1. אי אפשר לסמוך ללא מסורת באתרוגים, ובפרט שהרכבות מצויות במשתלות, שמגדלות האתרוג לנוי.
2. לענין ערלה, דעתי ידועה שאפשר לצרף צירוף נקבים, כשזה היה בשקית וכיו"ב, שמעיקר הדין לגבי עץ הכל חשוב נקוב. וכמש"כ בעץ השדה בפרק ז.
   אולם כל זה כשזה היה אצלי שאני יודע את אשר נעשה, אולם לסמוך על משתלה מחללת שבת, וללא פיקוח כשרות, איך אפשר? והרי הם מעבירים בין העציצים, הם משהים על חומרים שהם מנתקים ודאי, ועוד חסרונות.
3. לגבי מנין שנות ערלה, אפשר להחשיב החל משנת תשפד, כי ימי קליטה, אכן אין צריך כי מסתבר שהעץ היה קלוט בגוש זה בטו באב, שהרי אם לאו הוא היה 5 ימים אחר כך בהלם, והיה ניכר בעליו וכו', ולכן תשפ"ד אפשר להחשיבה כשנה ראשונה אם נטעו מושלם עם הגוש. וכל הפרחים שיפתחו לאחר שנת תשפ"ז, יהיו מותרים, ויש לנהוג בהם לחומרא גם הפרשת תרו"מ, וגם חילול רבעי, ושניהם ללא ברכה.

שלום וברכה,
אם בעבר לא היה מצוי כלל ערלה בתמרים, בשנים האחרונות עקב ריבוי העתקות עצים בוגרים חשופי שורש, התרבו חששות לערלה. אולם עדיין הם מועט, ואין צריך לחוש הלכה למעשה.
חשוב לציין שרשת החנויות שממנה קניתם, יש להם כשרות, כאשר הכשרות בכל מקום הוא כולל לא רק תרו"מ אלא גם ערלה, כלומר שכל שטח מאושר על ידי אגרונום. אמנם כאשר הכשרות היא לא מהדרין, יתכן שסומכים על שנות ערלה כלומר 'דו שנתי', מה שבמהדרין לא מאשרים. אבל הכשר על עיקר דין ערלה, קיים בהחלט.
כתיבה וחתימה טובה.

להלכה אנו מורים, שניתוק לזמן לא הוי ניתוק, ולכן הניתוק שהינו רק לצורכי הובלה בלבד, לא נחשב לניתוק, וכאשר הנטיעה הייתה בגוש שלם אתה יכול להמשיך ולמנות את השנים, ואין צורך למנות מחדש. כמובן, הכל זה באופן ששאלת, שרכשת ממשתלה עם הכשר ותחת פיקוח.

מבחינת ערלה, אם אתם יודעים לבודד כל אחת מן הקבוצות, אז מה שנשתל בתשפ"א, יצא מערלה בפריחות שיצאו לאחר טו בשבט תשפ"ד. ופירות הללו כבר הסתיימו כי האחרון שבהם הסתיים בקיץ של שנה שעברה. וכעת כל הפירות הם מהשנה החמישית. ולאידך מה שנשתל בתשפ"ב, אכן יוצא מערלה בתשפ"ה, כלומר כל הפריחות שיצאו לאחרי טו בשבט. הזנים כעת הם אלו שפרחו לאחר טו בשבט של תשפ"ה והם אמורים להיות שנה רביעית מהשתילה, ומסתמא חמישית או יותר מהמשתלה, ולכן יש לעשר ולחלל מספק ושניהם בלי ברכה.

(מצד נטיעה בשמיטה כיון שאיירי במי שסומך על ההיתר בשמיטה, וכיון שעשה וחתם על היתר מכירה, אם כן אם נעשה על ידי נכרי, אז בוודאי שזה מהני לאותם הסומכים, כאשר מלאכות דאורייתא רצו שיהיה על ידי נכרי. והגם שמקובל ששתילות לא עושים בשמיטה, אבל זה כבר נעשה, ובכה"ג לדידיה לא שייך לקנוס ולאסור. ועוד יש לצרף כי זה היה שתילה בגוש, שמסתמא היה שייך לשנה שלפניה, והגם שכתבנו בספר שביתת השדה שאין להקל בשתילה בשנת השמיטה גם עם גוש שאין מונה לו ערלה, מכל מקום הכא שהוא לאיצטרופי, מהני.)

שלום וברכה,

א. תפוח מכל זן על תפוח מכל זן, הם מין אחד ואינם כלאים זב"ז.

ב. אם עשית הרכבה כפי שתיארת, אינך צריך למנות שנות ערלה על הענף החדש כיון ש 'ילדה בטילה בזקינה'.

ג. בוודאי שהיוצא מהעץ הישן אין בו בעייה של ערלה ומותר לאוכלם מיידית.

תשובות ב וג' כמובן בתנאי שעל העץ המקורי עברו כבר שנות הערלה.

הספק שהיה אמור להתעורר על העץ הותיק, האם הוא רוכב הנמצא על כנה אסורה, ובתפוח קיימים לעיתים נדירות, כיון שעל פי רוב הכנות הם ממיני התפוח והם מותרים. לכן הלכה למעשה גם העץ הישן וגם החדש מותרים משום כלאים, ואם עבר ערלה על המבוגר, גם הענפים החדשים היוצא מהם מותר ללא חשש ערלה

בהצלחה

אם העץ היה מונח בגוש, אפילו אם איננו נקוב, כל שהגוש לא התפרק, ובוודאי שסיימו השתילה עד כט באב, אפשר למנות שנה זו כשנה ראשונה, ולאחר טו בשבט של תשפ"ו, כל הפריחות החדשות יהיו רבעי לחומרא, ותרו"מ לחומרא.

לא ציינת בשאלתך על אילו מחלקי המורינגה את שואל, אז אענה על כל הסוגים, [בהרחבה כתבתי בזה בס"ד בשו"ת חלקת השדה ח"ה ערלה סי' א].

• עלי המורינגה המשווקים כמות שהם או לאחר טחינה, אין לחוש בהם כלל לערלה ומותרים הם באכילה לכתחילה.
• גם שאר חלקי העץ כגון קליפת הגזע, הפקעות וכו', אין לחוש בהם לערלה.
• בפירות המורינגה, המשווקים טריים או יבשים, או כשמן המופק מפירות המורינגה, כיון שהם נותנים את פרים תוך שנה מזריעתם בגרעין, הרי שיש להחשיבו כירק וכדעת רבותינו גדולי הפוסקים: הרדב"ז, המהר"ש גרמיזאן, המהר"י חביליו, שו"ת מעט מים, הבן איש חי, הגר"י ניסים זצ"ל, מרן הראש"ל הגרע"י זצוק"ל, מו"ר הגר"ש משאש זצ"ל, הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל ועוד. וכך אנו נוהגים ומורים הלכה למעשה.
• אולם לדעת רבינו החזו"א שלא סמך על טעם זה אלא בצירוף אם אינו נותן פריו יותר משלש [או ארבע שנים, ראה בספר עץ השדה פרק ג], הרי שצמח זה נותן יותר מארבע שנים, והנעשה מפירות צמח זה לדעתו, יש לחוש לערלה. אולם כתבנו צד להתיר כיון שאין אכילתו מצוייה אלא לשמירת הבריאות, וכלשון הרדב"ז שבמקרה כזה פטור מערלה. אולם שמענו שאכילתו מצוייה במקומות הגידול, ובפרט ששמענו וראינו כתוב אשר במדינות נחשלות זה נשתל בכמויות גדולות כדי שישמש כמזון בדומה לקטניות לאוכלוסייה המרובה במדינותיהם, ואם כן אלו הנתונים, יש להגדירו כפרי עץ מאכל. אולם גם לדעת החזו"א כל הנעשה משאר חלקי העץ לכו"ע מותר באכילה ואין לחוש לערלה.

לא הסברתם מה מקור העצים אם עקירה משתילה שלהם או חלוקה מעצים שנלקחו ממשתלה, והחשיבות העיקרית לשאלה זו היא מנין שנות ערלה. לגבי כלאי אילן, בעיקרון גם בפירות הדר יש הרכבה על כנות שהן מאות מין ויש שאינו מינו. אולם כיון שיש אומרים שפירות הדר להוציא הרחוקים ביותר, מין אחד הם, על כן נהגו להורות בזה, שאסור ליהודי להרכיב, וגם לשתול באדמה [גם עם גוש], אלא על ידי נכרי. אולם שתיל שכבר באדמה, יהיה מותר לקיים גם על ידי יהודי. חשוב לציין שבקנייה מלכתחילה יש להשתדל לקנות מין על מינו.

קיימת משתלה הנמצאת בצומת בני ראם שמשתדלת מאד בענין זה שכל השתילים הנמצאים שם יהיו ללא חשש כלאים. וראוי לקנות רק משם, כל סוג עץ שיש בו חשש להרכבה.

א. גם בעציץ שאינו נקוב נוהג דין ערלה, וק"ו לדעת הרמב"ם והשו"ע שרוב החומרים נחשבים נקובים לענין אילן.

2. כנה שעברו עליה 3 שנים, והרכבת רוכב חדש, הוא נידון כדין הכנה, ולדעת השו"ע אין הבדל באיזו גובה הייתה ההרכבה.
3. שיחי פטל ודאי שאפשר להקל בחו"ל ואפשר גם בארץ. אוכמניות, יותר קשה ותלוי איזה זנים, אבל כל זה כשאתה מגדל, אבל בקנייה כמובן אין בעיה.
4. עצי פרי עקירתם חמורה ומסוכנת, בין בארץ ובין בחו"ל, ועוקרים רק במקום שיש היתרים:
   בכל אופן כשזה לצורך דיור למגורים ולא להרווחה יש כמה היתרים. ולהרווחה יתכן שבמצבים מסויימים גם אפשר להקל.

ברור שאם תנהגו בדרך הבא זה הטוב ביותר: 1. לא עוקרים. 2. להכין פח אשפה גדול [עם 2 ידיות מהצדדים] לעשות בו חור 2.5 ס"מ. 3. להוריד את נוף העץ ככל האפשר מבחינה חקלאית. 4. על ידי גוי, להוציא את העץ יחד עם גוש גדול קרוב לגודל של הפח הנז'. 5. להעביר את הגוש ישר לדלי. להוסיף אדמה ולחבר להשקיה ולתת להמשיך לחיות, כאשר הדלי נמצא על קרקע גלויה. 6. להמתין כך, עד שתסיימו את הבנייה, ואז תחליטו היכן לשתול מחדש. 7. כמובן שאפשר לשתול מעכשיו בתנאים הקודמים. 7. אפשר גם להעביר למישהו אחר שהוא רוצה, ובמצב הנוכחי [למרות שיש מעבר קצר עם רכב] לא יצטרכו לספור ערלה מחדש.

העץ עבר הלם, וכעין תמותה, אולם השורשים לא מתו. וכעת יצא שוב מן השורשים חיים חדשים. ולמרות שיצא מן הגזע ולא מן השורש, הלכה למעשה יש למנות שנות ערלה מחדש