יש אומרים שצריך לתופסה בכנפיה ולא להתכוון לזכות בה ואז לשולחה. וכ"פ הרמב"ם. וי"א וכ"ה סתימת לשון השו"ע שיכול להרחיקה בכל דרך ואפילו בהשמעת קול. אולם להתכוון לכך ברור שצריך שהרי מצוות צריכות כוונה, וקיי"ל שעשה מצווה שהיא מן התורה ולא כיון, לא קיים את המצווה [אמנם יש שרצו לומר שכאן עיקר הענין הוא שלא יהיה צער לאם ולכן כל שזה נעשה די בזה ואם כן במצוה זו לא צריך כוונה. אמנם ידידי הגר"י פררה שליט"א בספרו שילוח הקן (הערה 59) דחה דבריהם, והוכיח שעיקר המצווה היא המעשה, ונראה עיקר כדבריו].

אמנם אם היית פותח את החלון כדי לקיים את מצוות השילוח והיא הקדימה וברחה מחמת קול החלון, לכאורה די בזה.

ראשית לגבי מה יכול להיות בעיה, השפתון הזה זה לא רק שעווה, אלא זה עם תוספות, יש שם גליצרול, לנולין [מבע"ח] ועוד. כמו"כ יכול להיות חששות גם בצבעים האדומים.

אמנם להלכה, למרות כל החומרים הללו, כיון שהשפתון הזה פגום מאכילה ממילא הוא מותר בשימוש חיצוני כולל שפתיים שזה בכלל שימוש חיצוני. [זה שהשפתון נמכר בטעמים שונים, יש לדעת שהארומה לא משנה את הטעם, זה כמו שיוסיפו ארומה בטעם תפוז לתוך עפר, זה לא ייהפך לראוי לאכילה, ולכן לימות השנה ניתן להשתמש בזה].

: כיון שניטלה המרה, בעוף אפשר להקל אם כבר נתבשל גם בלא שחתכו שתי וערב.

תמונת הגולם ששלחתם, זה של חיפושית התסיסה.

לגבי החרקים בתמר ואופן הבדיקה. הנה התמרים משווקים בצורות שונות, רוב זני התמר משווקים כפרי יבש, כלומר, ייבושם והבשלתם הוא על העץ. ויש זן של תמר המשווק כתמר לח [זני התמרים הלחים הם: 'חייאני' ו'ברהי'. זני התמרים היבשים הם: 'מג'הול', 'דקל-נור', 'אמרי', 'דרי', 'חדרווי', 'זהידי' וחלווי']. בתמרים היבשים, מצויה נגיעות של חרקים בתהליך של הייבוש והאיחסון, ובנוסף התמר אף בעודו על העץ עלול להינגע, ובפרט בשטחים שאינם מטופלים כדבעי, וק"ו בשטחים האורגניים. החרקים הם מסוגים שונים: חיפושית הגרעין [החודר לפרי בעודו בשלב הבוסר ועוזב בזמן הבשלת הפרי]. חיפושיות שונות [חיפושית הטבק, התסיסה] שנדבקים לבשר הפרי ונראית כחלק ממנו לאחר הייבוש. זחל של חיפושית התסיסה [צבע לבנבן]. זחל עש הצימוקים [צבע ורדרד]. הזחלים נותרים בפרי ולאחר הייבוש נהפך צבעם לצבע חום ואי אפשר לזהותם אלא לאחר חציית הפרי לשניים].

במפעלי התמרים יש תהליכים שונים שעוברים סוגים שונים של התמרים, שחלקם רלוונטיים ומועילים גם להסרת החרקים: ראשית, חלק גדול מסוגי התמרים עובר חימום [התמרים ללא גלעינים עוברים תהליך זה כדי להסיר את הגלעין], שזה חימום בתנורים עם אויר חם. תהליך של מתיל ברומיד. תהליך של הקפאה [5 ימים במינוס 18], כל אחר מהתהליכים הללו, גורם לחרקים לצאת מחוץ לתמר, ולהשאיר את הפרי נקי.

הבעיה היא בהמשך תהליך השיווק. כאשר זה באחסון ממושך, או מחסני השיווק או בחנויות. אולם כאמור – מיד בתום התהליך המוצר בחזקת נקי. אך אם ממשיך בתהליך השיווק כמוצר יבש, הנגיעות יכולה לחזור אליו כבראשונה, אלא אם המשך השיווק יהיה בהקפאה או קירורים. מאידך, בתמרים שהם 'טבעי' והתמר הנקרא 'בון בון', הם לא עוברים חיטוי, וגם אם יש תהליך הקפאה – הוא קצר יותר ופחות יעיל נגד חרקים.

תמר לח [חייאני, ברהי] משווק באיכות גבוהה בדרך כלל והוא בחזקת נקי. ולכן לכתחילה יש להעדיף להשתמש בתמרים הלחים שהם בדרך כלל בחזקת נקיים יותר, ובבדיקה חיצונית אפשר לזהות אם התמר בחזקת נקי.

כזכור, באם משתמשים בתמרים יבשים, חובה לחצות את התמר לשניים ולאחר הוצאת הגלעין, להתבונן שאין חרקים וזחלים. כיון שפעמים רבות הזחל מקבל את צבע המזון שהוא אוכל, וככלל לאחר הייבוש הגוון שלו הופך להיות חום כגוון התמר ויש קושי לזהותו, לכן יש להתבונן על התמר מול מקור אור, וכל גוף זר חובה לבודקו. כתמים כהים יותר או גבישי סוכר – אינם מהוים סימן לנגיעות בחרקים.

ראשית, הביטוי 'חייבים' שכתבתם איננו מדוייק, שכן אין שום מקור שיש חובה מדינא להתענות כדי לכפר, אלא שכתב המג"א בסי' מד שנהגו העולם להתענות. וראה עוד בשו"ת משפטי עוזיאל (ח"א בחיו"ד) מש"כ לדון בזה, ועוד רבים האחרונים שכתבו בזה.

לגבי האופן ששאלת, כל המנהג להתענות זה רק אם הספר תורה נפל לארץ אולם בנידו"ד שלא נפל לארץ אלא אדרבה האיש הנופל הגביה ידיו שהספר תורה יהיה מורם מן הקרקע ונשאר באויר, אין נראה שבזה יש בכלל מנהג להתענות. ורשום אצלי שבספר צפנת פענח מדייק כך מדברי התוס' במנחות, ואין הספר לפני כעת.

פירות נכרי פטורים מביעור.

לכאורה מהיתרו של מרן החזו"א להרכיב עליו תפוז משמע שלא תפס אותו כעץ סרק. מאידך אין שום הנאה מפירותיו, כך שכל תועלת עדיפה ממנו, ועלות האחזקה שלו איננה שווה אל מול החוסר תועלת מן העץ.

בשאלתכם לא כתבתם מה סיבת העקירה שהיא נפ"מ להלכה, למעשה אולי כדאי לקיים את כל החומרות ואז אפשר יותר לכתחילה. גם למכור לגוי את העץ, וגם שיעביר למקום אחר לאחר שיוציא עם גוש אדמה [בגודל של פחי זבל של פעם עם שני ידיות מהצדדים] ויעביר לשתילה במקום שהוא רוצה.

בעץ רגיל אנו מקפידים מאד שכך יהיה בסוף, בחושחש יש מקום יותר להקל כפי שפתחתי.

ואם הצורך בעקירה זה בשביל בנייה וכיו"ב הכל קל יותר. כך נראה כעת מקופיא.

כבר נאמר ששאלת חכם חצי תשובה. אכן, כל הגידולים וכל סוגי המצעים האדישים, כגון פרלייט, קוקוס, חול ים, ועוד, מתאפשרים רק הודות לחומרי הדישון ושאר תוספות שנותנים לצמח עם ההשקייה. וללא זה מאומה לא יכול לצמוח שם.

ועל כן כבר כתבנו בעבר בכמה מקומות, שדינו כדין גידולי מים, ולדעת הרבה מן הפוסקים ברכתם שהכל. [אלא אם הנוף נוטה על קרקע רגילה ויונק גם ממנה]. בהצלחה.