זה זן מזני הגויבה, ויש בו בוודאי כל דיני ערלה.

אמנם לעיתים כל השתילה שלו נעשתה רק לגדר בלבד, [כמו שיחי ההדסים] ובמקרה כזה יש הקלות מסוימות לגבי דיני ערלה.

ראה בארוכה את סדרת התשובות שכתבתי בזה בשו"ת חלקת השדה חלק ראשון אודות הפסיפלורה ושם העליתי להלכה ולמעשה שדינו כירק לגבי ערלה ולגבי ברכה, ויש להיזהר בו מכלאי הכרם כדין ירק. ואפשר להוסיף על הדברי מהפסיפלורה שהייתה בחצרי כמה וכמה שיחים, ולפני כחצי שנה לקראת תום השנה הרביעית מתו כל הצמחים כאחד. לחלוטין ואותם שניטעו שנה לאחריהם עדיין חיים. ואם כן על כרחך שיש כאן מציאות הנראית לעין וכפי שכתבי בתשובה שם באריכות.

כל הפרמטרים ההלכתיים להגדרת עץ נמצאים בצמח הפיטאיה על סוגיו השונים, ועל כן נוהג בו ערלה, וברכתו בורא פרי העץ. ומה שכתבתי שנוהג בו ערלה הוא מן הדין ולא מחומרא.

ההגדרות האם בשיח מסויים נוהג ערלה או שדינו כאדמה, הם כמה וכמה הגדרות שלא כולם מוסכמים להלכה על כל דיעות הפוסקים. ופסיפלורה נופל בתוך מחלוקת זו. למעשה לפסיפלורה יש כמה מאפיינים שמבחינה הלכתית הלכה למעשה דינו כאדמה. וכבר כתבתי בארוכה את כל הצדדים הלכה למעשה [ראה בשו"ת חלקת השדה, חלק ערלה] והעליתי שהצמח נידון כירק ולא כעץ. וכך הורו גדולי הפוסקים בדור שלפנינו ובדורינו. וכך כתב גם מרן הגרע"י שליט"א בספרו הנד"מ חזון עובדיה הלכות ט"ו בשבט. אולם כיון שבפועל הצמח נותן פירות יותר משלש ומאבע שנים [הגם שחלקו כבר נובל, ויש ירידה בכמות] מ"מ כיון שתנאי בסיסי זה מחויב לפי דעת מרן החזו"א זצ"ל, לכן לפי דבריו ז"ל יש להחמיר בצמח זה ולדונו כירק, אולם כאמור לדעת הרדב"ז, המהר"ש גרמיזאן, הבן איש חי, יין הטוב, ויבדל"א מרנן הגר"ע יוסף (שליט"א) זצ"ל והגר"מ אליהו (שליט"א) זצ"ל ועוד מפוסקי דורינו צמח זה דינו כירק ולא נוהג בו ערלה, ויש להיזהר מכלאי הכרם שנוהג בו כבכל הירקות.