התשובה מאד תלויה, זה אסיף של פעם בשנה, ששוהה כל השנה במחסנים, מן הנסיון אם אין המחסן מטופל בצורה של יעילות מוחלטת הנגיעות היא ודאי שם, ובסופו של דבר זה מגיע לשקית.

גם אם מעבירים עיקור לתוצרת החרק מת אולם הוא שלם וקיים, ולכן הגרעין יכול להיראות שלם, כי הכניסה הייתה באמצעות חור קטנטן שלא שמים אל לב כשמפצחים והחרק בפנים או באחד משלביו או מת מחמת העיקור, ועוד.

לעיתים הנגיעות גבוהה ולעיתים פחותה כי כאמור הכל תלוי במזיקי מחסן, וחרקים מתחברים לגרעין זה להבדיל לדוגמא לגרעיני דלעת שלא.

ולכן לענ"ד קשה להקל ולאכול גרעינים אלו שלא בתשומת לב יתירה לכל גרעין. וכמבואר בספר תולעת שני חלק ד.

אורגנו טרי, צריך עבודת ניקוי מרובה ככל ירקות העלים.

אורגנו מיובש, אם הוא עבר ייבוש בפיקוח מיוחד, אפשר להוציא את המוצר הסופי כנקי מחרקי שדה לאחר העיבוד. מאידך עיבוד שלא נעשה בצורה נכונה, כבר מצאנו חרקים לאחר תהליך העיבוד פעמים רבות בבדיקות שעשינו.

גם מוצר שיצא נקי לאחר העיבוד, כאשר הוא לא נשמר כדבעי, תיתכן בו פגיעה של מזיקי מחסן שונים. והכל תלוי בסוגי המחסן, ובזמן השהיה.

מוצר שכבר נאפה ואין אפשרות לבודקו לאחר האפיה מחמת כמה טעמים במקרה שלפנינו אפשר לאוכלו כיון שהתבלין הוא מלמעלה ולכאורה היה ממול מקור אש, ולכן אפשר להתיר באכילה גם אם יש חשש שלא נבדק היטב לפני השימוש

גם בשעועית זו, נמצא נגיעות של זרעיות וכיו"ב, ויש לבדוק בדרך הרגילה עם מקדם בטחון נוסף, מצטט לך מהספר תולעת שני חלק רביעי.

ראשית, עם פתיחת האריזה רצוי לבצע בדיקה ראשונית ויזואלית בתוצרת או באריזה, ולוודא שלא ניכרים חרקים בוגרים או זחלים, סימני חרקים, אבקה לבנה שנובעת מן הכרסום, או קורים שנוצרו על ידי הזחלים. נמצאה נגיעות כזו, רצוי לא להשתמש בתוצרת זו כלל אף על ידי בדיקה.
בנוסף, כאמור, קיים חשש לנגיעות פנימית בגרגירים שאינם ניכרים היטב מבחוץ. ולכן, כדי להבטיח את נקיות הגרגירים, יש להתפיח את השעועית ולדאוג שהקליפה תהיה שקופה כדי לאפשר לבצע את הבדיקה הרצויה. לצורך כך יש להשרות את הגרגירים במים חמים למשך כשלש שעות – כלומר להרתיח את השעועית עם מים. לאחר הרתיחה מסירים מן האש ומשהים בכלי סגור כשעתיים עד שלש. [ניתן אף להשרות במים קרים למשך הלילה כפי שפירטנו בבדיקת החומוס, אולם בשעועית שבחלק מזניה הקליפה כהה ואטומה, מים חמים פועלים את הנדרש בצורה טובה יותר]. גרגירי השעועית לאחר תפיחתם הופכים שקופים יותר, וניכר בהם היטב האם חבויים בתוכם חרקים או גלמים. סימן ההיכר שלהם הוא בצבעם הכהה שתחת הקליפה. לעיתים יש שינויי צבע או כתמים טבעיים שאינם מהווים סימן לנגיעות.
לאחר ההשריה, מפזרים על היד כמות של גרגירים ומתבוננים האם יש בהם חשש לחרקים פנימיים, או האם יש חורים [=שהם סימני הגחה של החרקים] או שאר סימני חרקים. לאחר מכן מצמידים את היד השנייה והופכים את הגרגירים כדי לבדוק את הצד השני של הגרגירים באופן הנזכר לעיל. כל שעועית שיש בה חשש נגיעות מוציאים החוצה, וכל שאר הגרגירים כשרים ומוכנים לאכילה.
מאחר שקיים חשש לנגיעות של זחלים בתוך הגרגיר, או שפעולת ההשריה של הגרגירים לא הייתה מושלמת, ויש חוסר זיהוי של הזרעית תחת הקליפה, על כן יש לבדוק מדגמית [=חופן של גרגירי שעועית] בדיקה פנימית, כלומר הסרת הקליפה של הגרגירים וחצייתם לשניים, ואם כל המדגם נמצא נקי, שאר התוצרת לאחר הבדיקה הוויזואלית מותרת באכילה. אולם אם נמצאו חרקים חבויים שלא נתגלו בבדיקה הוויזואלית, יש להסיר את הקליפה של כל הגרגירים ולחצותם לשניים, ולאחר בדיקה של כל גרגיר, התוצרת הנקייה מותרת באכילה.
שעועית בעלת קליפה כהה ביותר, רצוי להשרות במים חמים ולא במים קרים. כמו כן על מנת להבטיח את הזיהוי הנכון והמדויק [ולהבטיח זיהוי והבחנה נכונה בין סוגי הכתמים], יש לבצע בדיקה מדגמית [כ-10%] פנימית של הגרגירים, כלומר הסרת הקליפה וחציית הגרגיר לשניים, ובדיקת הנקיות. באם נמצאה נגיעות יש לקלף את כל הגרגירים ולחצותם לשניים, להסיר הנגועים, ולהשתמש בשאר התוצרת.