אפשר להוציא את העץ עם גוש גדול, וישר לתוך עציץ או פח גדול עם חור בתחתית מעל 2.5 ס"מ, ותשאירו את העץ שם כל השנה, ולאחר שמיטה, תחזירו לאדמה. ובכך לא נטעתם בשמיטה, ואינכם מפסידים שנות ערלה.

כל ירק והתאריך שלו:
העיקרון הוא שכל ירק שנלקט בשמינית, לכאורה כבר לא שמיטה, כי בירק הולכים אחרי לקיטה, רק שחכמים המשיכו גזירת ספיחין, שירקות שאסורים משום ספיחין בשמיטה יאסרו גם בשמינית, עד שירק כזה יספיקו לזורעו מחדש אחר שמיטה ולקוטפו, ואז יהיה מותר גם אלו שנזרעו בשביעית ונלקטו בשמינית. אולם אותם שנלקטו בשמינית אסורים לעולם. וכאשר הגיע חנוכה הותרו כל הירקות, גם שלא הספיקו להצמיח חדשים, ובתנאי שנלקטו בשמינית ולא בשביעית.
תאריכים מדוייקים לכל ירק יש בלוחות, אתם יכולים לקבל במכון או באתר מידע מדוייק לכל ירק ופרי

א. כשרות טובה אמורה לדאוג שיהיה כיסוי לתעודה, ולמנוע את החששות של החלפות סחורה וכו', וב"ה הכשרויות מרבים במשגיחים, מפקחים, ציוד אלקטרוני ועוד, כדי למנוע רמאות.
ב. מה ענין נכרי אצל "אוצר בית דין", כאשר האחרון שייך לחקלאים ירא שמיים שמפקירים ועושים מלאכתם כדת וכנדרש, וברכישתך מהם אתה מחזק שומרי שמיטה.
ג. היתר מכירה התבסס על דעת גדולי הדור ויש אוסרים ויש מתירים, ומרן הגרע"י זצ"ל חיזק וביסס היתר זה, אולם גם לדבריו זצ"ל אין זה למהדרין, ואין זה קיום מצוות השמיטה אלא שלא לעבור על איסורי שמיטה, וממילא "אוצר בית דין" ודאי עדיף, וכך הוא כתב וחתם בשנת תשס"א ולועדת השמיטה הארצית.

בשנת השביעית, מגידולי נכרי [או לאותם הסומכים על ההיתר] – אין צורך להפריש, אא"כ נגמר מלאכה על ידי יהודי כגון ענבי יין של נכרי שישראל גמר את המלאכה. ובשנה השביעית להבדיל משאר שנים יפריש אבל בלא ברכה.
מגידולי מצע מנותק תחת בית = יפריש בלי ברכה. [אא"כ מכר את העציצים לגוי והקטיף היה ע"י גוי, שאז פטור].
אוצר בית דין שהבעלים הפקיר כדין – פטור מהפרשת תרומות ומעשרות.

הערבה איננה חלק אחד, וכל אשר מזרחית לנחל הערבה אין קדושת שביעית נוהגת ביבולים הגדלים שם, וכן אין קדושת שביעית בגדל מתחת לנחל פארן ודרומה. אולם שאר חלקי הערבה נכבשו גם על ידי עולי בבל, וכולל את עין יהב, צופר ועוד, וכל זה כמופיע במפה ששירטטנו בס"ד, וניתן להשיגה במשרדי המכון ובספר החדש שזה עתה יצא לאור גבולות השדה. הטלפון של המשרד: 039030580

הספר כרגע לא לפני! אולם, יש עוד הרבה פתרונות לפני הנגיעה בקרקע, אולם גם מרן זצ"ל יסכים שאם הפתרון היחיד זה לנגוע בקרקע, כל שזה לא דרך חרישה יהיה מותר כשזה לאוקמי. ואין בדין זה חולק, וק"ו שכאן זה לאוקומי אילנא ולא אוקומי פירא [וראה בכל זה מה שכתבתי בשביתת השדה פרק ה סעי‘ ג]. ובדידי הוה עובדא שהתיר מרן להסיר החזירים שחנקו את עץ האתרוג.

אם קיבלת או קנית בדרך המותרת תוצרת הקדושה בקדושת שביעית [כגון ירקות שנלקטו בשביעית מזריעת שישית] ואיננה באיסור ספיחין [כיון שלא נזרעה בשביעית וכמו דקי"ל כדעת רוב הראשונים], מותר המוצר באכילה לכתחילה, ויש לשמור בקדושה את שארית המאכלים הראויים [ולהבדיל משאריות בצלחת וכיו"ב], וכן יש לנהוג בקדושת שביעית בקליפות כיון שהם טפילות לפרי, ובתנאי שהם ראויות למאכל בהמה.

כן מותר לכתחילה!

מותר להפעיל את המערכת ללא חשש גם בשנת השמיטה, הטיפות שמותזות, אינן בכוונתך כלל לצמחים הללו, וברור לכל שההפעלה היא לנוי, ואין חשש כלל.
ואם במים יש חומרים נוספים, שבדרך כלל מזיקים לצומח זה פשוט שמותר,

אין די בזה שהעציצים על הגג, כיון שהם תחת כיפת השמיים, ועל כן מותרים שם רק המלאכות שהם לאוקומי כלומר לקיים את הצמח, אמנם כיון שזה על גבי מרצפות אפילו אם העציץ נקוב מבחינה הלכתית נחשב כאיננו נקוב, מכל מקום, מדרבנן הכל אסור, ורק המלאכות המותרות בלבד, ניתן לקבל במזכירות המכון, ויתכן שמופיע גם באתר, כל המלאכות המותרות והאסורות, בחוברת שבילי שביעית, מדריך שמיטה לגן הנוי, ושם מופיעים המלאכות הנצרכות ואופן עשייתם בשמיטה.

על מנת להתיר בשנת השמיטה, אין די במצע מנותק, אלא צריך שיהיה גם תחת גג ואז יש להתיר את המלאכות, ובלא"ה לקיים את הזרוע יהיה אפשר, אולם להשביחו וק"ו לשתול חדש, זה אסור מדרבנן כדין עציץ שאינו נקוב

חלילה וחס, החנות יכולה לשמש כתחנת חלוקה אם ממנים אותה, והמחיר שאתה משלם, הוא מחיר שנקבע על ידי בית הדין ומגיע לקופת בית הדין, אם כן הכסף הוא על הוצאות בית הדין על עניני החקלאות, ואיננו כתשלום על הפירות ואין בזה איסור סחורה.
ופירסמתי על כך מאמר באורך, בשות חלקת השדה חלק שלישי.