הערבה איננה חלק אחד, וכל אשר מזרחית לנחל הערבה אין קדושת שביעית נוהגת ביבולים הגדלים שם, וכן אין קדושת שביעית בגדל מתחת לנחל פארן ודרומה. אולם שאר חלקי הערבה נכבשו גם על ידי עולי בבל, וכולל את עין יהב, צופר ועוד, וכל זה כמופיע במפה ששירטטנו בס"ד, וניתן להשיגה במשרדי המכון ובספר החדש שזה עתה יצא לאור גבולות השדה. הטלפון של המשרד: 039030580

הספר כרגע לא לפני! אולם, יש עוד הרבה פתרונות לפני הנגיעה בקרקע, אולם גם מרן זצ"ל יסכים שאם הפתרון היחיד זה לנגוע בקרקע, כל שזה לא דרך חרישה יהיה מותר כשזה לאוקמי. ואין בדין זה חולק, וק"ו שכאן זה לאוקומי אילנא ולא אוקומי פירא [וראה בכל זה מה שכתבתי בשביתת השדה פרק ה סעי‘ ג]. ובדידי הוה עובדא שהתיר מרן להסיר החזירים שחנקו את עץ האתרוג.

בוודאי שמותר [וי"א אף מצווה], אלא שיש לשמור על קדושת שביעית על כל הגבלותיה בתוצרת שהיא "שביעית"

השלב הקובע לשביעית בפירות האילן הוא החנטה (דהיינו שהביאו שליש בישולם). והתאריך הקובע הוא מר"ה של שביעית עד ר"ה של שמינית ולכן כיון שחנטו לאחר ר"ה של שמינית אינם קדושים בקדו"ש דדינם כפירות כשמינית. וממילא צריך שיפריש תרו"מ אלא דיאמר בלשון תנאי דאם צריך מעשר שני וכו" ואם צריך מעשר עני וכו" כיון דאם חנט בין ר"ה לט"ו בשבט יש מחלוקת הפוסקים בזה (שביתת השדה פ" יט סעיף ב).

לא ציינת בשאלתך את הזמן המדוייק של הנטיעה, אבל כיון שאני מעריך שנהגת על פי ההלכה ובלא"ה בערב שנת השמיטה אסור לנטוע אילנות באופן שהשנה הראשונה של הערלה תהיה שנת השמיטה, כך שבוודאי סיימת את הנטיעה 44 ימים לפני ר"ה. או באם זה היה עם שתיל גם לאחר מיכן [ראה תשובה לשאלה הקודמת]. אז אכן ביום ט"ו בשבט כל הפירות שייצאו מן האילן ייצאו משנות ערלה וייכנסו לשנת הרבעי שלהם. והמלצתי לך היא: לעבור בערב ט"ו בשבט על העץ, ולהוריד ממנו את כל הפרחים שיש על העץ. כך שבוודאות כל הפירות שיהיו לך בעתיד הם יצאו לאחר שנות הערלה שאל"כ תקבל תערובת של פירות ערלה ורבעי יחד על אותו עץ

מותר, כמבואר ברמב"ם הל" שמיטה (פ"ה ה"ג) לגבי תבשיל שהתקלקל או פת שעיפשה. ועי" שביתת השדה (פי"א סעיף כב).

הרכבה אסורה בכל אופן בשנת השמיטה, כמבואר ברמב"ם בהלכות שמיטה בפרק שלישי