דג ורדון הוא דג הרוטברש, המופיע בספרינו ובחוברות ההדרכה ובאתר המכון, ראה שם שתלוי בסוגים השונים.
המיובא מסין הוא מזן שאין לגביו חשש של טפיל סיפריון לומפי, אולם יש אנסיאקיס בקרום השחור בבטן, או בבשר הדג בחלק הרך שהיה עוטף את בטן הדג.
כיון שהדג מגיע עם עור כהה אי אפשר לשקפו תחת אור, ולכן הנכון להסיר את החלק הרך לחלוטין, ולהשתמש בשאר חלקי הדג.
בזן מנטלה בעיקר כשמקורו מאיסלנד/נורבגיה יש חשש לטפיל חיצוני, וראה במקורות הנז' בערכו.

למיטב זכרוני לחברה זו יש חותם כשרות על כל מוצריה. לגופו של ענין אם הסלמון מקורו בוודאי מנורבגיה, והוא עם עור ומזוהה, אין לחוש לא לתולעים פנימיות ולא לתוספים, יש רק לגרד את העור ולשטוף היטב.

דגים מהארץ יש שמקורם מן הים, ויש שמקורם מבריכות.

באותם שמן הים עיקר הבעיה במעי הדגים ובדפנות הבטן, ובחלל הפה.

ובאותם שמקורם מבריכות אלו טפילים חיצוניים או שחודרים לדג במקצת או רק על עור הדג.

עד"ח אכן משתדלת ביותר להוציא ההרינג

שארית ישראל כנז'

וכמובן בכשרות שלנו.

ניתן למצוא היום בכל סניפי יינות ביתן, יוחננוף ויקטורי, ועוד שזה מאות סניפים בכל הארץ במחלקה של הדגים הטריים, דגים ללא חשש תולעים ואפשר לאכול לכתחילה.

בסלמון הטרי, יש לשטוף היטב את העור, ובדרך כלל במחלקה מנקים היטב

בהצלחה

הדגים שהזכרת בשאלתך כשרים הם. דג הארס על שני סוגיו כשר אמנם הבטן חלקה לגמרי אך בחלק הגב יש קשקשים. אמנם צריך קצת לטרוח כדי לגלותם אך בהחלט הם דגים כשרים כמו שציינתי בספרי תולעת שני סוף כרך שני. ואם הדייג הביא לך מנוקה אך עם העור ותוכל לזהות אין כל חשש. מאידך אם הם כעת לפניך ללא העור כלומר ללא סימני טהרה, לא תמיד אפשר לסמוך על הדייג ותלוי מאד במידת נאמנותו.