שאלות ותשובות בנושא: הרב דביר עמאר

רוגלך חלבי

תשובה

אין לאסור את הרוגלך.

מקורות – נפסק בשולחן ערוך (שם) שאין ללוש עיסה בחלב מחשש שמא יבוא לאוכלה עם בשר. אולם, מחדש המהרי"ט (חלק ב' סימן י"ח, והובא בפתחי תשובה ביורה דעה סימן צ"ז ס"ק ג', וכן נפסק להלכה בכף החיים סימן צ"ז ס"ק ט"ו), גבול לגזירה והוא שגדר הגזירה שלא יאפו דבר פרווה עם טעם בשר או חלב, היא מחשש שיאכלוהו יחד עם המין ההפוך, אבל לא חששו שמא יאכל אדם דבר פרווה עם טעם בשר או חלב, ולאחר מכן יאכל את המין ההפוך בלא המתנה, שכן זו גזירה לגזירה ולא גזרו בה. ומאחר כי רוגלך אין דרכו להיאכל עם בשר, לפיכך כאשר אדם הכין רוגלך בחמאה חלבית אין לאוסרו.

מעמדו ההלכתי של אברך כולל המקבל מלגה

תשובה

נחלקו פוסקי דורנו בהגדרת אברך כולל לעניין דיני שכירות פועלים. דעת הגר"ח שיינברג זצ"ל (כפי שהביא בשמו הגר"א פרץ שליט"א בספר חוקת משפט חלק א' פרק צ"ב) שאברך אין דינו כפועל, ומשכורתו היא מתנה. וזאת בגלל שני נימוקים: האחד, כי עושה מלאכה שאינה עבור בעל הבית אלא עבור עצמו וטובתו שלו (ועיין בזה בדברי הרמ"א סימן פ"א סעיף א', ובדברי קצות החושן שם ס"ק ג', ובנתיבות המשפט שם ס"ק ב'). עוד טעם לכך, כי באברך כולל אין זו "דרך שכירות" אלא "דרך צדקה", וראש הכולל הוא גבאי צדקה לחלקה לעמלי תורה.

מאידך, דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאברך הוא פועל, וכן נראה מדברי שבט הלוי (חלק ח' סימן שט"ו) ופתחי חושן (הלכות שכירות פרק ח' הערה ג').

יש מגדולי הדיינים הסוברים כי יש למצע בין השיטות, דעת הגר"ח שיינברג נאמרה בסוג כולל שאין בו הקפדה על ניהול מצד ראש הכולל של זמנים, מבחנים וכדומה וכה"ג מעמד של האברכים כמקבלי מתנה. ודעת הגרי"ש אלישיב נאמרה בכולל המנוהל בצורה מסודרת בידי ראש כולל המקפיד על נוכחות, מבחנים וכדומה, וכה"ג מעמד של האברכים דינם כפועלים. ויש עוד הרבה מה להאריך בזה ואכמ"ל.

התקין סורגים בולטים ובאים ציפורים ומלכלכים לשכנו

תשובה

על הניזק להרחיק את עצמו והסורגים אינם נכללים בהגדרה של "גירי דיליה".

מקורות – כאשר אדם עשה שימוש ברשותו, וממעשהו נגרם לשכנו נזק שאינו מוגדר כ"גירי דיליה", נפסק להלכה (חושן משפט סימן קנ"ה סעיפים ל'–ל"ד), כי אין על המזיק חובה להרחיק את עצמו, ועל הניזק – השכן – להרחיק את עצמו.

מקור לכך שעניין סורגים שבאים מחמת סורגים אינו מוגדר כ"גירי דיליה", יש ללמוד מדברי הגמרא (בבא בתרא כ"ו ע"א), שם נאמר כי יש להרחיק גפנים מאילנות, כדי שלא יגרמו העופות הנמצאים באילנות לאכילת הגפנים. הבית יוסף (חושן משפט סימן קנ"ה) הביא מדברי הרא"ש (וכן דעת עוד ראשונים רבים בסוגיא שם) וכן הביא הסמ"ע (ס"ק נ"ט), כי באופן זה מוגדר כ"גירי דיליה" – רק כאשר בשעה שהציפורים עומדות על האילן מפריח האדם את היונים, אך בלא זה אין זה מוגדר כ"גירי דיליה". וממילא, בסורגים, כאשר אין האדם גורם בידיים ללכלוך חצר השכן שכן אין האדם הוא מביא בפועל את הציפורים, אין זה מוגדר כ"גירי דיליה" (גם לדעת התוספות בב"ב כו ע"א ד"ה אבל, שבהזקפת אילנות הגורמת ישירות להימצאות הציפורים נחשב הדבר כ"גירי דיליה", הובא בשם רבנו תם בספר הישר, שכל זה דווקא כאשר הזקיף אילנות שעליהם יש יונים, אך בלעדי זאת אין זה מוגדר כ"גירי דיליה").

כמו כן, יש להוכיח דין זה מן המבואר בגמרא (ב"ב כב, ב), שכאשר אדם מניח סולם ברשותו, ועל ידי הסולם קופצת נמייה ומזיקה ליוני חברו, הרי שאין המעשה מוגדר כ"גירי דיליה" אלא במצב שבו, בשעה שמניח את הסולם, הנמייה קופצת ומזיקה ליונים, או כאשר הנמייה מצויה ומזומנת להזיק ליונים בשעת הנחת הסולם (עיין חזון איש, סימן י', ס"ק א'). בענייננו, כאשר מתקין בעל הדירה את הסורגים, לא מתקיים תנאי זה, שכן הנזק אינו מצוי ומזומן בשעת ההתקנה, לפיכך אין לראות בכך "גירי דיליה"[1].

יש להעיר, שבמקרה דנן, יש לעמוד גם האם נכלל בדין הרא"ש (שו"ת כלל ק"ח סימן י'), שכאשר הניזק לא יכול להרחיק את עצמו כה"ג יש חיוב הרחקה אף ללא גירי דיליה, ותלוי בפרטי המקרה ועוד פרטי דינים שאין כאן מקומם.

 

 

[1] אין להקשות על דברינו, מסוגיית "העושה מלאכה שיש בה דם ונבלות" (שו"ע חושן משפט סימן קנ"ה סעיף ל"ט), שם חייב המזיק להרחיק את מלאכתו כגון דם וכיוצ"ב אם הדבר גורם להבאת עורבים המלכלכים את פירות השכן, שכן בחזו"א (ב"ב סימן י סק"א) ביאר שדם מוגדר כגירי דיליה לגבי עורבים שיבואו, מאחר כי דרך העורבים לבוא על הדם, ולכן דם מוגדר כ"גירי דיליה" מאחר כי הדם מזמן עורבים להגיע אף ממקום רחוק, ולא מוגדר כהכנת מקום בלבד כמו סולם לגבי שובך חבירו או סורגים כבשאלתנו.

כך גם ביאר ב"פתחי חושן" (נזיקין ח"ו, פרק י"ג הערה ל'), שדווקא כאשר האדם ממציא דבר שגורם להגעת המזיקים באופן ישיר (כגון דם לעורבים) מאחר כי בדם הוי כקורא לעורבים שיבואו כי דם הוא דבר שדרך עורבים לבוא אליו, הרי הוא בכלל "גירי דיליה". אולם, התקנת סורגים שמוגדרת "כהכנת מקום בעלמא" שיתכן שיבואו לשם הציפורים, אף אם בפועל נמשכות לשם ציפורים, אין זו נחשבת לגרימת נזק ישירה, ועל כן אין לחייבו בהסרת הסורגים.

קצת עלינו…

‘המכון למצוות התלויות בארץ’ הוקם בשנת תשנ”ד ע”י הרה”ג שניאור זלמן רווח שליט”א ועומד מאז תחת נשיאותו של מרן הראש”ל הגר”ע יוסף זצוק”ל, ובהדרכתו הצמודה של הרה”ג רבי שלמה משה עמאר שליט”א הראש”ל והרב הראשי לירושלים עיה”ק.

ייחודיותו של המכון הוא, בידע המקצועי וההלכתי הרב שהוא צבר הן מהפן הבוטני, האנטמולוגי, בהקשר של כשרות והלכה.

יצירת קשר
הפקס שלנו

03-9030891

mail@macon.co.il

כתובת למשלוח דואר

המכון למצוות התלויות בארץ
מיקוד: 4081003 תא-דואר: 176 אלעד

לוגו בית המעשר

בית המעשר הינו קרן מעשרות ייחודית לשירות הציבור הרחב, המטפלת בהפרשת תרומות ומעשרות ומאפשרת לחברים בה לקיים את מצוות ההפרשה בהידור .בבית המעשר מנויים אלפי בתי אב המסתייעים בנושא חילול מטבע בעת הפרשת תרומות ומעשרות ובחילול קדושת רבעי, נתינת מעשר עני לעניים, ומעשר ראשון ללוי.

תנובות שדה
ספרי המכון