לכתחילה – יש להפריש חלה פעם נוספת, אך ללא ברכה. בדיעבד – אם נזכרו בכך רק בשבת שבה אין מפרישים חלה, יש לסמוך על ההפרשה שנעשתה במהלך מעמד בת המצווה.

הסבר: כתב מרן השולחן ערוך (הלכות חלה סימן שכ”ח, סעיף ג’) שאין מפרישים חלה ללא רשותו של בעל העיסה. והוסיף על דבריו מור”ם בהגה”ה: “מיהו אם ידעינן דזכות הוא לבעל העיסה, כגון שהיתה העיסה מתקלקלת, מותר ליטול חלה בלא רשותו, דזכין לאדם שלא בפניו”.

ומבואר מכאן דבכל גוונא בעינן שליחות מפורשת מהבעלים, אלא אם כן הוי זכות גמורה ומובהקת עבורם שאז אמרינן “זכין”. ובנידון דידן, לכאורה לא חלה שליחות ולא הוי זכות, שהרי הנותנת (בעלת העיסה האמיתית) בוודאי ניחא לה טפי להפריש בעצמה ולקיים את המצווה בעצמה, ולא שתפריש חברתה בלא דעתה.

אלא שיש להביא בזה את מש”כ מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בספרו “חזון עובדיה” (תרומות ומעשרות, עמ’ קע), שהביא שני מהלכים בדעת הרמב”ם ומרן השו”ע שפסקו דאם אמר הבעל הבית “כלך אצל יפות” הרי זו תרומה, ולא אצטריכו לשליחות מפורשת מעיקרא. וביאר דבריהם במהלך השני, דמכיוון שמצווה היא, אנן סהדי דכיון דהשתא ניחא ליה במה שהופרש, ודאי דמעיקרא נמי ניחא ליה וחלה ההפרשה למפרע.

וכ”כ הבית יוסף (יורה דעה, סימן שלא, סעיף לא) והוכיח כן מדברי הש”ס במסכת קידושין (דף נב:) דמידי דמצוה שאני. ובקצות החושן (סימן רסב) הביא דברי הבית יוסף והאחרונים, והוכיח כוותייהו מסוגיית הגמרא בעירובין (דף עא.), דמשום ניחותא דמצווה אמרינן דמדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה, ומוכח כהרמב”ם דלא בעינן דשוייה שליח ממש. וכן כתב בשו”ת אמרי בינה (דיני תרומות ומעשרות סימן ו דף ע סע”א), שאחר שהביא דברי הרשב”א, כתב, דמ”מ הרמב”ם ומרן ס”ל דלגבי הפרשת תרו”מ מהני אף ניחותא דהשתא על למפרע, ובפרט בזמן הזה דחלה ותרו”מ אינם אלא מדבריהם, שפיר סמכינן עלייהו. והכי מוכח נמי בחידושי הריטב”א (בעירובין עא.), עכ”ד. וראה מה שהאריך מורינו הגרש”ז ריוח שליט”א בעניין זה בספר תבואת השדה (מהדו”ח) פ”ז הערה 12.

ובנידון דידן, הרי אנן סהדי דבוודאי ניחא ליה השתא לבעלת העיסה במה שחברתה הפרישה עבורה, שהרי מעיקרא רצתה ליתן לה את כל העיסה כולה במתנה גמורה, וכל שכן דאיכא ניחותא וקורת רוח במה שהופרשה החלה במעמד רבים וברוב עם לכבוד שמחת בת המצווה. ועל כן בדיעבד סמכינן על ההפרשת חלה שנעשתה שם ומותר להשתמש במה שנאפה מעיסה זו.

הרכבת ענף לימון בתוך תפוח אדמה אסורה. לגבי הרכבתו בתוך תפוח עץ, באם התפוח מכיל גרעינים ההרכבה אסורה, ואם הוא נטול גרעינים ההרכבה מותרת.

מקורות – שאלה דומה לכך הובא בפת”ש סימן רצ”ה סק”א וז”ל: ‘עיין בתשובת חתם סופר סי׳ רפ״ז … נלע״ד דלא שייך הרכבה אלא בשני המינים מגודלים למעלה מהקרקע או לכל הפחות שעתידים שניהם לעלות מהקרקע משא״כ הכא שהחטה הזאת כלה ובלה בארץ רק גורמת שתשרש השושנה כו׳ ע״כ איני אומר בזה לא היתר ולא איסור והמחמיר תע״ב ע״ש’. והיינו שהחת”ס הסתפק בדבר משום שאין כאן הרכבת ב’ מינים דהחטה כלתה בעפר, ומרן החזו”א (כלאיים סי’ ב’ ס”ק י”ז) כתב, והנה הדבר תלוי אם החטה משתרשת ומזדווגת עם הענף שאם היא מזדווגת חשיב כלאים והוי הרכבה גמורה, ואם החטה אינה מצמחת רק בלתה ומלחלחת את הענף להשתרש אין כאן הרכבה, וקשה להכריע הדבר והדעת נוטה דמצמחת ומזדווגין השרשין. ע”כ. והיינו דדעת החזו”א נוטה לומר שיש כאן תערובת בשרשים דאף החיטה משרישה.

ולכאורה יש לעיין דמה בכך והרי דעת מרן (סעיף ה’  ו’) לפסוק כהרא”ש דתערובת אילן בשורש אין כאן תערובת ב’ מינים, דצריך שב’ המינים יהיו מעל הקרקע דשורש בעלמא אינו נחשב מין אחר, ודלא כהר”ן דאף הרכבת אילן בשורש הוי הרכבה. א”כ כיון החיטה בלתה וכלה בעפר נידונת כשורש בעלמא. וצריך לומר דכיון דתחילת ההרכבה היא בפרי אף שנהפך אח”כ לשורש אינו נידון כהרכבת שורש אלא כהרכבת פרי [כן ביאר לי מורינו הגרש”ז רווח שליט”א, ראה להלן].

ופניתי אל ראש המכון, מורינו הגרש”ז רווח שליט”א, בבקשה לקבל חוות דעתו להלכה בנוגע למחלוקת זו. בנוסף, ביקשתי לברר את התהליך העובדתי המתרחש בעת הכנסת ענף לתוך תפוח עץ או אדמה, והשיב לי: למעשה דברי מרן החזו”א אינם קשורים כלל למחלוקת הרא”ש והר”ן שהזכרתם [ואדרבה בריש סי’ ב אם תעיינו שם, תראו שמרן החזו”א דחה את הוכחת הש”ך מהתוס’, שאין משם ראיה. ולפי”ז אחר שהש”ך החמיר כר”ן כי תוס’ ס”ל כוותיה, ואחר שהחזו”א דחה הוכחה מדברי התוס’, שבנו להכרעת השו”ע כדעת הרא”ש שמותר. וראה עוד בדברי מרן החזו”א בסי’ יג אות י]. אלא כל דבריו הם פשוטים וברורים, ואינם צריכים עיון רב, שהרי הרכבה נאסרה בין שמרכיב ענף לענף או ענף לתוך פרי, כל שיש איחוי ביניהם הוא עובר על איסר כלאים שאת זה אסרה תורה. ואפילו אם הפרי הסופי לא משתנה. והוא הנאמר במשנה בריש מסכת כלאים (משנה ח) שאין תוחבין זמורה לתוך האבטיח, והיינו משום הרכבת אילן בירק וכמבואר בירושלמי, ובר”ש והריבמ”ץ שם, ויעוי’ במפרשים שם ודוק. ומכל מקום למעשה כל שיש שורשים לשניהם ושניהם משתרשים זה גופא איסור כלאים, וממילא לזה התכוון מרן החזו”א, שאם אין השרשה של החיטה, אין כאן איסור כלאים, ואם יש השרשה, ממילא הוי איסור כלאים. ואינו קשור לדין זורע מינים זה ליד זה דשרי ולא חיישינן לתערובת בשורשים.

ולגבי המציאות, יש להבין שכדי שהענף ישריש יש צורך בזמן ההכנסה לאדמה להגיע למצב שיש לו רקבון כל שהוא בלי שיגיע לעובש, ולכן להשריש ייחור באדמה זו עבודה לא קלה של התאמה. בשיטה המתוארת לעיל, הוא פשוט משתמש בפרי שישמש עבור כחומר אורגני ויסייע היטב להשרשה של הענף. למעשה אם עשה זאת בתוך תפוח אדמה, ודאי שגם התפו”א ישריש מהעיניים שיש לו. ואם יעשה מתפוח עם גרעינים, גם שם הם ישרישו, ובשניהם תהיה בעיית כלאים. ומאידך בתפוח ללא גרעינים, לכאורה אין השרשה שם אלא רקבון, ובכה”ג אין כאן הרכבה האסורה וכדברי מרן החזו”א זיע”א.