בהם בעיקר חשש, לתולעים בתוככי הבטן, בדפנות, על הקרום השחור, ועל איברי הפנים. [הדייג מישראל יחסית נקי יותר].

יש להסיר את הראש, את כל חלקי הפנים, להסיר את הקרום השחור, או לכל הפחות לגרד חזק והיטב.

בנוסף רצוי ונכון לוודא שעם הסכין כשמורידים את הקשקשים עוברים על פני כל עור הדג, ומגרדים ושוטפים היטב. ולבסוף להתבונן ויזואלית, שאין פצעים אדומים שיתכן שמקורם מטפיל שחדר לדג, אם יש חשש, להניח האצבע ואם מרגישים קצת קשה לחטט כ 1 ס"מ במקום הפציעה.

בהצלחה

מה זה בעיה? טפילים אין בו חשש, זה דג שעובר חמצון וחלק גדול מהיבואנים זה כולל גם חומרים נוספים, כאשר הדג הוא ללא סימני טהרה זה חייב בלאו הכי השגחה צמודה.

הלכה למעשה, דג זה צריך כשרות צמודה בגלל סימני טהרה ועיבוד, אך לא מחמת טפילים

שלום וברכה,

אכן זו המציאות בהרינג מצויים תולעי אניסאקיס, בכל ההכשרים, כיון שזו המציאות ברוב שדות הדייג בעולם.

התולעים רק בחלל הבטן, ובדרך כלל החדירה לאחר מות הדג כאשר הדג שוהה בטמפ' חמה יותר מהטמפ' הרגילה של הדג במים.

להוציא צורת עיבוד אחד שהוא עשיית פילה במכונה אוטומטית, שמסירה העור וחלקי הפנים במיכון מהיר שאז הפילה נמצא נקי, כל שאר הסוגים נותרים תולעים על הדפנות ולעיתים גם בתוך הבשר.

תופעה זו בכל הכשרויות ללא יוצא מן הכלל, להוציא אם יש מי שמייצר מאופן העיבוד הנ"ל [והוא חייב להיות בהשגחה צמודה בחו"ל כי השיווק ללא עור].

לשאר פרוסות הרינג, יש מקום בצירוף כמה היתרים לאכול גם מחמת שהנגיעות היא ברמה נמוכה, וגם שזה נחתך וגם שהבדיקה קשה, וכל זה מצא להליץ על האוכלים הגאון רבי משה קארפ שליט"א והאתי דבריו בספרי שש משזר חלק שני, יעוי"ש, והסכים עמו מרן הגריש"א זצ"ל, אלא שהוסיף שזה בדיעבד עבור האוכלים, ולא עבור הכשרות לכתוב על זה מהדרין.

אופן הבדיקה מפורט בתולעת שני חלק שני, ובחלק רביעי בנספח בסוף הספר על דג ההרינג.

מותר לכתחילה

בעיקרון רוב התוצרת המרוקאית היא תוצרת מקומית, ושם אין חשש לתולעי אניסאקיס, ומותר באכילה ללא חשש [כמובן עם כשרות מהודרת]. לעיתים אנו נפגשים שם עם אנשובי מיובא ממדינות שונות כגון מסין, מדרום אמריקה, ושם הנגיעות גדולה, ולצערי יש ועדי כשרות שאינן מקפידים על תולעים בדגים, ואז צריך לוודא ענין זה קודם האכילה.

דג ורדון הוא דג הרוטברש, המופיע בספרינו ובחוברות ההדרכה ובאתר המכון, ראה שם שתלוי בסוגים השונים.
המיובא מסין הוא מזן שאין לגביו חשש של טפיל סיפריון לומפי, אולם יש אנסיאקיס בקרום השחור בבטן, או בבשר הדג בחלק הרך שהיה עוטף את בטן הדג.
כיון שהדג מגיע עם עור כהה אי אפשר לשקפו תחת אור, ולכן הנכון להסיר את החלק הרך לחלוטין, ולהשתמש בשאר חלקי הדג.
בזן מנטלה בעיקר כשמקורו מאיסלנד/נורבגיה יש חשש לטפיל חיצוני, וראה במקורות הנז' בערכו.