מותר לזרוע שני מיני ירק בסמיכות בהרחקה הראויה, אע"פ שאחד מקיף את השני מכל צדדיו [וכן באופן שגדר מקיפה את שניהם או שהם בעציץ אחד].
ההרחקה בין שני מיני ירק בכל האופנים היא טפח ומחצה [כ 15 ס"מ], אא"כ הן שתי שדות ממיני ירק שונים, שאז ההרחקה היא ששה טפחים [נכון להרחיק כ 60 ס"מ], שדה = שטח שגודלו עשר אמות וחומש. מדידת ההרחקות היא ממקום יציאתם מהקרקע, ואף שבעלווה ובפריחה שלהם הם סמוכים זל"ז.
הסבר: אף שבירושלמי נאמר בכ"מ שב"חבוש" כלומר מוקף, לא מועילה הרחקה, אין זה אלא במיני תבואה או קטניות, אבל בירקות אין דין "חבוש" (חזו"א כלאים סי' ו אות א ד"ה תבואה חובשת. ד"א כלאים פ"ג בצהה"ל סקק"ט). ובחזו"א (שם) כ' שאין איסור אף בירק שחובש תבואה, ואפשר שכ"ה גם כשהתבואה חובשת ירק. בנוסף, גם בתבואה וקטניות הוא ספק להלכה, שכן הרמב"ם לא הביא דין זה להלכה, ונראה שלא פסק כן, וי"א שמודה להלכה בזה.
מותר לזרוע שני מיני ירק בסמיכות בהרחקה הראויה, אע"פ שאחד מקיף את השני מכל צדדיו [וכן באופן שגדר מקיפה את שניהם או שהם בעציץ אחד].
ההרחקה בין שני מיני ירק בכל האופנים היא טפח ומחצה [כ 15 ס"מ], אא"כ הן שתי שדות ממיני ירק שונים, שאז ההרחקה היא ששה טפחים [נכון להרחיק כ 60 ס"מ], שדה = שטח שגודלו עשר אמות וחומש. מדידת ההרחקות היא ממקום יציאתם מהקרקע, ואף שבעלווה ובפריחה שלהם הם סמוכים זל"ז.
הסבר: אף שבירושלמי נאמר בכ"מ שב"חבוש" כלומר מוקף, לא מועילה הרחקה, אין זה אלא במיני תבואה או קטניות, אבל בירקות אין דין "חבוש" (חזו"א כלאים סי' ו אות א ד"ה תבואה חובשת. ד"א כלאים פ"ג בצהה"ל סקק"ט). ובחזו"א (שם) כ' שאין איסור אף בירק שחובש תבואה, ואפשר שכ"ה גם כשהתבואה חובשת ירק. בנוסף, גם בתבואה וקטניות הוא ספק להלכה, שכן הרמב"ם לא הביא דין זה להלכה, ונראה שלא פסק כן, וי"א שמודה להלכה בזה.
הלכה למעשה צמח אגבה שנותן את התרמיל עם הזרעים פעם אחת לאחר כשבע שנים, ואז הוא נובל, ומשורשיו עולה הצמח החדש, אין דינו כעץ אלא ירק הוא ובדומה לבננה ואחרים, הגם שאת העלים הוא כן מוסיף ובגודל או ברוחב הוא כן גדל.
לאור האמור, בין צמח זה לבין עצי פרי, אין כלל צורך במרחק, להוציא מגפן שיש להרחיק ששה טפחים מגפן, וארבע אמות להרחיק מכרם. [לגבי זריעת ירק אחר לחזק את השורשים, באם מדובר על ירק שלצידו יש להרחיק לפי המרחק שמפרידים בין ירק לירק (בבודד טפח ומחצה). ואם זו זריעת יחור לתוך ירק אחר, יש לחלק בין אם בירק השני יש בו גרעינים וממילא הוא גם ישריש ויגדל והוי כלאים, לבין סוג ירק או פרי ללא גרעינים שלא יצמח מעל פני הקרקע, ובכה"ג אין זה אלא רקבון ולא כלאים].
הלכה למעשה צמח אגבה שנותן את התרמיל עם הזרעים פעם אחת לאחר כשבע שנים, ואז הוא נובל, ומשורשיו עולה הצמח החדש, אין דינו כעץ אלא ירק הוא ובדומה לבננה ואחרים, הגם שאת העלים הוא כן מוסיף ובגודל או ברוחב הוא כן גדל.
לאור האמור, בין צמח זה לבין עצי פרי, אין כלל צורך במרחק, להוציא מגפן שיש להרחיק ששה טפחים מגפן, וארבע אמות להרחיק מכרם. [לגבי זריעת ירק אחר לחזק את השורשים, באם מדובר על ירק שלצידו יש להרחיק לפי המרחק שמפרידים בין ירק לירק (בבודד טפח ומחצה). ואם זו זריעת יחור לתוך ירק אחר, יש לחלק בין אם בירק השני יש בו גרעינים וממילא הוא גם ישריש ויגדל והוי כלאים, לבין סוג ירק או פרי ללא גרעינים שלא יצמח מעל פני הקרקע, ובכה"ג אין זה אלא רקבון ולא כלאים].
הרכבת ענף לימון בתוך תפוח אדמה אסורה. לגבי הרכבתו בתוך תפוח עץ, באם התפוח מכיל גרעינים ההרכבה אסורה, ואם הוא נטול גרעינים ההרכבה מותרת.
מקורות – שאלה דומה לכך הובא בפת"ש סימן רצ"ה סק"א וז"ל: 'עיין בתשובת חתם סופר סי׳ רפ״ז … נלע״ד דלא שייך הרכבה אלא בשני המינים מגודלים למעלה מהקרקע או לכל הפחות שעתידים שניהם לעלות מהקרקע משא״כ הכא שהחטה הזאת כלה ובלה בארץ רק גורמת שתשרש השושנה כו׳ ע״כ איני אומר בזה לא היתר ולא איסור והמחמיר תע״ב ע״ש'. והיינו שהחת"ס הסתפק בדבר משום שאין כאן הרכבת ב' מינים דהחטה כלתה בעפר, ומרן החזו"א (כלאיים סי' ב' ס"ק י"ז) כתב, והנה הדבר תלוי אם החטה משתרשת ומזדווגת עם הענף שאם היא מזדווגת חשיב כלאים והוי הרכבה גמורה, ואם החטה אינה מצמחת רק בלתה ומלחלחת את הענף להשתרש אין כאן הרכבה, וקשה להכריע הדבר והדעת נוטה דמצמחת ומזדווגין השרשין. ע"כ. והיינו דדעת החזו"א נוטה לומר שיש כאן תערובת בשרשים דאף החיטה משרישה.
ולכאורה יש לעיין דמה בכך והרי דעת מרן (סעיף ה' ו') לפסוק כהרא"ש דתערובת אילן בשורש אין כאן תערובת ב' מינים, דצריך שב' המינים יהיו מעל הקרקע דשורש בעלמא אינו נחשב מין אחר, ודלא כהר"ן דאף הרכבת אילן בשורש הוי הרכבה. א"כ כיון החיטה בלתה וכלה בעפר נידונת כשורש בעלמא. וצריך לומר דכיון דתחילת ההרכבה היא בפרי אף שנהפך אח"כ לשורש אינו נידון כהרכבת שורש אלא כהרכבת פרי [כן ביאר לי מורינו הגרש"ז רווח שליט"א, ראה להלן].
ופניתי אל ראש המכון, מורינו הגרש"ז רווח שליט"א, בבקשה לקבל חוות דעתו להלכה בנוגע למחלוקת זו. בנוסף, ביקשתי לברר את התהליך העובדתי המתרחש בעת הכנסת ענף לתוך תפוח עץ או אדמה, והשיב לי: למעשה דברי מרן החזו"א אינם קשורים כלל למחלוקת הרא"ש והר"ן שהזכרתם [ואדרבה בריש סי' ב אם תעיינו שם, תראו שמרן החזו"א דחה את הוכחת הש"ך מהתוס', שאין משם ראיה. ולפי"ז אחר שהש"ך החמיר כר"ן כי תוס' ס"ל כוותיה, ואחר שהחזו"א דחה הוכחה מדברי התוס', שבנו להכרעת השו"ע כדעת הרא"ש שמותר. וראה עוד בדברי מרן החזו"א בסי' יג אות י]. אלא כל דבריו הם פשוטים וברורים, ואינם צריכים עיון רב, שהרי הרכבה נאסרה בין שמרכיב ענף לענף או ענף לתוך פרי, כל שיש איחוי ביניהם הוא עובר על איסר כלאים שאת זה אסרה תורה. ואפילו אם הפרי הסופי לא משתנה. והוא הנאמר במשנה בריש מסכת כלאים (משנה ח) שאין תוחבין זמורה לתוך האבטיח, והיינו משום הרכבת אילן בירק וכמבואר בירושלמי, ובר"ש והריבמ"ץ שם, ויעוי' במפרשים שם ודוק. ומכל מקום למעשה כל שיש שורשים לשניהם ושניהם משתרשים זה גופא איסור כלאים, וממילא לזה התכוון מרן החזו"א, שאם אין השרשה של החיטה, אין כאן איסור כלאים, ואם יש השרשה, ממילא הוי איסור כלאים. ואינו קשור לדין זורע מינים זה ליד זה דשרי ולא חיישינן לתערובת בשורשים.
ולגבי המציאות, יש להבין שכדי שהענף ישריש יש צורך בזמן ההכנסה לאדמה להגיע למצב שיש לו רקבון כל שהוא בלי שיגיע לעובש, ולכן להשריש ייחור באדמה זו עבודה לא קלה של התאמה. בשיטה המתוארת לעיל, הוא פשוט משתמש בפרי שישמש עבור כחומר אורגני ויסייע היטב להשרשה של הענף. למעשה אם עשה זאת בתוך תפוח אדמה, ודאי שגם התפו"א ישריש מהעיניים שיש לו. ואם יעשה מתפוח עם גרעינים, גם שם הם ישרישו, ובשניהם תהיה בעיית כלאים. ומאידך בתפוח ללא גרעינים, לכאורה אין השרשה שם אלא רקבון, ובכה"ג אין כאן הרכבה האסורה וכדברי מרן החזו"א זיע"א.
הרכבת ענף לימון בתוך תפוח אדמה אסורה. לגבי הרכבתו בתוך תפוח עץ, באם התפוח מכיל גרעינים ההרכבה אסורה, ואם הוא נטול גרעינים ההרכבה מותרת.
מקורות – שאלה דומה לכך הובא בפת"ש סימן רצ"ה סק"א וז"ל: 'עיין בתשובת חתם סופר סי׳ רפ״ז … נלע״ד דלא שייך הרכבה אלא בשני המינים מגודלים למעלה מהקרקע או לכל הפחות שעתידים שניהם לעלות מהקרקע משא״כ הכא שהחטה הזאת כלה ובלה בארץ רק גורמת שתשרש השושנה כו׳ ע״כ איני אומר בזה לא היתר ולא איסור והמחמיר תע״ב ע״ש'. והיינו שהחת"ס הסתפק בדבר משום שאין כאן הרכבת ב' מינים דהחטה כלתה בעפר, ומרן החזו"א (כלאיים סי' ב' ס"ק י"ז) כתב, והנה הדבר תלוי אם החטה משתרשת ומזדווגת עם הענף שאם היא מזדווגת חשיב כלאים והוי הרכבה גמורה, ואם החטה אינה מצמחת רק בלתה ומלחלחת את הענף להשתרש אין כאן הרכבה, וקשה להכריע הדבר והדעת נוטה דמצמחת ומזדווגין השרשין. ע"כ. והיינו דדעת החזו"א נוטה לומר שיש כאן תערובת בשרשים דאף החיטה משרישה.
ולכאורה יש לעיין דמה בכך והרי דעת מרן (סעיף ה' ו') לפסוק כהרא"ש דתערובת אילן בשורש אין כאן תערובת ב' מינים, דצריך שב' המינים יהיו מעל הקרקע דשורש בעלמא אינו נחשב מין אחר, ודלא כהר"ן דאף הרכבת אילן בשורש הוי הרכבה. א"כ כיון החיטה בלתה וכלה בעפר נידונת כשורש בעלמא. וצריך לומר דכיון דתחילת ההרכבה היא בפרי אף שנהפך אח"כ לשורש אינו נידון כהרכבת שורש אלא כהרכבת פרי [כן ביאר לי מורינו הגרש"ז רווח שליט"א, ראה להלן].
ופניתי אל ראש המכון, מורינו הגרש"ז רווח שליט"א, בבקשה לקבל חוות דעתו להלכה בנוגע למחלוקת זו. בנוסף, ביקשתי לברר את התהליך העובדתי המתרחש בעת הכנסת ענף לתוך תפוח עץ או אדמה, והשיב לי: למעשה דברי מרן החזו"א אינם קשורים כלל למחלוקת הרא"ש והר"ן שהזכרתם [ואדרבה בריש סי' ב אם תעיינו שם, תראו שמרן החזו"א דחה את הוכחת הש"ך מהתוס', שאין משם ראיה. ולפי"ז אחר שהש"ך החמיר כר"ן כי תוס' ס"ל כוותיה, ואחר שהחזו"א דחה הוכחה מדברי התוס', שבנו להכרעת השו"ע כדעת הרא"ש שמותר. וראה עוד בדברי מרן החזו"א בסי' יג אות י]. אלא כל דבריו הם פשוטים וברורים, ואינם צריכים עיון רב, שהרי הרכבה נאסרה בין שמרכיב ענף לענף או ענף לתוך פרי, כל שיש איחוי ביניהם הוא עובר על איסר כלאים שאת זה אסרה תורה. ואפילו אם הפרי הסופי לא משתנה. והוא הנאמר במשנה בריש מסכת כלאים (משנה ח) שאין תוחבין זמורה לתוך האבטיח, והיינו משום הרכבת אילן בירק וכמבואר בירושלמי, ובר"ש והריבמ"ץ שם, ויעוי' במפרשים שם ודוק. ומכל מקום למעשה כל שיש שורשים לשניהם ושניהם משתרשים זה גופא איסור כלאים, וממילא לזה התכוון מרן החזו"א, שאם אין השרשה של החיטה, אין כאן איסור כלאים, ואם יש השרשה, ממילא הוי איסור כלאים. ואינו קשור לדין זורע מינים זה ליד זה דשרי ולא חיישינן לתערובת בשורשים.
ולגבי המציאות, יש להבין שכדי שהענף ישריש יש צורך בזמן ההכנסה לאדמה להגיע למצב שיש לו רקבון כל שהוא בלי שיגיע לעובש, ולכן להשריש ייחור באדמה זו עבודה לא קלה של התאמה. בשיטה המתוארת לעיל, הוא פשוט משתמש בפרי שישמש עבור כחומר אורגני ויסייע היטב להשרשה של הענף. למעשה אם עשה זאת בתוך תפוח אדמה, ודאי שגם התפו"א ישריש מהעיניים שיש לו. ואם יעשה מתפוח עם גרעינים, גם שם הם ישרישו, ובשניהם תהיה בעיית כלאים. ומאידך בתפוח ללא גרעינים, לכאורה אין השרשה שם אלא רקבון, ובכה"ג אין כאן הרכבה האסורה וכדברי מרן החזו"א זיע"א.
אינני בארץ ופחות זמין, מחילה. בספרי חלקת השדה (חלק חמישי כלאים סימן א) כתבתי שצמח האלוורה יש בו רוב ככל הסימנים להגדירו כעץ מבחינה הלכתית. וממילא אין בו חשש כלל לכלאי הכרם שאין עץ מקדש בכרם. אולם גם אם נחשוש שדינו כירק לאותם הסוברים שכל שפריו על גזעו ולא על ענף היוצא מגזעו חשיב כירק, מכל מקום צמח זה איננו חשוב כצמח מאכל, ואינו אלא כצמח העומד לרפואה, והעיקר להלכה ולמעשה שצמח העומד לרפואה איננו מקדש אפילו בכרם.
לכן בנידון שאלתך, עץ וירק אינם כלאי זב"ז, ובכל מקרה אלוורה אין להגדירו כצמח מאכל או תבלין, ואינו אוסר עם משום כלאי זרעים.
אינני בארץ ופחות זמין, מחילה. בספרי חלקת השדה (חלק חמישי כלאים סימן א) כתבתי שצמח האלוורה יש בו רוב ככל הסימנים להגדירו כעץ מבחינה הלכתית. וממילא אין בו חשש כלל לכלאי הכרם שאין עץ מקדש בכרם. אולם גם אם נחשוש שדינו כירק לאותם הסוברים שכל שפריו על גזעו ולא על ענף היוצא מגזעו חשיב כירק, מכל מקום צמח זה איננו חשוב כצמח מאכל, ואינו אלא כצמח העומד לרפואה, והעיקר להלכה ולמעשה שצמח העומד לרפואה איננו מקדש אפילו בכרם.
לכן בנידון שאלתך, עץ וירק אינם כלאי זב"ז, ובכל מקרה אלוורה אין להגדירו כצמח מאכל או תבלין, ואינו אוסר עם משום כלאי זרעים.
אכן מין אחד אף אם הזנים שונים, עדיין הם מין במינו, ואין בהרכבה זו איסור כלאי אילן. בהצלחה.
אכן מין אחד אף אם הזנים שונים, עדיין הם מין במינו, ואין בהרכבה זו איסור כלאי אילן. בהצלחה.
אכן כל עשבי התבלין לצורך החישוב של כלאים נחשב כירק, ולצורך הענין שלנו גם השורשים השונים, וכולל הזנגויל. וביחידי יש להרחיק 15 ס"מ ביניהם.
אכן כל עשבי התבלין לצורך החישוב של כלאים נחשב כירק, ולצורך הענין שלנו גם השורשים השונים, וכולל הזנגויל. וביחידי יש להרחיק 15 ס"מ ביניהם.
לא ברור שהנקטרינה מורכבת על אינה מינה, יש כנות שהם אותו מין.
בנוסף הרבה שנים עברו עד שמקום ההרכבה אינו ניכר ואפשר בדיעבד לסמוך על הפוסקים שהתירו בכה"ג.
אין המדובר בלהרכיב או לשתול, אלא בקיום, שאינו אסור אלא מדרבנן, ובזה יש לסמוך על הספיקות הנז' ולהתיר את הקיום.
ואם מערכת ההשקיה ממוחשבת קל עוד יותר שאין זה קיום בידיים.
בהצלחה
לא ברור שהנקטרינה מורכבת על אינה מינה, יש כנות שהם אותו מין.
בנוסף הרבה שנים עברו עד שמקום ההרכבה אינו ניכר ואפשר בדיעבד לסמוך על הפוסקים שהתירו בכה"ג.
אין המדובר בלהרכיב או לשתול, אלא בקיום, שאינו אסור אלא מדרבנן, ובזה יש לסמוך על הספיקות הנז' ולהתיר את הקיום.
ואם מערכת ההשקיה ממוחשבת קל עוד יותר שאין זה קיום בידיים.
בהצלחה
אין צורך בהרחקה בין צמחי תבלין לבין עץ לימון. יש צורך להרחיק בין צמחי התבלין אבל לא בינם לבין העץ. בהצלחה.
אין צורך בהרחקה בין צמחי תבלין לבין עץ לימון. יש צורך להרחיק בין צמחי התבלין אבל לא בינם לבין העץ. בהצלחה.
שלום וברכה,
שלום וברכה,
נענע היא ירק, ויש להרחיק בזמן השתילה ביניהם טפח וחצי, ואם עולה מאליו, לעקור את היוצא.
אם תוכל לשים תוחם ביניהם כמו גדר גובה עשרה טפחים או חריץ עמוק גובה עשרה טפחים גם פתרון.
או באמת להעביר הירקות האחרים.
נענע היא ירק, ויש להרחיק בזמן השתילה ביניהם טפח וחצי, ואם עולה מאליו, לעקור את היוצא.
אם תוכל לשים תוחם ביניהם כמו גדר גובה עשרה טפחים או חריץ עמוק גובה עשרה טפחים גם פתרון.
או באמת להעביר הירקות האחרים.
כל סוגי האתרוגים אף החלוקים לענין מסורת, שווים הם להיקרא עץ אתרוג ודינם כדין אחד לגבי כלאי אילן, ואין כל איסור להרכיב ענפים על עץ שיצא מזרע, ואף ענף על ענף אחר של אתרוג.
ובזה שונה דין הרכבה בכלאים על 'אתרוג המורכב'.
כל סוגי האתרוגים אף החלוקים לענין מסורת, שווים הם להיקרא עץ אתרוג ודינם כדין אחד לגבי כלאי אילן, ואין כל איסור להרכיב ענפים על עץ שיצא מזרע, ואף ענף על ענף אחר של אתרוג.
ובזה שונה דין הרכבה בכלאים על 'אתרוג המורכב'.
הפלפלים ביסודם שוים הם הן לענין כלאים, והן לענין תרומות ומעשרות.
הן החריפים והן המתוקים, שוים הם בטעמם הבסיסי.
יש מקום אולי להוציא ודאי לדיעות מסויימות, את הפלפל הסודני.
אולם יותר קרוב בעיני שכל סוגי הפלפלים הם מין אחד גם לגבי תרומות ומעשרות.
ובוודאי הפלפלים המצויים
הפלפלים ביסודם שוים הם הן לענין כלאים, והן לענין תרומות ומעשרות.
הן החריפים והן המתוקים, שוים הם בטעמם הבסיסי.
יש מקום אולי להוציא ודאי לדיעות מסויימות, את הפלפל הסודני.
אולם יותר קרוב בעיני שכל סוגי הפלפלים הם מין אחד גם לגבי תרומות ומעשרות.
ובוודאי הפלפלים המצויים
‘המכון למצוות התלויות בארץ’ הוקם בשנת תשנ”ד ע”י הרה”ג שניאור זלמן רווח שליט”א ועומד מאז תחת נשיאותו של מרן הראש”ל הגר”ע יוסף זצוק”ל, ובהדרכתו הצמודה של הרה”ג רבי שלמה משה עמאר שליט”א הראש”ל והרב הראשי לירושלים עיה”ק.
ייחודיותו של המכון הוא, בידע המקצועי וההלכתי הרב שהוא צבר הן מהפן הבוטני, האנטמולוגי, בהקשר של כשרות והלכה.
03-9030580
03-9030580
03-9030891
mail@macon.co.il
המכון למצוות התלויות בארץ
מיקוד: 4081003 תא-דואר: 176 אלעד
בית המעשר הינו קרן מעשרות ייחודית לשירות הציבור הרחב, המטפלת בהפרשת תרומות ומעשרות ומאפשרת לחברים בה לקיים את מצוות ההפרשה בהידור .בבית המעשר מנויים אלפי בתי אב המסתייעים בנושא חילול מטבע בעת הפרשת תרומות ומעשרות ובחילול קדושת רבעי, נתינת מעשר עני לעניים, ומעשר ראשון ללוי.
