כשרות זו היא כשרות ותיקה מצרפת [היום היא פעילה מהארץ], והם מאד ותיקים ובקיאים בתחום היין ומוצריו, ובהחלט שאפשר לסמוך לכתחילה.

אם המכונה משמשת רק לסחיטת פרי הדר, אין בעיה עם המיץ. ולגבי הסכין יש לוודא למה עוד זה משמש ואם אכן משמש רק לחתוך פירות קודם סחיטה, אפשר להשתמש עם זה. ככל שאפשר למצוא פתרון להכניס את הסכין לתוך מים חמים או כיו"ב קודם החיתוך עבורך, עדיף. בהצלחה.

אכן הכמוסות עשויות מטאנאט שמקורו בג'לטין חזיר. העקרון ההלכתי שג'לטין גם אם מקורו מדבר אסור כאשר זה בליעה וזה לצורך רפואי, אפשר להתיר.

לגבי האבקה – הרבה יותר קל, כאן זה מקור צמחי שלא כמו הכמוסות, ומאושר לכתחילה לצורך הרפואי.

חומץ הנעשה מענבי בוסר, הוא דבר המוכר אצל יוצאי פרס, ובאיטליה גם מפורסם. בזמנו כתבתי תשובה על כך אם מותר לעשות זאת מענבי שביעית ואם אין בו הפסד. אמנם לגבי יין נסך, למעשה בסי' קכג סעי' ח כותב השו"ע לאסור מי הבוסר משום יי"נ, כלומר ברור שמה שהוא בוסר אין בו איסור מגע נכרי. אולם כותב ר"ת שאיננו יודעים מהו בוסר ומהו יין גמור ולכן יש להחמיר. וכתב הגר"א על השו"ע שזה משום חומרא בעלמא.

אלא שיש לדקדק ולידע שיש שלבים שהם לפני הגדרה של בוסר, ואם זה בשלבים אלו אין ספק כלל, והמי בוסר הם ללא חשש איסור במגע נכרי. [כך הביא גם הדרכי תשובה על השו"ע שם]. הגדרים של בוסר הם רחבים, ומבוארים בסי' רב באו"ח, וכתבתי על כך כמה תשובות בס"ד בהגדרת בוסר וסמדר לגבי ערלה, ואפשר ללמוד משם כמה גדרים למעשה. בכל אופן מה שמגיע כבר כך מחו"ל, יש לוודא שאכן הוא משלב מוקדם מאד, ועל זה צריך שיהיה הכשר [אלא אם כן זה מוצר שאפשר לעשותו רק משלב מוקדם מאד, שאז אין לגביו חשש, וזה להחלטת נותן הכשרות].

לענ"ד כתבתי שלוף אין בו חשש לינת לילה.

השמש לא מעלה ולא מורידה בתנאים שהקמח צריך להיות. כלומר אם זה ואקום, אז הוא צמוד, ואם הוא נשאר צמוד, אין חמצן בפנים, ואין ביצים יכולות להתפתח שם. ואם כן זה נשאר על מתכונתו הראשונה, וכן במנופח ועוד. למעשה כל שתנאי האריזה נשארו כבראשונה, אין לחוש.

דין של תשמישי מצוה אל מול תשמישי קדושה נתבאר בגמ' במגילה דכ"ו ע"ב, ושם כתוב שלתיק של ספרים יש דין תשמישי קדושה. וספרים פירושו הכתובים על הקלף כעין ספר תורה ובתפירת גידין, ראה משנ"ב סי' קנג ס"ק ה-ו. אלא שקדושת ס"ת גדולה מקדושת חומש בודד, וחומש קדושתו גדולה מנביאים, ונביאים וכתובים כהדדי, וכולם גדולים ממטפחת של ס"ת ומותר לשימם בארון קודש, משא"כ בשאר ספרים המודפסים. ועיין בשו"ע סי' קנד סעי' ג ובמשנ"ב ס"ק ז וס"ק ט. וכל זה בספרים העשויים בגלילה וכמבואר שם ובנו"כ [וכשהספר מונח בתוך נרתיק מעץ או כסף, י"א שהארגז הוא כבר תשמיש דתשמיש, וראה יבי"א ח"ח או"ח סי' יט אות יד]. הנה אם כן הנביאים עצמם שכתובים על קלף הם גוף הקדושה, והארון שאתם שמים את הנביאים שם, הוא תשמיש דקדושה, על כל הלכותיו.

מבואר בהלכה (משנה ברורה סי' קצח ס"ק א) שאפילו רק שתה ולא אכל עונה ברוך שאכלנו וכו' ולגבי עשרה במקרה כזה נשאר הפמ"ג בספק, יעוי"ש.

: אל מעלת הגאון שליט"א,

אין צורך כלל להגיע לשום היתר בשעווה מהיתר השלאק, והוא משנה מפורשת בע"ז (פ"ב מ"ז), ובתשובה בקונטרס היוצא מן הטמא (סי' יד) הוכחתי כן גם מהסוגיא בב"מ (מ ע"א) שהיו מחפים החביות של היין בקירא כלומר בשעוות דבורים, הרי שזה דבר המותר באכילה. ושוב הבאתי שכן מצאתי בהערות למרן הגריש"א שהכי הוכיח מסוגיא זו.

והגם שחומר השעווה ממוצה מגוף הדבורה, כלומר, מאותו צוף פרחים שחלקו הולך לזפק מיוחד שבתוספת רוק הופך לדבש, וחלק נהפך ע"י בלוטות הנמצאות בבטן הדבורה לשעווה [תהליך זה הוא לאחר שהיא באה במגע עם אויר, בתחילה צבעה צהוב ובהמשך מקבל גוון כהה]. ואמנם השעווה משמשת את הדבורה לבניית התאים שבהם נאגר הדבש, מכל מקום מחמת שאין החלות משמשות אלא לאחסון הדבש, אך הם עצמן אינן ראויות כלל למאכל, ואמנם כשהן נלעסות יש טעם מתוק, מ"מ הוא מחמת שהדבש אגור בפנים, אולם לאחר הוצאת הדבש, נותרות החלות כגומי לעיסה ללא טעם כלל ועיקר, ממילא איננו דבר מאכל. ויעוי' היטב בקונטרס שם.

ובספר תולעת שני (ח"א פרק ז סעי' ו) הבאתי שכן כתבו כל פוסקי הדור שעסקו בסוגיא זו, כ"כ הגאון בעל שו"ת משנה הלכות (חי"ג סימן קיד) בתשובה להגר"י פישר זצ"ל, וראה מה שהשיב לו בשו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' סה), והתיר מחמת פסולת. וראה בתשובה שם מש"כ בעניותי על דבריו. ועוד ראה בספר הליכות שלמה (הלכות ומנהגי ר"ה פ"א סעי' יז הערה 76) שכתב דהשעווה אינה חשובה כאוכל ואין שום אדם אוכלה כשאר אוכלין, והרי היא כעפר או סיד יבש ואין בה תורת איסור כלל. ולא יפה עשו המערערים להטיל ספק בדבר הנהוג להיתר מאז ומקדם. והוסיפו שם, שמרן הגרשז"א היה נוהג בעצמו לאכול בר"ה מהשעווה עם הדבש. וראה עוד בקובץ מבית לוי (חודש תשרי תשנ"ח עמ' יז) שהביאו שהכי ס"ל להלכה מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל. וכך נהג מרן כ"ק המהר"א מבעלזא זצוק"ל, לאכול דווקא דבש בעודו בחלתו.

אם הנתונים המחייבים קיימים כגון מנופח או ואקום וכיו"ב, לא רלוונטי התוקף שלהם. בהצלחה.

שלום וברכה ורפואה שלימה. אם מדובר במיץ נוזל שאפשר לסננן אותו במסננת, אין בעיה לרכוש רגיל מהשוק, לעשות שטיפה כדרך בני אדם ראשונה ורגילה, לעשות מיצוי מה שצריך עם המים. אח"כ להעביר אל הכוס באמצעות מסננת של 70 מש [משווקים בכל החנויות מסננת כזו לתה וכו'], ואין בעיה וזה מותר גמור. אם זו דרך אחרת או צריך אכילה של ממש, אנא לחזור אלי וננסה למצוא פתרון בע"ה.

שאלת המשך: האם בנ"א בריא יכול ג"כ לשתות מהמיץ הנ"ל – בשביל ניקוי הגוף ולמניעה?

תשובה: כן, מותר לכתחילה.

השאלה באיזה סוג פירות. לעיתים יש שאפשר ללא כשרות כלל, לעיתים יש צורך גם בכשרות על תוספות חומר גלם, ולעיתים רק בעיית חרקים.

נותני הכשר לטחינה בכשרות טובה, פירושו שנבדק לאחר שטיפה ונמצאו מעט חרקים, כמו 2 חרקים למאה יחידות. שאין זה אפילו מיעוט המצוי, ומאשרים לאחר טחינה שזה רק תוספת, שבלא"ה מותר.

בנוסף לגבי ביטול איסור לכתחילה, גם בלא הנ"ל יש לדעת שבפירות המיועדים לשייקים שהטחינה זה התהליך המיועד עבורם, יש לומר שאין בזה מצד איסור מבטל כי דרכו בכך, ועשה לצורך זה ולא לצורך ביטול החרקים. והוסברו הדברים כדבעי בתולעת שני חלק א בפרק שישי ובפרק שמיני, וכמה אופנים יש בזה, ונכון לעי' שם.