תשובה: על שאלה זו כבר עניתי בעבר באופנים דומים של לימון על תפו"א או תפו"ע. או גת על אלוורה. והעיקרון הוא שאיסור הרכבה זה רוכב על כנה, אבל אם זה רק מסייע בהשרשה והמסייע נרקב באדמה ולא משתרש, אין זה איסור כלאים, אולם אם יש שם גרעינים שהם ישרישו בעצמם, אז יש איסור כלאים. ולכן הכנסת ענף של לימון לתפוח אדמה בעייתי כי מכל עין ישריש גם תפו"א אולם בתפו"ע תלוי אם יש בו גרעינים או לא. ואם כן גם כאן אם הבצל נרקב ולא משריש כלל יהיה מותר, ואם עתיד להשריש יש לאסור. ובפועל הבצל איננו נרקב אלא הלחות של הקרקע תגרום לבצל להוציא שורשים משלו (בבסיס הפקעת) ולהצמיח עלים ירוקים (גבעולים) כלפי מעלה. ואם כן יש כאן גם הזדווגות שורשים, וגם שעתידים שניהם לעלות מהקרקע. ויהיה אסור [ראה בריש מסכת כלאים (משנה ח) שאין תוחבין זמורה לתוך האבטיח, והיינו משום הרכבת אילן בירק וכמבואר בירושלמי, ובר"ש והריבמ"ץ שם, ויעוי' במפרשים שם ודוק. וראה בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רפ"ז שכתב בקשר להכניס חטה בסדק שעושים בענפי אהל ושושנים, וע"י החטה משרישים הענפים בקרקע, ובתו"ד כתב דלא שייך הרכבה אלא כששני המינים מגודלים למעלה מהקרקע, או לכל הפחות שעתידים שניהם לעלות מהקרקע, משא"כ הכא שהחטה הזאת הניתנת בסדקי הענף כלה ובלה בארץ ואינה עתידה לראות פני תבל, רק גורמת שתשרש השושנה בארץ. זה לא מיקרי הרכבת אילן בירק, ועוד ראה בחזו"א כלאים (ב, יז) שכתב על דברי החת"ס כדלהלן: והנה הדבר תלוי, אם החטה משתרשת ומזדווגת עם הענף, שאם היא מזדווגת חשוב כלאים, והוי הרכבה גמורה, ואם החטה אינה מצמחת רק בלתה ומלחלחת את הענף להשתרש, אין כאן הרכבה, וקשה להכריע הדבר, והדעת נוטה דמצמחת ומזדווגין השרשין. ועו"ע במשנת יעקב על הרמב"ם בהל' כלאים בפ"א ה"ה אות כ ואילך וראה עוד בתנובות שדה גליון מס' 17].

ראה מה שכתבתי באריכות בשו"ת חלקת השדה (ח"ד כלאים סי' ב) ושם כתבנו שלמעשה צמחי תבלין העשויים לטעם גם אם לא למאכל, יש להחמיר בהם ולא גרע מצמח הראוי לבהמה, ויש להרחיק בין הצמחים הללו כדין הרחקות בירק. אולם מאידך אין צריך להרחיק בין צמחים שאינם ראויים לאדם, אף שעומדים לשימושו, כגון ריח או נוי או רפואה. וכן אין כלאים בין מין אחד מצמח זה למין אחר שהוא מאכל אדם, וכן אין איסור כלאי הכרם בין צמח מסוגים אלו לכרם, וכל זה להבדיל ממאכל בהמה, ושם הגדרנו אימתי יש להחשיבו כך, יעוי"ש.

שלום וברכה,

א. תפוח מכל זן על תפוח מכל זן, הם מין אחד ואינם כלאים זב"ז.

ב. אם עשית הרכבה כפי שתיארת, אינך צריך למנות שנות ערלה על הענף החדש כיון ש 'ילדה בטילה בזקינה'.

ג. בוודאי שהיוצא מהעץ הישן אין בו בעייה של ערלה ומותר לאוכלם מיידית.

תשובות ב וג' כמובן בתנאי שעל העץ המקורי עברו כבר שנות הערלה.

הספק שהיה אמור להתעורר על העץ הותיק, האם הוא רוכב הנמצא על כנה אסורה, ובתפוח קיימים לעיתים נדירות, כיון שעל פי רוב הכנות הם ממיני התפוח והם מותרים. לכן הלכה למעשה גם העץ הישן וגם החדש מותרים משום כלאים, ואם עבר ערלה על המבוגר, גם הענפים החדשים היוצא מהם מותר ללא חשש ערלה

בהצלחה

גם אם זה ודאי כלאים, הפירות אינם נאסרים באכילה, רק בכרם עם תבואה או ירקות, אסור באכילה. כל שאר האפשרויות, מותרות באכילה. אולם אסור להמשיך ולקיים.

לגופה של שאלה, יש לבדוק האם מהגזע יוצאים שני גזעים, שאחד התפתח לזה ואחד לזה? האם יש ענפים שונים שמכל אחד יוצא משהו? יש אפשרות של עץ רב תכליתי, שמראש הרכיבו כמה ענפי זנים שונים, והם מוציאים כל אחד משהו אחר, ועץ כזה לא נכון לקיימו, ויש להסיר את אחד המינים. כמו כן, ישנה אפשרות שזו כנה שהשתלטה ומוציאה את הפירות שלה, וגם כאן יש להסיר את הגזע שהתפרץ והשתלט כך שישאר רק מין אחד.

יש כמובן אפשרות למוטציה שאירעה מחמת האבקה של דבורים וכיו"ב. למעשה יש לבחון מה קורה עם העץ. ולפי זה נמשיך עם ההמלצות. כעת להוריד את הפרי השונה, ואפשר להשתמש בו.

אין מרכיבים עץ סרק על עץ מאכל, וכן להיפך, בין בארץ ישראל ובין בחו"ל. סרק על סרק שאינו מינו מותר. ויש שכתבו שנכון להיזהר גם בזה.

מקורות: בתוספתא, מובאת בירושלמי כלאים פ"א ה"ז: תני אין מרכיבין עץ סרק על גבי עץ מאכל, ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל, מין בשאינו מינו, מניין, ת"ל 'את חקותי תשמורו'. וכן פסקו בטושו"ע סי' רצ"ה ס"ג, ולא הובא חולק לזה. ואמנם הרמב"ם השמיט ולא כ' דין זה, ויש שדייקו (רדב"ז פ"ב ה"ט, משנה ראשונה על כלאים פ"א ה"ז) שלא ס"ל כך להלכה, ומותר, אולם מסתימת הטור והב"י והשו"ע ורמ"א שלא הביאו בזה חולק נראה שסוברים שהרמב"ם לא חולק בזה.

הרכבת סרק על סרק – מדויק מהברייתא הנ"ל שמותר, וכן נקטו הפוסקים. ועיקר הטעם משום שכל עצי הסרק כמין אחד הם. אמנם כ' הסמ"ק, הביאו הב"י והרמ"א (שם ס"ו) ש"הואיל ואין רוב העולם מכירין רוב המינין, טוב ליזהר מכולן". ובחת"ס (שו"ת ח"ב יוד סי' רפז) כ': אבל לע"ד דשומר נפשו ירחק מהם ויחשוש לאידך גירסא דגם אילני סרק לא יבריכם זע"ז, ומכ"ש לפי הטעם שכ' רמב"ן שאין לך עשב שאין לו מזל למעלה שאומר לו גדל, והמערב המינים מבלבל כוחות שלמעלה.

ונוסיף, כמה גדולים דברי חכמים שחששו בזה, שכבר מצינו כמה צמחים ואילנות שרגילים להתייחס אליהם כעצי סרק, ויש מקום לדונם כעצי פרי.

איסור הרכבה זה רוכב על כנה, אבל אם מסייע בהשרשה ומסייע נרקב באדמה ולא משתרש, אין זה איסור כלאים, כ"כ מרן החזו"א [במקו"א כתבנו בזה]. אולם אם יש שם גרעינים שהם ישרישו בעצמם, אז יש איסור כלאים. ולכן בתשובה אחרת כתבתי שהכנסת ענף של לימון לתפוח אדמה בעייתי כי מכל עין ישריש גם תפו"א אולם בתפו"ע תלוי אם יש בו גרעינים או לא.

ועם דוגמא זו תלמד על שאלתך באופנים שונים ועל סוגי צמחים שונים. בהצלחה.

לפי התיאור שלך נשמע ירק. למעשה, אין איסור כלאים בהרחקה בין עץ לעץ או לירק [רק בין גפן לירקות או תבואה, או ירק לירק]. בעצים האיסור הוא הרכבה, להרכיב מין על שאינו מינו וכיו"ב. כך שבכל מקרה בדוגמא שציינת, אין בעיה של הרחקה, בין אם עלה שם עץ או ירק.

רוב ככל האגסים [ולאו דווקא הזן שהזכרת] מורכבים על חבוש, ואיסור הרכבתם הוא איסור מן התורה של כלאי אילן. אולם הפרי עצמו מותר מהתורה באכילה לצרכן.

הלכה למעשה צמח אגבה שנותן את התרמיל עם הזרעים פעם אחת לאחר כשבע שנים, ואז הוא נובל, ומשורשיו עולה הצמח החדש, אין דינו כעץ אלא ירק הוא ובדומה לבננה ואחרים, הגם שאת העלים הוא כן מוסיף ובגודל או ברוחב הוא כן גדל.

לאור האמור, בין צמח זה לבין עצי פרי, אין כלל צורך במרחק, להוציא מגפן שיש להרחיק ששה טפחים מגפן, וארבע אמות להרחיק מכרם. [לגבי זריעת ירק אחר לחזק את השורשים, באם מדובר על ירק שלצידו יש להרחיק לפי המרחק שמפרידים בין ירק לירק (בבודד טפח ומחצה). ואם זו זריעת יחור לתוך ירק אחר, יש לחלק בין אם בירק השני יש בו גרעינים וממילא הוא גם ישריש ויגדל והוי כלאים, לבין סוג ירק או פרי ללא גרעינים שלא יצמח מעל פני הקרקע, ובכה"ג אין זה אלא רקבון ולא כלאים].