זרעים אין צריך לעשר לפני כן.

לגבי התערובת תלוי בסוגים, יש סוגים שהם ללא תערובת כלל. ויש שמצוי בהם תערובת.

בכל אופן אם לאחר שזרעת מצאת שגדלו מינים נוספים, אם זה בודדים אתה יכול לעקור.

ובכל אופן אם יהיה רלוונטי תשוב ותשאל

הלימונים המצויים חייבים במעשרות עם ברכה ובלא ספק ואין זה קשור לעניני תבלין של שבת והארכתי בזה בקצירת השדה במהדורה החדשה יעוי"ש.

תלוי איזה סוגים. על פי רוב אין חשש ערלה ובדיעבד בקניה מסוחר שקנה מסיטונאי שקנה מבית אריזה שקיבל מחקלאים אומרים כל דפריש

מפריש תרומות ומעשרות בברכה, ובלא חשש כלל. אגב לדידי ס"ל ששדרות נכבשה על ידי עולי בבל בלא ספק כלל, וכמבואר בכמה תשובות שכתבתי אודות עיר זו.

מצע מנותק חייב במעשרות מדרבנן, ואם זה תחת גג, מפריש תרומות ומעשרות בלא ברכה.
יש כלאים בין המינים שהזכרת, ובדרך כלל המרחק בירקות זה טפח וחצי בין שורשי הצמח.
גם במצע מנותק נוהג כלאים מדרבנן, ויש להרחיק כנדרש.

גם עץ בודד שמניב פירות בודדים חייבים הפירות בתרו"מ
תפוז ולימון שני מינים ואין מפרישים מזה על זה
מיני ההדר כגון התפוז והלימון הצהוב הגדול, שייכים לשנת השמיטה, ופטורים מתרומות ומעשרות.

בהחלט ששיך לעשות, ובכמה תשובות שפירטתי, כתבתי את דרך השותפות האפשרית גם במצוות הארץ, גם במתנות כהונה ובמצוות נוספות [ראה בספרי שו"ת שש משזר בחיו"ד].
יש כמה גופים שעושים זאת כמה פעמים בשנה, וצריך לעקוב אחרי פירסומיהם.

בטבל ודאי – יש קריאת שם בנוסח עצמו [ומעשר ראשון בצפונו או מעשר עני בדרומו וכו']
ביצוע נתינה בפועל אין צורך – כי הרי אתה חתום הסכם הלוואה של קיזוז עם הלוי או העני.
הפרשה בפועל – כנ"ל אין צורך, כי הרי למה תפריש בפועל הרי אין בזה קדושה [כמו שיש בתרומה], ואם הפרשה לצורך נתינה אין צורך כי אין נתינה פיזית אלא קיזוז הלוואה. ואם כדי להעניק לו את הפירות עצמן? הרי בהסכם עם הלוי או העני הפכת אותם למכירים שלך, ומכירי כהונה או לויה וגם מכירי עניים [ויש מכירים לעני וכמבואר בכמה ראשונים ובחת"ס ודלא כמי שהסתפק בזה], זוכים בדבר כבר ברגע שאמרת ומעשר ראשון ללוי, הם הזוכים מייד במעשר כי הם המכירים שלך והשאר קמתייאישי מיניה.

כיון שזה טבל ודאי, מעבר לתרומות לכהן יש ליתן גם מעשר ללוי, ובשנה זו גם מעשר לעני. ועל כן, יש לעשות מנוי ב"בית המעשר" למעשר ראשון ולעני [בטל‘ 039030580], ולאחמ"כ תקבלו לביתכם נוסח הפרשה למנויים, ותבצעו את המעשרות על פי הכתוב שם, ובהסבר והפרוספקט שיצורף.
העיקרון הוא שמוציאים את האחוז מהפירות וקצת יותר, שבסוף התהליך הם יהיו תרומה גדולה [הקצת], והאחוז יהיה תרומת מעשר [עשירית מהמעשר ללוי], וזה ישאר בצד עד שירקב ואז אפשר לזרוק לפח. ושאר המעשרות נקרא להם שם ובאמצעות ההסכם שעשינו עם בית המעשר, נזכה למקבלים [לוי ועני], ונשאיר את המעשרות בתוך הפירות, ונאכל אותם יחד עם שאר הפירות.

כשזה תחת כיפת השמים מפריש עם ברכה מתקנת חכמים.
כשזה תחת מבנה מפריש ללא ברכה מחמת מחלוקת הרמב"ם והראב"ד.

בשנת השביעית, מגידולי נכרי [או לאותם הסומכים על ההיתר] – אין צורך להפריש, אא"כ נגמר מלאכה על ידי יהודי כגון ענבי יין של נכרי שישראל גמר את המלאכה. ובשנה השביעית להבדיל משאר שנים יפריש אבל בלא ברכה.
מגידולי מצע מנותק תחת בית = יפריש בלי ברכה. [אא"כ מכר את העציצים לגוי והקטיף היה ע"י גוי, שאז פטור].
אוצר בית דין שהבעלים הפקיר כדין – פטור מהפרשת תרומות ומעשרות.

פסיפלורה העיקר להלכה שדינה כדין ירק, וכן הורו מגדולי רבותינו, וכך כתבתי להלכה בספרי שו"ת חלקת השדה ועץ השדה. ולכן כל שהיא נלקטה לאחר ראש השנה באחרון יש להפריש ממנה מעשר עני. ואותם שחששו להחמיר בזה שדינו כדין עץ לעניין ערלה, והשיגו תוצרת שהיא לאחר שנות ערלה, בבואם לעשר מתוצרת שנלקטה לאחר ראש השנה, רצוי שיפרישו מספק את 2 סוגי המעשרות, כי הפסק שלהם הוא לחומרא, ואיננה הכרעה גמורה.