חלילה וחס, החנות יכולה לשמש כתחנת חלוקה אם ממנים אותה, והמחיר שאתה משלם, הוא מחיר שנקבע על ידי בית הדין ומגיע לקופת בית הדין, אם כן הכסף הוא על הוצאות בית הדין על עניני החקלאות, ואיננו כתשלום על הפירות ואין בזה איסור סחורה.
ופירסמתי על כך מאמר באורך, בשות חלקת השדה חלק שלישי.

א. זמני הביעור עיתים בודדות הם מוחלטים, זה בעיקר כאשר חז"ל קבעו את התאריך. אך אכן קשה בדרך כלל להגדיר תאריך מדוייק, בגלל שלעיתים יכול שדה אחד להציל או אף פחות מזה, ולכן חלק מהתאריכים הם יותר ברורים וכגון שסק שלאחר חודש מהלקיטה לא תמצאו בעצים כלל וכן משמש, אולם לעיתים התאריך הוא קצת ספק וקשה להגדרה ושם כדאי לזכות רק מספק.
ב. היום כל הארץ שפה אחת וגבול אחד, ועל כן כל הארץ נחשבת כאחד.
ביארתי הדינים האמורים בספר שביתת השדה בפרק יד, עי"ש

בוודאי שמותר [וי"א אף מצווה], אלא שיש לשמור על קדושת שביעית על כל הגבלותיה בתוצרת שהיא "שביעית"

השלב הקובע לשביעית בפירות האילן הוא החנטה (דהיינו שהביאו שליש בישולם). והתאריך הקובע הוא מר"ה של שביעית עד ר"ה של שמינית ולכן כיון שחנטו לאחר ר"ה של שמינית אינם קדושים בקדו"ש דדינם כפירות כשמינית. וממילא צריך שיפריש תרו"מ אלא דיאמר בלשון תנאי דאם צריך מעשר שני וכו" ואם צריך מעשר עני וכו" כיון דאם חנט בין ר"ה לט"ו בשבט יש מחלוקת הפוסקים בזה (שביתת השדה פ" יט סעיף ב).

לא ציינת בשאלתך את הזמן המדוייק של הנטיעה, אבל כיון שאני מעריך שנהגת על פי ההלכה ובלא"ה בערב שנת השמיטה אסור לנטוע אילנות באופן שהשנה הראשונה של הערלה תהיה שנת השמיטה, כך שבוודאי סיימת את הנטיעה 44 ימים לפני ר"ה. או באם זה היה עם שתיל גם לאחר מיכן [ראה תשובה לשאלה הקודמת]. אז אכן ביום ט"ו בשבט כל הפירות שייצאו מן האילן ייצאו משנות ערלה וייכנסו לשנת הרבעי שלהם. והמלצתי לך היא: לעבור בערב ט"ו בשבט על העץ, ולהוריד ממנו את כל הפרחים שיש על העץ. כך שבוודאות כל הפירות שיהיו לך בעתיד הם יצאו לאחר שנות הערלה שאל"כ תקבל תערובת של פירות ערלה ורבעי יחד על אותו עץ

מותר, כמבואר ברמב"ם הל" שמיטה (פ"ה ה"ג) לגבי תבשיל שהתקלקל או פת שעיפשה. ועי" שביתת השדה (פי"א סעיף כב).

הרכבה אסורה בכל אופן בשנת השמיטה, כמבואר ברמב"ם בהלכות שמיטה בפרק שלישי