גרעיני דלעת מקורם מחו"ל

גרעיני חמניות בעיקר מהארץ

בחמניות אחוזי הנגיעות מחייבים בדיקה מדרבנן.

גרעיני דלעת בחזקת נקיים מחרקים.

שלום וברכה,

להלכה ולמעשה כתבתי בסתר עץ השדה שאין נוהג ערלה בעלי הקאת.

ובספר קצירת השדה כתבתי שפטור מתרומות ומעשרות.

ולגבי הברכה, המנהג הנכון יותר לברך על המים ולפטור המציצה של העלים, וכמו שכתבו הגאון מהרי"ץ בהל' ברכות (עמ' רב) בד"ה וראיתי.

בוקר טוב, לאחר דברי המשנה במס' כלים: 'ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות'. ודברי המדרש: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי – אכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ שחביבה עלי. ציוונו הקב"ה מצוות מיוחדות שנוהגות דווקא בארץ ישראל.

אמנם בהמשך חלק מן המצוות נהגו אותם גם בחו"ל כדי שלא תשתכח, או כי הם המקומות הסמוכים לארץ ישראל.

מצוות הארץ הקשורות לחקלאות: תרומות ומעשרות [הפרשה למקודש והנצרך בחברה מהתוצרת החקלאית]. הפרשת חלה [הפרשה מן העיסה למקודש בחברה]. כלאים [שלא לערבב בין המינים בזריעות סמוכות או הרכבות]. שביעית [שמיטת האדמה והטיפול המברה באילנות]. ערלה [המתנה לתנובת האילן עד היבול של השנה הרביעית לנטיעתו]. איסור חדש [שלא להשתמש בתבואה מה מיני דגן, החדשה עד עבור הפסח]. מתנות עניים [דאגה לנצרך בחברה, שגם לו יהיה חלק בגידולי השדה והאילנות].

בזכות קיום מצות אלו נזכה בקרוב לביאת גואל צדק בב"א.

הפלפלים ביסודם שוים הם הן לענין כלאים, והן לענין תרומות ומעשרות.

הן החריפים והן המתוקים, שוים הם בטעמם הבסיסי.

יש מקום אולי להוציא ודאי לדיעות מסויימות, את הפלפל הסודני.

אולם יותר קרוב בעיני שכל סוגי הפלפלים הם מין אחד גם לגבי תרומות ומעשרות.

ובוודאי הפלפלים המצויים

קרמבולה הוא ככל פירות האילן והיא זקוקה להכשר שהפרי הוא ללא חשש ערלה וטבל.

בפרי זה נכון להשנה, יש חשש ערלה בכמות של מיעוט המצוי שיש לחוש לכתחילה.

ובכל אופן אם קטפת או קיבלת ואתה יודע שהפרי ללא חשש ערלה, ודאי שאתה חייב במעשרות וככל פירות הארץ.

הלכה למעשה המנהג להקפיד על שום קלוף שהוא כמות שהוא, ולא מעובד ולא כאשר הוא בתערובת עם שמן, או שמן הממוצה ממנו.

יש כמה סוגי מיצוי, והפרטים הם מרובים וראה מה שכתבתי בספר קצירת השדה פרק ג סעיפים: ט,י,יא ואילך. ומה שנעשה בפעולת זיקוק מעיקר הדין פטור, ונוהגים להפריש בלי ברכה לחומרא.

נענע חייב בתרומות ומעשרות כדת וכדין ועם ברכה.

גם למי שאינו רגיל באכילה רק לתה, גם חייב בהפרשת תרו"מ והחושש יפריש במקרה כזה ללא ברכה.

כל זה כמבואר בשו"ת חלקת השדה בכמה תשובות והסכים עליהם מרן זצ"ל, ואחרי שנים נדפס חזו"ע.

למעשה אתה שרגיל גם לאכול, ודאי חייב להפריש בכל גוונא כדת וכדין.

שלום,

כל עוד שהתרומה ראויה למאכל גם בשעת הדחק, היא אסורה בהנאה, אולם לאחר שנרקבה לחלוטין, ונפסלה מהנאה גם לבהמה, אז מותרת בהנאה לישראל.

ולכן כל כילוי שההנאה ממנה היא בזמן שזה עדיין ראוי למאכל, אסור.

בהצלחה

פלפל וגמבה הרגילים המצויים בשוק לשיווק עונים על קריטריון של מין במינו, ואין בהם אלא שינוי צבעים או צורה שאין לו משמעות הלכתית.

קיימים מינים קצת שונים שהם לתעשייה שיש מקום לדון לגביהם.

אולם הרגילים המשווקים נחשבים מין אחד.

יש להדגיש שכל זה בתנאי שבטוח לך שהם באותה דרגת חיוב, כלומר מאותו רמת חיוב של מיקום, וששניהם טבל וכו'. שאם לא, אז גם באותו מין יש להפריש מכל אחד בנפרד.

פירות היוצאים מחוץ לגדר, ועדיין בעץ, אינם בגדר הפקר.

אולם אם בעל הבית הפקיר כדת וכדין לכל מאן דבעי ולא רק לשכנים או רק למישהו מסויים.

אכן כל הפירות שגדלו ונקטפו מחוץ לגדר הם הפקר ופטורים מהפרשת תרו"מ, ואפילו למי שהיה הבעלים לפני ההפקר.

יש תבלינים שוודאי פטור כגון שיבא, רוזמרין עלי דפנה ועוד. שאינם נאכלים כלל רק לטעם בלבד.

יש תבלינים שוודאי חייבים אפילו שנותנים טעם כגון לימון, בצל שום ועוד.

ויש שתלוי במנהגים שונים, כגון נענע שיש עדות שאוכלות ממש, ויש עדות שרק שמים לתה.

אני כתבתי בספרי שחייב להפריש תרומות ומעשרות, ולענ"ד אפילו עם ברכה. יש שפקפקו על הברכה, ולכן להפריש חייב.

כל שאר הדוגמאות תיקח מהאמור לעיל.

אם נאלצים לקנות ללא כשרות, אז ירקות אין בעיה, רק שיש לעשר בבית מכל מין כדת וכדין. וכיון שיש הרבה דינים ופרטים רצוי לדעת את הבסיס ולהיות חברים בבית המעשר 03-9030580. או ישירות כאן באתר.

ומאידך פירות יש חשש נוסף הנקרא 'ערלה' כלומר שאין הפרי מעץ שטרם עברו עליו שלש שנים. אז כאמור לכתחילה יש לקנות רק עם הכשר, אולם בדיעבד או בשעת הצורך, מותר לצרוך פירות שנקנו בשווקים שכן נכון להשנה [תש"פ] לא מצוי פירות ערלה אלא באחוזים נמוכים, ואפשר לסמוך שהפירות שלפנינו פרשו מן הרוב וזה מותר. אולם יש יוצאי דופן כגון אוכמניות ועוד, ששם יש אחוזי ערלה גבוהים ואין לרכוש אלא במקומות עם הכשר.