שלום,

הפירות עדיין ערלה.

הפרחים שיפתחו לאחר טו בשבט תשפ"א, הפירות שיצאו מהם, יהיו שייכים לשנה הרביעית והם יוצאים מערלה ונכנסים לנטע רבעי.

אם השתילה היא חד שנתית אז הפירות חייבים בחילול רבעי עם ברכה ופטורים מן המעשרות.

ואם היא שתילה בגוש, שהוכן כבר שנה לפני כן, אז לא מתחשבים בזה להקל לענין ערלה אם זה לא נעשה בפיקוח כשרותי, אולם לחוש חייבים, ולכן לפירות הללו שיצאו לאחר טו בשבט תשפ"א, גם נפריש תרו"מ וגם נחלל את הרבעי, ואת שניהם ללא ברכה.

בהצלחה

אם נאלצים לקנות ללא כשרות, אז ירקות אין בעיה, רק שיש לעשר בבית מכל מין כדת וכדין. וכיון שיש הרבה דינים ופרטים רצוי לדעת את הבסיס ולהיות חברים בבית המעשר 03-9030580. או ישירות כאן באתר.

ומאידך פירות יש חשש נוסף הנקרא 'ערלה' כלומר שאין הפרי מעץ שטרם עברו עליו שלש שנים. אז כאמור לכתחילה יש לקנות רק עם הכשר, אולם בדיעבד או בשעת הצורך, מותר לצרוך פירות שנקנו בשווקים שכן נכון להשנה [תש"פ] לא מצוי פירות ערלה אלא באחוזים נמוכים, ואפשר לסמוך שהפירות שלפנינו פרשו מן הרוב וזה מותר. אולם יש יוצאי דופן כגון אוכמניות ועוד, ששם יש אחוזי ערלה גבוהים ואין לרכוש אלא במקומות עם הכשר.

מחמת כמה טעמים ובעיקר מחמת שנותן את פריו תוך שנה מזריעת הגרעין של הפרי, כתבנו שדינו כירק ואין נוהג בו ערלה. וכך העלינו בתשובה בשו"ת חלקת השדה חלק ראשון בחלק ערלה. וכ"כ בספר עץ השדה פרק שלישי.

אפשר לרכוש מחמת כמה צירופים

הסיבה שאם שותלים עד טו באב, עולה שנה, זה כי יש 14 ימי קליטה, ו-30 ימים נוספים שנחשבים כשנה לענין ערלה.

ולכן כל שקלוט כבר בגוש, והשתילה הייתה בלי שהתפורר, ניתן לחסוך את ה 14 ימים, וכל שתשתול עד כט מנחם אב, ייחשב לכתחילה כשנה ראשונה.

ב. בעל המשתלה יש כמובן הרבה נפ"מ מה האיש ומה סמכותו ומה ידיעותיו, הרי פעמים רבות הוא מקבל וקונה גם מאחרים,

לגבי סוג הכנה – לכאורה אפשר לסמוך עליו, אם הוא משיח לפי תומו, הוא גם לא בקי בהלכות כלאים שידע להפריד, גם יש חשיבות לסוג הכנה בחקלאות ולכן הוא יקפיד לומר הדברים באופן יותר מדוייק, גם לעיתים רשום על זה ממש.

לגבי ערלה, כאן הבעיה מורכבת יותר, כיון שגם אם הוא צודק בגיל, עדיין לאורך התקופה זה עבר שתילים, זה עבר מיקומים וחלקם על פי רוב מנותקים [בדרך כלל], ולכן אין נכון לסמוך על ערלה אלא רק במשתלות עם כשרות בלבד.

תלוי איזה סוגים. על פי רוב אין חשש ערלה ובדיעבד בקניה מסוחר שקנה מסיטונאי שקנה מבית אריזה שקיבל מחקלאים אומרים כל דפריש

חשש ערלה פחות ממיעוט המצוי

כאשר מדובר על עצים אף ממיני האטד, עדיין הגדרתם כאילן ועל כן מונים שנות ערלה, ואם כן אין עניני הרחקה בעצים.
ואם מדובר בצמחים, אכן כל שאיננו מאכל בהמה אין חשש, וצמחים קיצוניים אינם ראויים למאכל בהמה.
וראה בשו"ת חלקת השדה חלק ד בחלק כלאים מה שכתבנו למעשה בדין זה לגבי כלאים במינים השונים.

ספק ערלה ברמת הגולן שהוא עבר הירדן קל יותר גם אצל יהודי קל וחומר אצל גוי. וכמבואר בארוכה בספר עץ השדה  ובנכרי קיי"ל דכל פריש מרובא פריש אפילו בארץ ישראל.

גבי שאר מצות הארץ יש שנוהג בהם איסורים שונים, וכגון מה שציינת לגבי ערלה, אכן כללית כמו שכתבתם אולם תלוי איך נמצא העץ אם במקום טרשים אם לאו, ועוד פרטי דינים, וביארנום בספר עץ השדה בפרק החמישי.
לגבי איסור חדש, ראה בגמרא במנחות (דפ"ד ע"א) שמביאים עומר מספיחי שביעית [הגם שהם הפקר], וראה בטורי אבן עמ"ס ר"ה דף יג ע"א, וראה במשמרות כהונה על הסוגיא שם, וראה בתשובת המהר"י אסאד (יו"ד סי' שמא) ובמנחת חינוך מצוה שב אות ב. ובס' זכר יצחק (סו"ס מב). ובקונטרס על עניני חדש לרבינו הפני יהושע בסוף מס' קידושין.
הרי לך מס' מקורות כבקשתך שאפשר ללמוד מהם על שאלתך זו.
וחשוב לציין לשבת את בנך בכיתה ג, ששם לב לדבר שהרבה אחרים גדולים ומבוגרים ממנו, לא היו מבחינים בזה.

1. אין כל צורך לעקור, מותר לנטוע, להבריך ערלה בלא חשש, ורק למנין שנות ערלה יש חשיבות.
2. אין בעיה להבריך לכתחילה, יש רק בעיה שברגע שהחדש כבר לא יונק מהעץ הזקן, יש למנות לו שנות ערלה מחדש, וכיון שלא הכל בקיאים בזה, רצוי להימנע ולא לעשות זאת.
מבואר בארוכה בספרי עץ השדה הלכות ערלה.

שלום וברכה!
לשאלתך הראשונה: פלסטיק עבה כגון אדנית יש מקום לחוש ולדמותו למתכת שמנתקת ואפילו לדעת מרן שכל החומרים לא מנתקים בעצים מכל מקום מתכת שאני ויש לחוש גם בפלסטיק עב כגון אדנית, וזה מבואר בספרי שו"ת חלקת השדה, ובספר על ערלה עץ השדה [עמ' ריד].
מאידך אם יש חורים בשיעור מספיק [של 2.5 ס"מ קוטר, ובדיעבד 2 ס"מ ויש המקילים גם בקוטר קטן יותר אם יש כמה חורים ומצרפים אותם יחד], רק שזה על אבן או אספלט, בכה"ג דעת מרן שאין זה מנתק, אלא שיש מקום לחלק בין אם העפר מונח על האבן או בעציץ המונח על אבן, אלא שעדיין יש בזה כמה חילוקים, וסוגי האבנים שהזכרתם יש מקום יניקה ויותר מסתבר שאינם מנתקים. וראה בעץ השדה שם.
לשאלתך השניה: החמוציות גדלות על עץ ודאי מבחינה הלכתית, וגדל או כעץ רגיל או בארה"ב בהצפה של מים. הגם שעצו יחסית נמוך, שאר האופנים לגביו קיימים ולכן דינו כעץ גמור.
נחלקו הפוסקים על הברכה, כיון שיש אומרים שהוא ראוי לברכתו רק לאחר עיבודו, ויש החולקים ובפרט שכך היום נפוץ אופן אכילתו. ועל כן כתבתי לענ"ד שגם ברכת הנהנין יש לברך בורא פרי העץ.