1. חמוציות טריות בחזקת נקי. יבשות, בחשש לנגיעות. יש לבדוק מידגמית באמצעות השרייה של כמות מידגמית במים חמים, אם לא צפים חרקים כלל, אפשר להשתמש בכל השאר, לאחר בדיקה ויזואלית בעודם יבשים.
2. גמבה, לעיתים חרקים חיצונים קטנים כגון עכבישים, היורדים בקלות בשטיפה. ולכן יש להסיר חלק הגבעול, ולשטוף היטב. באם רואים סימני חיצונים שמעלות חשש לחדירת זחלי עש הפרודניה או דומים, חובה לחצות את הגמבה לבדוק ולשטוף בחלק הפנימי.
3.  לגבישי סוכר אין קשר לחרקים, והוא דבר מצוי בתמרים. כמובן שאת התמרים יש לבדוק ויזואלית, לאחר חצייה לשניים הוצאת הגלעין ובדיקה טובה. תמרים לחים פטורים מבדיקה.

שנת תשע"ט – מעשר שני

שנת תש"פ – מעשר שני

ולמרות שהם אותו מעשר, אין מפרישים מזה על זה.

כלומר אם אתה מפריש מכל פרי, אין בעיה תמיד מעשר שני.

אם אתה מפריש מזה על זה

אז: כל מה שגדל בתשע"ט ונקטף עד טו בשבט תש"פ. מעשרין מעשר שני מזה על זה.

מה שקטפת לאחר טו בשבט, מעיקר הדין אפשר לעשר ממנו על מה שנקטף לפני טו בשבט כיון שהעיקר להלכה שלימון אין דינו כאתרוג, מכל מקום נכון לחוש לדעת החולקים שמשווים ביניהם, ולהפריש בנפרד מאותם שנלקטו לפני או אחרי טו בשבט.

בהצלחה

אכן שמועה זו נכונה, ומקור הדברים בספר הקד' "בני יששכר" (חודש שבט, מאמר ב', סימן ב') וז"ל שם: "טעם שאמר התנא במתניתין בא' בשבט – ר"ה לאילן, כדברי בית שמאי. ובית הלל אומרים בט"ו בו. ונאמר "אילן" לשון יחיד, ולא אמר "אילנות". לרמז מה שאמרו רבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ומהודר שיזמין הקב"ה בעת שיצטרך למצווה…. וזהו שאמר התנא: אילן – לשון יחיד, לרמז על האילן המיוחד המבואר בתורה למצווה". והגאון רבנו יוסף חיים זצ"ל בספרו לשון חכמים ח"א סימן ל"ח אף כתב על כך נוסח תפילה מיוחד (וראיתי כבר כמה גירסאות והגהות על נוסח תפילה זו. מכל מקום אכתוב את זאת שנמצאת עמדי):
"יהי רצון מלפניך ה" אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתברך כל אילנות האתרוג להוציא פרותיהם בעתם ויוציאו אתרוגים טובים יפים ומהודרים ונקיים מכל מום. ולא יעלה בהם כל חזזית, ויהיו שלמים ולא יהיה בהם שום חסרון, ואפילו עקיצת קוץ, ויהיו מצויים לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם לקיים בהם מצוות נטילה עם הלולב בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום, כאשר ציוויתני בתורתך על ידי משה עבדך: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל". ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתעזרנו ותסייענו לקיים מצווה זו של נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג כתיקונה בזמנה בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום בשמחה ובטוב לבב, ותזמין לנו אתרוג יפה ומהודר ונקי ושלם וכשר כהלכתו. ויהי רצון מלפניך ה" אלוקינו ואלוקי אבותינו שתברך כל מיני האילנות ויוציאו פרותיהם בריבוי שמנים וטובים, ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים הרבה שמנים וטובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מצוי לרוב לכל עמך ישראל לקיים בו מצוות קידוש ומצוות הבדלה בשבתות וימים טובים, ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב ייניך כי כבר רצה אלוקים את מעשיך" [קהלת ט", ז"]. ונאמר: "באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים" [שיר השירים ה", א"]. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה" צורי וגואלי". ויהי רצון מלפני אלוקי השמים, שיתברכו כל פירות האילנות למטה, ויושפע שפע ברכה והצלחה ממקור האיל"ן למעלה, עלינו ועל כל עמו ישראל בכל אתר ואתר".

בט"ו בשבט שחל בשבת, הטוב ביותר לאכול את הפירות אחר ברכת המזון ולא לאחר הקידוש כדי שיהיה לו תיאבון בארוחה. ולא בתוך הסעודה, שלא יכנס לספק ברכות. ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, כיון שצריך להרבות בברכות בשבת.

השלב הקובע לשביעית בפירות האילן הוא החנטה (דהיינו שהביאו שליש בישולם). והתאריך הקובע הוא מר"ה של שביעית עד ר"ה של שמינית ולכן כיון שחנטו לאחר ר"ה של שמינית אינם קדושים בקדו"ש דדינם כפירות כשמינית. וממילא צריך שיפריש תרו"מ אלא דיאמר בלשון תנאי דאם צריך מעשר שני וכו" ואם צריך מעשר עני וכו" כיון דאם חנט בין ר"ה לט"ו בשבט יש מחלוקת הפוסקים בזה (שביתת השדה פ" יט סעיף ב).

המנהג להרבות באכילת פירות בט"ו בשבט הוזכרה לראשונה בספר "המחזור הגדול" לרבי בנימין הלוי אשכנזי רב לקהילות האשכנזים בסלוניקי. וכן הוזכר מנהג זה בספר תיקון יששכר לרבי יששכר אבן סוסאן מחכמי מרוקו שעלה לארץ ישראל והתיישב בצפת ולמד תורה אצל המהרלב"ח, והגדיר זאת כמנהג האשכנזים. אולם לאחר זמן זה התפשט בכל רחבי קהילות ישראל בפרט לאחר שהפיץ ותיקן על כך תיקון מיוחד בספר מסוים (שיש רבים שערערו על ספר זה). ולאחר זמן התפרסמו קונטריסים שונים על תיקון מיוחד הנאמר בזמן אכילת הפירות. הגר"ח פלאג"י ציין שנוהגים לאכול משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל. ויש שכתבו שלכתחילה יש לאכול 30 מיני פירות ע"פ חלוקה בין הפירות שעשה רבי חיים ויטאל בין עשרה פירות שהם מעולם הבריאה ואין להם קליפה או גרעין שאינם נאכלים כגון הענבים התאנים והתפוחים. ויש עשרה נוספים שהם מעולם היצירה שאין להם קליפה שאינה נאכלת אך יש להם גרעין שאינו נאכל וכגון הזיתים התמרים ועוד. ויש עוד עשרה נוספים שהם מעולם העשייה שנאכל רק הפרי הפנימי שלהם ולא הקליפה כגון הרימונים האגוזים ועוד. וכל זה כשמצויים כל הפירות הנזכרים שם. ואם אין יקח 20 סוגי פירות וישתה 4 כוסות יין, יין לבן, מעט אדום ורובו לבן, חצי לבן וחצי אדום. אדום עם מעט לבן. וכתב עוד בחמד"י שאם אין מצויים הרבה מינים יאכל לפחות 12 מיני פירות שהם כנגד י"ב צירופי הוי"ה. המהר"ם חאגיז הביא בשם סבו המהר"ם גלאנטי שהיה אוכל 15 מינים. כך שמצאנו מנהגים ממנהגים שונים (ראוי לציין שיש שכלל אינם נוהגים באכילת מיני פירות כיון שמנהג זה לא הוזכר אצל רבינו האר"י או מי מתלמידיו). והגאון רבי אליהו הכהן מאיזמיר בעל "שבט מוסר" כתב בצוואתו לבניו, "בני הוה זהיר לברך על הפירות בט"ו בשבט שמנהג ותיקין הוא". הגם שהקדמונים הזכירות בעיקר פירות העץ, מכל מקום היום נהגו כלל ישראל להרבות בכל מיני פירות וירקות טריים ויבשים, להרבות במינים רבים. וכן הוסיפו על השולחן מינים חדשים שזה תחילת העונה לזכות בברכת שהחיינו. יש נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר "פרי עץ הדר". ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל. ונוהגים בכל מין שאוכלים להזכיר פסוקים ודברי חז"ל הקשורים לפרי זה. ויש שלומדים ט"ו שירים שבתהילים, וכפי שמובא בספר המנהגים.

פירות שהם בשנתם הרביעית הם קדושים בקדושת "רבעי" ובזמן המקדש מעלה אותם לירושלים ואוכל אותם שם, ובזמנינו מחלל את הקדושה על המטבע. ואוכל את הפירות כחולין. ואכן פירות השייכים בוודאי לשנה הרביעית פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות לחלוטין. אולם זאת יש להדגיש, שפעמים רבות אנשים קונים את העץ לא כאשר הוא "חשוף שורש" אלא קונים עם גוש אדמה הנמצא בעציץ, ובכל אופן מונים שנות ערלה לחומרא או מעיקר הדין. אולם כיון שלא תמיד חייבים למנות שנות ערלה ועכ"פ מספק יש צדדים שאפשר למנות את שנות הערלה שהעציץ כבר היה במשתלה [כמובן שבפועל אין להשתמש בזה רק כאשר קונים את העציץ במשתלה עם כשרות צמודה המתחייבת שלאורך כל הגידול הקפידו על קשר עין עם האדמה וקוטר הנקב היה על פי ההלכה], ולכן בכה"ג שחששו והחמירו ומנו בכל אופן שנות ערלה, הרי שהשנה הרביעית יתכן ועל פי ההלכה זה שנה חמישית, ולכן מספק יש לנהוג את שניהם גם הפרשת תרומות ומעשרות וגם חילול רבעי ושניהם ללא ברכה.

לא ציינת בשאלתך את הזמן המדוייק של הנטיעה, אבל כיון שאני מעריך שנהגת על פי ההלכה ובלא"ה בערב שנת השמיטה אסור לנטוע אילנות באופן שהשנה הראשונה של הערלה תהיה שנת השמיטה, כך שבוודאי סיימת את הנטיעה 44 ימים לפני ר"ה. או באם זה היה עם שתיל גם לאחר מיכן [ראה תשובה לשאלה הקודמת]. אז אכן ביום ט"ו בשבט כל הפירות שייצאו מן האילן ייצאו משנות ערלה וייכנסו לשנת הרבעי שלהם. והמלצתי לך היא: לעבור בערב ט"ו בשבט על העץ, ולהוריד ממנו את כל הפרחים שיש על העץ. כך שבוודאות כל הפירות שיהיו לך בעתיד הם יצאו לאחר שנות הערלה שאל"כ תקבל תערובת של פירות ערלה ורבעי יחד על אותו עץ

אני רואה חשיבות לענות על שאלה זו בראשונה, כיון שיש חשיבות לדעת שאכן עיקר חשיבותו של יום זה הוא בהשלכות של היום על מצוות הארץ, ולא אכילת פירות יבשים שהם מנהג חשוב אך לא עיקרו של יום.
לגופה של שאלה, ט"ו בשבט הוא אכן יום חשוב מאד לכמה מעניני מצוות הארץ, גם לגבי תרומות ומעשרות, וגם לגבי ערלה, וגם לגבי שביעית. אני אתמקד בעיקר בשניים הראשונים שרלוונטיים יותר לשנה זו.
תרומות ומעשרות: תרומות ומעשרות נוהג בכל ששת השנים שבין שמיטה לשמיטה (כיון שתוצרת השמיטה עצמה פטורה מן המעשרות כיון שהתוצרת היא הפקר). תרומות ומעשרות נחלקות לשתים, התרומות שנתינתם לכהן נוהג בכל השש שנים כאחת. והמעשר ראשון ללוי אף הוא נוהג בכל השנים. מאידך המעשר הנוסף הוא נוהג באופן שונה בין השנים. כאשר בשנים א.ב.ד.ה. נוהג "מעשר שני" [המעשר הנוסף הוא החלק העשירית מהפירות לאחר הפרשת התרומה והמעשר ראשון, כלומר אם 90% נותרו לאחר שאר ההפרשות אז העשירית כלומר 9% מכלל הפירות הם המעשר הנוסף. ובשנת מעשר שני אותם פירות קדושים בקדושה של מעשר שני, ויש לחלל את קדושתם כולל חומש (חיצוני= 25%) על כסף, ובימינו מתקנת הגאונים שיהיה אפשר לחלל את כל הקדושה כולל החומש על שיעור פרוטה אחת = כ – 7 אג" נכון להיום]. ובשנים ג.ו. נוהג מעשר עני [כלומר ה 9% מהסך הכללי של הפירות וכמבואר לעיל נוהג בהם דין מעשר עני, האומר שחובה על המפריש ליטול את המעשר הזה וליתנו לעני]. ואימתי מתחלפת השנה וכיצד משייכים את הפרי לשנת המעשר? על כך יש שני שלבים. האחד הוא התאריך והשני הוא השלב בפרי. כלומר בירקות הולך אחר לקיטה, כלומר רגע הלקיטה של הירק מן הקרקע הוא הרגע הקובע. והתאריך הוא, אחד בתשרי. כלומר אם לקיטת הירק הייתה לפני אחד בתשרי היא שייכת לשנה החולפת ואם היא הייתה לאחר אחד בתשרי היא שייכת לשנה החדשה. ובכל מצב אין להפריש משנה אחת על חברתה ואפילו שניהם אותה שנת מעשר שנאמר: "היוצא השדה שנה שנה" כל שנה מתעשרת בנפרד. ובאילנות שני השלבים שונים. גם השלב בפרי הוא שונה שאין הולכים אחר לקיטה כבירק אלא אחר חנטה = עונת המעשרות הגעת הפרי לשליש [י"א שליש גודלו וי"א שליש בישולו]. וגם התאריך שונה שאין ר"ה של אילן אחד בתשרי, אלא ר"ה שלו הוא ט"ו בשבט. ולכן אם יש פירות על העץ שחנטו קודם ט"ו בשבט וחלקם חנטו לאחר ט"ו בשבט, כל פרי יהיה שייך לשנה אחרת, ואין מעשרין מזה על זה. וזהו שהמשנה אומרת שט"ו בשבט הוא "ראש השנה לאילנות" כיון שביום זה מתחלפת שנת המעשר לגבי פירות האילן.
ערלה: ליום זה אין חשיבות על נטיעת האילן אם לפניו או לאחריו כמו שיש שטועים, שמזדרזים לנטוע לפני ט"ו בשבט. אלא יש חשיבות לגבי היציאה משנות הערלה. ואבאר את שיחתי, שנות ערלה אינם נמנין תמיד אותו דבר, ולעיתים הם שלש שנים מלאות, כגון אם ייטע אדם עץ פרי בסוף שנת תשס"ט כגון בט"ו באלול תשס"ט. שנת תש"ע עולה לו שנה אחת. תשע"א שנה שנייה. תשע"ב שנה שלישית. ובשנת תשע"ג הפירות יוצאים משנות ערלה ועוברים לנטע רבעי. ותאריך יציאתם לדעת השולחן ערוך בדעה ראשונה זה יוצא כבר באחד בתשרי. כיון שהעץ עבר שלש שנים מלאות. ולדעה שניה ממתין בכל מצב עד ט"ו בשבט תשע"ג. אולם אם נטע בסוף שנת תשס"ט אולם סיים את הנטיעה בט"ו באב תשס"ט, בכהאי גוונא שנת תשס"ט נחשבת כבר לשנה ראשונה. והפירות יוצאים מן הערלה כבר בט"ו בשבט שנת תשע"ב, כלומר ס"ה שנתיים וארבעים וארבע ימים בלבד + הימים שעד ט"ו בשבט. והסיבה שבמקרה השני מחשבים גם את שנת תשס"ט היא: כיון שלימדונו חז"ל ששלישם יום בשנה חשובים כשנה. ועל כן אם העץ כבר היה קלוט באדמה ביום כ"ט באב ונותר שלושים יום עד סוף השנה זה כבר נחשב כשנה. אולם כדי שיהיה נחשב קלוט באדמה, יש צורך לנוטעו 14 יום לפני תחילת המניין של ה 30 יום [=14 ימים זה זמן הקליטה הממוצע]. אמנם אם הוא שותל עץ עם גושו שהוא כבר נחשב קלוט באדמה אין צורך לאותם 14 ימים. וכל שנטע עם הגוש והוא לא התפרק קודם השתילה הרי שהוא קלוט ואף אם שתלו ביום כ"ט מנ"א הוא מונה מייד 30 יום יום וזה כבר נחשב כשנה, ובט"ו בשבט שיבוא לאחר שנתיים ימים וחמשה חודשים ומחצה הוא מסיים את שנות הערלה ונכנס לשנה הרביעית.

לשאלה זו צריך לייחד מאמר מיוחד כיון שהמינים הם מאד מרובים. ואני אשתדל בקיצור נמרץ לציין כמה מהמינים המצויים:
התוצרת הבאה מוגדרת "בחזקת נקי" ואין חובה לבודקה:
אגוזים מהסוגים הבאים: צנובר, ברזיל, מקדמיה, פקאן בקליפתו הקשה או מסוכר, אגוז קוקוס. בננה טריה ומיובשת (בננה צ"יפס). לדר על סוגיו השונים כשהוא באריזה סגורה. פפאיה טרייה ומיובשת. תפוחי עץ מגידול מסחרי טרי ומיובש. תפוז סיני עם סוכר. שימורי פירות (אגסים, אננס, גויאבה, אפרסקים ומשמש).
התוצרת הבאה חייבת בבדיקה וכדלקמן:
אגוזי מלך, אגוזי לוז, שקדים, ובטנים – בקליפתם החיצונית הקשה – יש לפתוח ולראות בתוככי הקליפה משני הצדדים שאין קורים ופסולת חרקים.
אגוז קשיו – ראה את אופן הבדיקה לקמן בתשובה לשאלה ט.
אגוזים ושקדים קלופים וקצוצים – בקלופים יש להתבונן חזותית שאין קורים או סימני כירסום וכיו"ב. ורצוי לסננם במסננת בעלת חורים גדולים, ולבדוק בנשורת באם יש חרקים או סמני חרקים. וכך יש לנהוג באגוזים ובשקדים טחונים או קצוצים.
אננס – טרי בחזקת נקי. – לאחר הקילוף, יש להוריד גם את המשקעים שיש מהצד החיצוני, כיון שהם משמשים כמשום מסתור לחרקים חיצוניים. אננס מיובש יש להסתכל חזותית, שאין חרקים שנדבקו על המוצר.
גויאבה – טרייה, יש לקלף את הקליפה מהפרי, להתבונן חזותית על כל שטח הפרי, במידה והכל בריא לחלוטין ואין רכות יתירה, ניתן לאכול את הפרי. במידה ויש חשש כלשהו מחמת רכות או מחמת סימני חדירה לתוך בשר הפרי, יש לפרוס את הפרי לפרוסות ולבדוק בכל פרוסה אם ישנם זחלים. (ניתן גם לכתחילה לחתוך לפרוסות ללא הסרת הקליפה, ולבדוק כל פרוסת פרי, רק שיש לבדוק חזותית באם יש כנימות מגן על גבי הקליפה – הכנימות יורדות בקלות בשפשוף קל)].
דובדבנים – טריים מגידול בא"י או מעובדים מגידול זה – בחזקת נקיים. תוצרת ממקור אחר: בשימורים בסירופ, יש חשש גבוה לחרקים וחובה לבדוק כל פרי (עדיף לקחת את הזן החמוץ וללא גרעינים]. מיובשים/מצומקים – עדיף להימנע כיון שהבדיקה קשה מאד. מסוכרים – יש לעשות בדיקת מדגם ואם הכל נמצא נקי סימן שמקור הסחורה מגידול נקי, ומותר בשימוש.
הדרים: יש להתבונן ויזואלית סביב כל הפרי לראות אם יש כנימות על גביו. במידה ומוצאים כנימות, אם הם בודדות ניתן להורידם בשפשוף ידני, ובמידה והם רבים כדאי להשרותם במים עם חומר ניקוי [לרככם] ובעזרת מברשת קשה לשפשף את הפרי מכל צדדיו, ובכך מובטח נקיונו. במידה ורוצים לקלף ללא נקיון מוקדם, יש לשים לב לאחר הקילוף שלא עברו חרקים על בשר הפרי [ורצוי לשוטפו תחת ברז מים]. במטעים שאינם מטופלים, או אף במטעים מטופלים כאשר מתגלה ריעותא כגון פרי רך או סימני חדירה, לאחר הקילוף, יש להתבונן היטב סביב הפרי באם נראים סימנים מחשידים. במידה ונמצאו סימנים, יש לבדוק כל פלח ופלח שהוא נקי ושאין בו זחלים של רימות הזבוב.
זיתים – יש להתבונן חזותית אם יש כנימות מגן על גבי הזית [במידה ולא יורד בשפשוף קל, אינו אלא פגע טבעי]. כמו"כ בהתבוננות יש להבחין אם ניכרים סימני עקיצה של הזבוב [צבען כחלחל במקצת, ומקום הדקירה שקוע קמעא]. פעמים רבות שישנם שינויי צבע טבעיים כגון מלחץ או ממכות הניתנות על העץ בזמן המסיק וכו", ואינם סימן לנגיעות. בכל מקרה של ספק יש לפתוח את מקום המכה, ולראות אם יש מחילה או סימני נבירה, [בזיתים שחורים דרושה התבוננות יתירה עקב קושי הזיהוי מחמת הצבע].
חבוש- ראה לעיל באופן בדיקת הגויאבה.
חרוב – יש לבחור תוצרת של חרובים יפים ושלימים, ולהשתדל מאד שיהיו נקיים ומבריקים [דבר המעיד על טריות]. רצוי להשרות את החרוב במים מספר דקות ובכך לרככו, ולחצות עם סכין את החרוב לאורכו, ולהתבונן שאין בפנים סימני כירסום, גללים, קורים ושאר סימנים מחשידים. במידה ונמצאו סימנים מחשידים יש לחתוך את המקום הנגוע ולבדוק היטב בשאר המקומות. הבדיקה בחרוב קשה מאד עקב מקומות המסתור שיש לזחלים, ולכן יש להתבונן היטב, או להמנע כלל מלאכול חרוב שנמצאו בו סימנים להימצאות חרקים.
משמש מיובש – יש לשטוף את הפרי מבחוץ. לפתוח את הפרי ולהתבונן ממול מקור אור שאין בו חרקים או זחלים – לעיתים בתוך מירקם הפרי.
צימוקים – יש להשרות במשך כ-10 דקות במים חמים. לשפשף את הפרי מבחוץ בעודם במים. להתבונן באם צפים על פני המים חרקים, באם נמצאו ממצאים כלשהם, יש להמנע כלל מלהשתמש בצימוקים אלו.
תאנה – בתאנים הנגיעות גבוהה ביותר. ככלל יש לחלק בתאנים בין הסוגים השונים, בין טרי לבין מיובש, ובין סוגי המיובשים השונים. בתאנים ישנם סוגי גידול של מטעים שאינם מטופלים ונמכרים בצידי הדרכים שנגיעותם מרובה מאד. לבין גידול תאנים במטעים מטופלים ומסחריים שהם נקיים יותר. כמו"כ יש להבדיל בין זנים פרתנוקרפיים = הפריית בתולין, כגון זני "קדוטה" "בלאק מישן" ויש זנים שחייבים הפריה והם בעיקר הזניים התורכיים כמו הזן "סמירנאי". כמו"כ יש את הזנים שהבכורות [=הפרי המבכיר] אינם זקוקים להפריה ואילו הגל השני של הפירות זקוקים להפריה כגון הזן "נצרתי" (בוסני). ההאבקה של התאנה מתבצעת על יד צרעה המיוחדת לתאנה ונקראת צרעת התאנה [בלאסטופגה]. בנוסף לצרעת התאנה ניתן למצוא רימות של זבוב הפירות בתוככי התאנה, או רימות של זבוב התאנה על גבי בשר הפרי תחת שכבת הקליפה החיצונה. או נגיעות חיצונית של כנימות מגן. כיון שבעונה זו אנו נפגשים רק עם התאנים המיובשות על כן נפרט את הבדיקה בהם [אופן הבדיקה בתאנים הטריות ניתן לראות בספרי "תולעת שני" כרך שלישי באריכות]. בתאנים מיובשות מעבר לחרקים הקודמים שמתייבשים עם הפרי וצבען הופך מלבן לחום. יש חשש לחרקים מחסן רבים כגון זחלים של חיפושית התסיסה או עש הדבלים בצבע לבן או לאחר מיתתם בצבע חום. חיפושיות ואורזיות מחסן. לאחר שטיפה חיצונית טובה מאד. בפרט באיזור הפתח, או במקומות שהתגבשה הרבה אבקת סוכר לבנה, וכו". [במידה וניכרים אקריות חיות הנובע מאיחסון ממושך יש להמנע מלהשתמש בתאנים אלו]. לאחר פתיחה התאנה יש למתוח את התאנה כך שתהיה פתוחה לחלוטין לא קפלים, במידה ויש מקום שחור מרובה יש להסירו כיון שקשה לבדוק שם, את שאר התאנה יש לבדוק נגד מקור אור המשקף כל עצם זר ולהסירו. ככלל יש להעדיף תאנים לחות וצבען בהיר ולא כהה, ואין ריבוי "גבישי סוכר" על גבי התאנה.
תות שדה – ראה את אופן הבדיקה בשאלה י.
תמרים – יש להעדיף את התמרים הלחים שהם בחזקת נקיים. ובתמרים יבשים, יש לחצות את הפרי, להסיר את הגרעין ולהתבונן ממול מקור אור.