הם שני מינים שיש להרחיק בניהם את ההרחקה הנדרשת [שתלוי בגודל השטח ובאם מדובר בצמחים בודדים יש להרחיק מרחק של 15 ס"מ משרשי הצמחים].

יכול להפריש מהמיץ.

אם הם מאכל אדם כן, אם רק לבהמה ראויים, אז לא.

לסומכים על רבינו הרדב"ז ועל רבינו הבן איש חי, וכן הורו חכמי הספרדים, שכל הנותן פרי תוך שנתו אין מה לחוש לגביו לערלה והוא נידון כירק, הרי שאין לחוש כלל לערלה, ודינו כירק.
בתרומות ומעשרות גם בעציץ שאינו נקוב חייב מדרבנן, ואם זה תחת כיפת השמים ולא תחת מבנה חייב בהפרשה עם ברכה.

טו בשבט הוא ראש השנה לאילן, והשלב הוא שליש בישול.
בלימון יש החוששים לדמותו לאתרוג שהולכים בו אחר לקיטה.
ולכן, נהוג עד סביבות תקופה זו להפריש את שני המעשרות בלשון תנאי: אם צריך מעשר עני ואם צריך וכו'.
הגם שהנטייה שבימים האלו הלימון הגיע לשליש בישול לאחר טו בשבט ויש להפריש ממנו רק מעשר עני בלבד.
אולם כאמור אם אתה חושש או יודע שהגיע לשליש בישולו קודם טו בשבט, וקטפת רק כעת המנהג להפריש את שני המעשרות מספק ובלשון תנאי

גם בתוצרת של גוי, יש כמה פתרונות חוץ משליחות. וכיודע לועדי הכשרות שעסוקים בתחום זה, שפועלים מידי יום ביומו ממול נכרים כיצד לעשות נכון על פי ההלכה, וברור שאם יש בעיה כזו בחברות הנ"ל שזה נעשה כדת וכדין.
ועוד שלענ"ד 'מאמין על ידו' הוא פתרון גדול לנכרי, וכך מעידים חכמי ירושלים שכך נהגו בזמנם וכעדות הגרצ"פ פראנק, ומעדני ארץ ועוד [תרומות פ"ד ה"א אות א ד"ה ומיהו].
ועוד כתבנו בזה בתבואת השדה הלכות חלה, ובקצירת השדה כרך שני פרק יד.

שלום וברכה,

להלכה ולמעשה כתבתי בסתר עץ השדה שאין נוהג ערלה בעלי הקאת.

ובספר קצירת השדה כתבתי שפטור מתרומות ומעשרות.

ולגבי הברכה, המנהג הנכון יותר לברך על המים ולפטור המציצה של העלים, וכמו שכתבו הגאון מהרי"ץ בהל' ברכות (עמ' רב) בד"ה וראיתי.

בוקר טוב, לאחר דברי המשנה במס' כלים: 'ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות'. ודברי המדרש: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי – אכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ שחביבה עלי. ציוונו הקב"ה מצוות מיוחדות שנוהגות דווקא בארץ ישראל.

אמנם בהמשך חלק מן המצוות נהגו אותם גם בחו"ל כדי שלא תשתכח, או כי הם המקומות הסמוכים לארץ ישראל.

מצוות הארץ הקשורות לחקלאות: תרומות ומעשרות [הפרשה למקודש והנצרך בחברה מהתוצרת החקלאית]. הפרשת חלה [הפרשה מן העיסה למקודש בחברה]. כלאים [שלא לערבב בין המינים בזריעות סמוכות או הרכבות]. שביעית [שמיטת האדמה והטיפול המברה באילנות]. ערלה [המתנה לתנובת האילן עד היבול של השנה הרביעית לנטיעתו]. איסור חדש [שלא להשתמש בתבואה מה מיני דגן, החדשה עד עבור הפסח]. מתנות עניים [דאגה לנצרך בחברה, שגם לו יהיה חלק בגידולי השדה והאילנות].

בזכות קיום מצות אלו נזכה בקרוב לביאת גואל צדק בב"א.

הפלפלים ביסודם שוים הם הן לענין כלאים, והן לענין תרומות ומעשרות.

הן החריפים והן המתוקים, שוים הם בטעמם הבסיסי.

יש מקום אולי להוציא ודאי לדיעות מסויימות, את הפלפל הסודני.

אולם יותר קרוב בעיני שכל סוגי הפלפלים הם מין אחד גם לגבי תרומות ומעשרות.

ובוודאי הפלפלים המצויים

קרמבולה הוא ככל פירות האילן והיא זקוקה להכשר שהפרי הוא ללא חשש ערלה וטבל.

בפרי זה נכון להשנה, יש חשש ערלה בכמות של מיעוט המצוי שיש לחוש לכתחילה.

ובכל אופן אם קטפת או קיבלת ואתה יודע שהפרי ללא חשש ערלה, ודאי שאתה חייב במעשרות וככל פירות הארץ.

גם פירות שהם ספק טבל – מה שקיים כום בשווקים ללא כשרות [וחמורים הם מדמאי של תקנת יוחנן כהן גדול] – צריך לחלל את קדושת המעשר שני על מטבע.

פירות שנקנו מגוי משטח שהוא המגדל, פטורים מתרומות ומעשרות.

מאידך אם קנו ענבי יין מגוי ועשית מהם יין. או זיתי שמן מגוי ועשית מהם שמן, חייב להפריש מהם תרומות ומעשרות בברכה [חוץ מהשנה השביעית שמפריש תרומות ומעשרות אולם ללא ברכה].

לפי הכותרת, אני מבין שהשתילים גדלים בתוך עציצים אשר בתוך המבנה.
ובכן בכל גידולי בית, לדעת הרמב"ם חייב לעשר מדרבנן, ולדעת הראב"ד פטור.
ולכן להלכה יש להפריש תרומות ומעשרות כדת וכדין, אולם ללא ברכה.

בהצלחה