תלוי מה הגדלים של הערוגה, ובדרך כלל בגינות קטנות, המדובר בהרחקה של טפח ומחצה, לכל החומרות יחד כ 15 ס"מ מן השורשים

הלכה למעשה, מותר, וגם לדעת השו"ע בזה יש להתיר כי יש כאן כמה צירופים להקל. וראה מה שכתבתי בזה בחלקת השדה חלק ג בכלאים סימנים ג-ו, ובחלק רביעי כלאים סי' ד אות ב.

ש להרחיק ביניהם, ואף בכלי שאיננו נקוב חייב מדרבנן אם זה אותו כלי ללא חוצץ.
הארכתי בדינים אלו בשו"ת חלקת השדה חלק ד. כאשר בכלאים סי' א דנתי בדין כלאים בכלי. ובסי' ב, דנתי בארוכה בדין כלאים בצמחי ריח ובצמחי טעם, נוי ורפואה.
במסקנת הדברים שם העליתי שיש להחמיר בצמחי תבלין העשויים לטעמא לצורך האדם, ולא גרע מצמח הראוי לבהמה, ויש להרחיק בין הצמחים הללו כדין הרחקות בירק. ומאידך אין צריך להרחיק בין צמחים שאינם ראויים לאדם, אף שעומדים לשימושו, כגון ריח או נוי או רפואה. וכן אין כלאים בין מין אחד מצמח זה למין אחר שהוא מאכל אדם, וכן אין איסור כלאי הכרם בין צמח מסוגים אלו לכרם, מאידך במאכל בהמה נוהג כל דיני כלאים, הן בכלאי זרעים והן בכלאי הכרם, אולם מצאנו להלכה שכתבו הגאון מקוטנא, הגאון הרוגוצ'בי, הגאון החזו"א שאין דין כלאים אלא אחד מהם מאכל אדם, אולם אם שניהם מאכל בהמה הם כצמחי סרק ואין נוהג בהם איסור כלאים

להלכה יש איסור כלאי זרעים גם בעציץ שאיננו נקוב, ואין האיסור אלא מדרבנן [רמב"ם הלכות כלאים פ"א ה"ב]. ולהלכה יש להחמיר ולאסור כלאי זרעים גם בתוך בית.
ולכן אם היו מונחים בעציצים או כלים נפרדים היה מקום להתיר בצירוף הסוברים שאין חובת הרחקה בין הכלים, אולם אם הכל בתוך כלי אחד מערבבים את כל המינים גם יחד, יש לאסור!

א. בין עצים אין צורך להרחיק ואפילו בין עצים לגפן.
ב. בין ירקות לעצים אין צורך בהרחקה, להוציא בין ירקות לגפן [בודדת או יותר אבל בשורה = 60 ס"מ. כרם של 5 גפנים = 4 אמות – כ- 2 מטר].
ג. בין ירקות רבו האפשרויות ורבו הדינים, אולם בצמח בודד או אפילו כמה ביחד בערוגה רגילה בחצר בית, מרחיק בין ירק לירק = טפח ומחצה כ 15 ס"מ.
ד. כל השיחים שהזכרת דינם כעצים, והדין כמבואר לעיל, וה"ה במיני הירקות.
ה. כל סוגי הצמחים שאינם למאכל אולם עומדים למאכל בהמה יש להרחיקם וכל אחד כדינו, אולם אם אינם עומדים לבהמה, אפילו ראויים לה ובפרט בגינה הביתית יהיה מותר ללא הרחקה, וכגון דשא תחת כרם, למרות שהדשא הוא מאכל בהמה, מ"מ הוא אינו עומד למאכל בהמה, ומרחיקים אותן מן הגינות הפרטיות, הרי שסוג הדשא לגינות איננו עומד לבהמה ואפשר להתיר בימינו בחצר הבית לשתול דשא בסמיכות לכרם או גפן וללא הרחקה.

להרחבה ניתן לעיין במדריך המעשי לבעלי גינות.

אם הכוונה שכל שתיל הנמצא לפנינו מורכב במשתלה זע"ז [כעין הרכבה באילנות], דינו כהרכבה בירקות שהלכה למעשה יש לאסור.
אם מדובר על הכלאת גנים – דעת מו"ר הג"ר שלמה עמאר שליט"א להתיר שאין איסור בהנדסה גנטית.
אם מדובר בשתיל שבעבר הרכיבו והיום כבר משתמשים בריבוי בלבד, השתיל מותר.

הם שני מינים שיש להרחיק בניהם את ההרחקה הנדרשת [שתלוי בגודל השטח ובאם מדובר בצמחים בודדים יש להרחיק מרחק של 15 ס"מ משרשי הצמחים].

באדניות שונות [כלומר לא באותה אדנית] נחלקו הפוסקים, יש אומרים שכיון וזה באדניות נפרדות, זה היכר שמספיק, ויש אומרים שלמרות זאת צריך את ההרחקה הנדרשת. ואם כן להוציא את האבוקדו, שהוא פרי ואין צורך בהרחקה כלל, בשאר הירקות יש להרחיק אדנית אחת מהשנייה, טפח וחצי בין אדנית לאדנית.

גם באדנית יש להרחיק כנדרש כגון בין צמח למישנהו בירקות הרחקה של 15 ס"מ וכן כיו"ב.

א. טפח הוא 4 אצבעות, טפח שוחק זה תוספת של חצי אצבע, כלומר 2% יותר משיעור של טפח רגיל [ראה רשב"א המובא בבית יוסף או"ח סי' שסג, וראה במשנ"ב בשעה"צ באו"ח שם ס"ק ס] ולענינו אם 6 טפחים זה 48 ס"מ, אז בשוחק זה 48.96].
ב. לכאורה יש לאסור מדרבנן, יעוי' בשו"ת חלקת השדה ח"ד הנד"מ בכלאים סי' א, ועוד עי' שם באיסור חדש בסו"ס א.
ג. פסיפלורה העיקר להלכה שדינה כירק [וכך העליתי בשו"ת חלקת השדה חלק א' והסכים עימי מרן הראש"ל זצ"ל] ואסור לשותלה תחת כרם, ואם שתלה שם באופן האסור, הרי שהיא אסורה משום כלאי הכרם.
ד. להלכה יש להרחיק בין צמחי תבלין וצמחי תה [שטעמם ליהנות בהם למאכל ושתיה לבני אדם] כדין הרחקה הנדרשת בכלאי זרעים. והארכתי בזה בחלקת השדה כרך רביעי סי' ב' יעוי"ש.
ה. אסור לזרוע הן צמחי תבלין והן צמחי תה תחת הגפן, [ואם טענתיך מאירוס בכרם, איירי בדבר שאינו ראוי, וכבר ביררתי הדין בחלקת השדה כרך א בחלק כלאים, ובכרך ד בכלאים [שם].

א. להלכה יש איסור כלאי זרעים גם בעציץ שאיננו נקוב, ואין האיסור אלא מדרבנן [רמב"ם הלכות כלאים פ"א ה"ב].
ב. כאשר העציצים מנותקים לחלוטין כלומר כל עציץ בפני עצמו ואין האדמה מחוברת בניהם כלל. לכאורה אין כאן מצב כלל של עירוב. ודין זה תלוי במחלוקת האחרונים [עי‘ חזו"א כלאים יג ס"ק טז] ועי‘ בדברי הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (הר צבי זרעים ח"ב סי‘ כד אות ד)].
ג. באם כל העבודה לתלמיד היא תחת בית גמור [קורת גג]. יש כאן שוב מחלוקת אחרונים אם נוהג בבית כלאי זרעים או לאו ולמרות שהדעת ורוה"פ נוטים להחמיר.
ד. בצירוף כל זה יש כאן ספק ספיקא להקל בדין שכל איסורו רק מדרבנן. ועל פי כללי הפסיקה, יש להתיר לזרוע במגשים אלו כאשר כל עציץ הוא נפרד לחלוטין ללא כל חיבור בניהם. ובפרט שזה בתוך בית, ושניהם כאחד מצטרפין להתיר באיסור דרבנן ובפרט שיש ספק ספיקא להתיר.

ראה בארוכה את סדרת התשובות שכתבתי בזה בשו"ת חלקת השדה חלק ראשון אודות הפסיפלורה ושם העליתי להלכה ולמעשה שדינו כירק לגבי ערלה ולגבי ברכה, ויש להיזהר בו מכלאי הכרם כדין ירק. ואפשר להוסיף על הדברי מהפסיפלורה שהייתה בחצרי כמה וכמה שיחים, ולפני כחצי שנה לקראת תום השנה הרביעית מתו כל הצמחים כאחד. לחלוטין ואותם שניטעו שנה לאחריהם עדיין חיים. ואם כן על כרחך שיש כאן מציאות הנראית לעין וכפי שכתבי בתשובה שם באריכות.