אבוקדו הוא שישית, אין שמיטה עדיין.

(ואף שמן הסתם מטפלים בזה מ"מ הלכה למעשה זה לא נאסר).

(ע"פ הלוח זמנים מסיוון תשפ"ב עד סיוון תשפ"ג יש חשש שביעית באבוקדו)

זה שייך לעבר הירדן המזרחי וזה ככל דיני עבר הירדן, ונוהג בזה כל דיני השמיטה להוציא ספיחין, כדין עולי מצרים.

גידולי מים, אין בו קדושת שביעית.

שלום וברכה,

ראשית, לגבי נטע רבעי הקובע הוא טו בשבט משנה שעברה של שישית, עד טו בשבט של השנה השביעית. כל היבולים שנפתחו הפרחים שלהם לאחר טו בשבט של שישית, עד טו בשבט של שביעית שייכים לשנת הרבעי וחייבים לחלל אותם כדת וכדין.

מאידך, כל התוצרת שתילקט בשנת השבע לאחר ראש השנה [לענין שביעית זה ר"ה ולא טו בשבט] שייכת היא לשנה השביעית והבעלים צריך להפקיר לפחות מספק. כלומר לגבי שביעית יש ספק אם השלב לקיטה או חנטה, ולכן רק אם חנט ונלקט בשביעית הוא ודאי שביעית, וכל האפשרויות האחרות זה רק מספק.

והשתא, כיון שאתה לוקט היום מה שחנט בשישית, הרי שזה מפני הספק קדוש בקדו"ש ומסתמא הפקרת כדין, אך למרות זאת שזה אינך ברשותך, אתה יכול לחלל נטע רבעי, כי אפשר לחלל גם כשזה לא ברשותך, וכמו שהארכתי בעץ השדה (פי"ד) ובשביתת השדה (פט"ו). אלא שאת החומש לא להכניס עם שאר החילול בפרוטה אחת מפני הספק אם זה נקרא שלך לחייב חומש, ולכן לחלל את קדושת הרבעי הוא וחומשו על פרוטה ורבע מהמטבעות, ואם אתה מנוי בבית המעשר, אינך מוסיף חומש בלאו הכי.

כמובן שהתוצרת פטורה מתרו"מ מחמת שנטע רבעי פטור מתרו"מ, [ולא מחמת שביעית שהיית צריך להפריש מספק בחנט בשישית ונלקט בשביעית].

לגבי מה ששאלת על בדיקת האתרוג, אני מניח שכוונתך לגבי חרקים, ובכן, הגם שבפירות הדר מצוי מאד במטעים שאינם מטופלים כדבעי פגיעות של זבוב הפירות, באתרוג יחסית הדבר לא מצוי, ובעיקר מצויים חרקים חיצוניים, כולל כנימות, אלא שכל זה במטעים שאינם מטופלים עבור סוכות, כי במטעים מטופלים גם זה בחזקת נקי מחמת ריבוי הטיפולים שעוברים. ואם הינך מסיר את הקליפה כמו שמצוי קודם שעושים ריבה, ובשר האתרוג קשה, הרי שאינך חייב בבדיקה נוספת והפרי בחזקת נקי.

בהצלחה

גם אם הינך מקפיד שלא לקנות מהיתר מכירה, נכון לתאריך זה, האבטיח אמנם נלקט בשביעית, אך נזרע בשישית, ולכן הוא קדוש בקדושת שביעית על כל ההגבלות כולל הקפדה על אי זריקה של אוכל הראוי,  אך אין בו איסור אכילה משום ספיחין.

ספק הוא בירושלמי, ויש פסקו להקל, ויש להחמיר. ואם הוא לא רק לריח, אלא גם לטעם כגון רוזמרין ששמים בתבשילים, ודאי שיש לנהוג בקדושת שביעית, לכל העלים שצצו לאחר כניסת השמיטה.
וחלק מדיני השמיטה הוא גם חובת ההפקר.

עציצים הנמצאים על מרצפות של ימינו, וק"ו בקומה עליונה, דינם כעציץ שאינו נקוב. ולכן אם זה תחת גג האטום לגשם, אין נוהג הגבלות שמיטה בעציץ זה. ואם הוא פתוח לכיפת השמים, הרי דינו עציץ שאינו נקוב תחת כיפת השמים ונוהג דיני שביעית מדרבנן,
מלאכות לאוקומי, זה לשמור שלא ימות, ואך טבעי שאם הוא לא מת הוא ממשיך לצמוח. אולם אסור לזרז להגדיל יותר, ולהשביח יותר. אולם הגידול הטבעי, הוא המותר והוא הנחשב שלא ימות.

א. חלילה מלשמור, עדיין תורת הפקר על זה.
אולם מן הסתם יכול בית הדין לגבות את העלויות שעשה לטובתך בשטח בהיותו שליח הציבור ואתה בכללם.
ב. ראה באריכות במה שכתבתי בספר שביתת השדה בענין, ובעיקרון מלאכות 'קלות' הלכתית אפשר, ובאמת שהכל תלוי לפני הענין, ראה מה שהארכנו שם בענין דילול, לגודל פרי, ואין כאן המקום להאריך בזה.
ג. דעתינו שלכתחילה אפשר לעשות אוצר בית דין גם בירקות, וכפי שכתבו כמה מגדולי רבני ספרד, ובינהם הגאון רבי ברוך מאני, רבי ניסים כדורי, רבי עובדיה יוסף זצ"ל, ועוד מגדולי הדורות, שבזה קיי"ל כשאר ראשונים ולא כדעת הרמב"ם, בעבר השתדלנו בכל הירקות לנהוג כך, אולם לצערי הציבור חשש מכל מיני פחדים של שאריות וכו', ולא לקחו תוצרת זו, ונגרם הפסדים, לכן אנו ממעטים בירקות. אולם בפירות משתמשים רק באוצב"ד.

מה זה עצי עירייה, משטחים פתוחים? פתוח לכל דיכפין, הפקר לכולם עניים ועשירים? כל סוגי האנשים?

אם כן זה הפקר, והכל פטור גם אם תעשה שמן.
וכן הדין כמובן וק"ו בשנת השמיטה.
אם אין הפקר רק יש לך רשות מיוחדת, ממילא זה חייב במעשרות, ואתה צריך לתת עשירית ללוי, ותשע אחוז לעני [אפשר גם עני ממשפחתך, ואדרבה].
בלקיחה בשנת השמיטה, כתב הרמב"ם שהוא בשיעור שהדרך להביא מן ההפקר, וראה מה שכתבתי בשביתת השדה מהדו"ח פי"ב הערה 13 שלחומרא עד 50 ליטר, ויש שיעורים נוספים גבוהים מזה, יעוי"ש.

כל קשירה שמטרתה לעיצוב העץ, אין מקום להתיר אלא במקרים חריגים להציל העץ.
אם המטרה שלא יתחככו הפירות בקרקע וייפסדו יש להתיר.
אולם אם המטרה היא לא חקלאית אלא סיוע בכיסוי גדר, לכאורה זו מלאכה מותרת

א. מה שהצעת היא אופציה כיצד לא לעבור על איסורי שמיטה, אולם אתה בהחלט יכול גם לקיים בקום ועשה, באמצעות השבתה של השדות [ויש בשמיטה זו גם תמיכה ממשלתית במשביתים], או גידול ושיווק במסגרת של אוצר בית דין עבור מאכל בהמה.

ב. בירקות אם הושרש [בד"כ ג ימים לפני ראש השנה], גם אם גדל ונקצר בשמיטה, הרי זה קדוש בקדושת שביעית, אולם מותר לאכול תוך הקפדה.

ג. בפירות בכל אופן, זה קדוש בקדושת שביעית כל שזה חנט [הגיע לשליש בישול] בשמיטה.

ד. תבואה צריך שיגיע שליש לפני שמיטה, וזה בגידול למאכל אדם אולם אם הגיע לשליש בשנת השמיטה זה אסור באכילה מחמת ספיחין. אולם בגידול לבהמה של תבן וקש אין איסור ספיחין, אלא רק קדושת שביעית, ולכן יש לתאם ולחלק זאת במסגרת אוצר בית דין.

בוקר טוב, לאחר דברי המשנה במס' כלים: 'ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות'. ודברי המדרש: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי – אכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ שחביבה עלי. ציוונו הקב"ה מצוות מיוחדות שנוהגות דווקא בארץ ישראל.

אמנם בהמשך חלק מן המצוות נהגו אותם גם בחו"ל כדי שלא תשתכח, או כי הם המקומות הסמוכים לארץ ישראל.

מצוות הארץ הקשורות לחקלאות: תרומות ומעשרות [הפרשה למקודש והנצרך בחברה מהתוצרת החקלאית]. הפרשת חלה [הפרשה מן העיסה למקודש בחברה]. כלאים [שלא לערבב בין המינים בזריעות סמוכות או הרכבות]. שביעית [שמיטת האדמה והטיפול המברה באילנות]. ערלה [המתנה לתנובת האילן עד היבול של השנה הרביעית לנטיעתו]. איסור חדש [שלא להשתמש בתבואה מה מיני דגן, החדשה עד עבור הפסח]. מתנות עניים [דאגה לנצרך בחברה, שגם לו יהיה חלק בגידולי השדה והאילנות].

בזכות קיום מצות אלו נזכה בקרוב לביאת גואל צדק בב"א.