א. אם חיללת ואתה מתפיס בבת אחת, כלומר אמרת הנוסח פעם אחת על כל מה שלידך, נתפסת רק פרוטה אחת.
ב. ברבעי ודאי פטור מתרו”מ, כך שאם הפרשת תרו”מ ממה שחייב וגם חיללת רבעי של מה שקדוש, אם כן עשית שתי פעולות, אלא אם אמרת בלשון תנאי.
ג. אפשר מייד, זה רק זמן סופי.

המטבע נאסרה, כלומר כבר לא שייך לחלל אותה על מטבע קטנה יותר, ולכן יש לבער את כל המטבע כלומר להשליכו אל הים הגדול, או לשוברו לשניים או כל איבוד אחר הנדרש על פי ההלכה.

יש דעות בפוסקים האם בלימונים הולכים אחר לקיטה כבאתרוג, וכיון שנלקט לאחר טו בשבט יש לעשרו רק מעשר שני [בנידון שאלתך]. או שדין הלימון כדין שאר פירות ולפי תאריך שאלתך נראה שהגיעו לשליש בישול לאחר טו בשבט, אא”כ הם צהובים גדולים ששהו על העץ זמן רב לאחר בישולם ואז יתכן שהביאו שליש בישול לפני טו בשבט. ויש שהחמירו מספק לנהוג כבשניהם.

והלכה למעשה אם הלימונים גדולים וצהובים ויש חשש שהביאו שליש בישול לפני טו בשבט וליקטת אותם אחרי טו בשבט, רצוי להחמיר ולהפריש את שני המעשרות בדרך תנאי, שתאמר אם צריך מעשר שני וכו‘, ואם צריך מעשר עני וכו‘.

שלום וברכה

ראשית יש לידע שעל מנת שהמעשר ייחשב מתוקן מחמת התרומ”ע הגדולה שהוצאת, צריך לומר שיש ברירה [בזה”ז שתרו”מ דרבנן] שאז נאמר שתרומת המעשר הוא נלקח מחלק העשירית שהוא מעשר ראשון. אבל בלא”ה אם אין ברירה א”כ יתכן שלקחת את כל ה10% של תרומת מעשר לא מחלק המעשר ראשון אלא מהתוספת. ולא תיקנת כלל.

אולם בפועל גם אם יש ברירה, עדיין לפניך שתי בעיות גדולות:

א. בפועל לא נתת רק ללוי תוספת, אלא גם נתת לפי הכמות הגדולה גם את התרומת מעשר. ואם כן מעשיך הוכיחו שחשבת שבגלל רצונך הטוב, אתה נותן יותר למעשר ראשון, אם כן, כן התכוונת שהכל יהיה מעשר ראשון ולכן נתת תרומת מעשר יותר, וכאן אם כן הבעיה, שחלק התוספת לא מתוקן למעשר ראשון.

ב. בכל מצב גם אם הכוונה הייתה רק לעשירית ממש, והשאר מתנה אולם כללת את זה עם המעשר ראשון, ואם כן מעשרותיך מקולקלים כיון שלא הפרשת מהם המעשר הנוסף [שני או עני] על החלק הנוסף. וזה חלק מהקלקול של ‘מרבה במעשרות’ והלוי אכל פירות הטבולים למעשר שני [מעורב עם חולין].

ולעולם צריך לדעת שכל שינוי בתרומות ומעשרות צריך הרבה יישוב הדעת לגביו.

פסיפלורה העיקר להלכה שדינה כדין ירק, וכן הורו מגדולי רבותינו, וכך כתבתי להלכה בספרי שו”ת חלקת השדה ועץ השדה. ולכן כל שהיא נלקטה לאחר ראש השנה באחרון יש להפריש ממנה מעשר עני. ואותם שחששו להחמיר בזה שדינו כדין עץ לעניין ערלה, והשיגו תוצרת שהיא לאחר שנות ערלה, בבואם לעשר מתוצרת שנלקטה לאחר ראש השנה, רצוי שיפרישו מספק את 2 סוגי המעשרות, כי הפסק שלהם הוא לחומרא, ואיננה הכרעה גמורה.

אכן החל מראש השנה נכנסת שנת מעשר עני בכל הירקות שיילקטו החל מראש השנה, אולם פירות ימשיכו עד פסח וקצת יותר להיות מעשר שני כיון שחנטו לפני”כ, ומייד לאחר חמשה חודשים חוזרים הירקות למעשר שני, [בשנים רגילות ובשנת השמיטה מספק בגידולים שאין בהם קדו”ש כגון גידולי חממה וכיו”ב]. כך שלמעשה המלצתינו היא שלא להפסיק את האפשרות של חילול מטבע שיהיה זמין לך כל השנה. מה גם שפעמים רבות נתקלים בשמן מהשנה החמישית או יין או שימורים שיש לעשרם והם חייבים במעשר שני. ועוד דוגמאות כהאי גוונא

סוגי הספיקות הם רבים מאד, ולעיתים זה תערובת ששם להלכה עושה מעשר שני שחמור יותר, ולעיתים זה ספק כפי הקיים בתחילת שנה, ולכן אין כל הספיקות שווים גם לגבי קריאת שם וגם לגבי נתינה, ובאריכות מרובה פירטתי בספרי ביכורי שדה על הלכות מעשר עני את סוגי הספיקות השונים. ובתמצית בספרי קצירת השדה בפרק טו שם הבאתי בקיצור את סוגי הספיקות השונים ומה הדין בכל אחד מהם. ולגופו של ענין במקרה שלפנינו, בסוג הספק הזה התנאי שאומר הוא הנצרך, והוא היעיל למקרה שלפנינו.

הקונה פירות או ירקות בשוק, הגם שהמוכר אומר שבוודאות הוא לא עישר, עדיין יש ספק שמא מהיכן שהמוכר קנה שם כן עישרו, ובפרט כיום שברוב השווקים הסיטונאיים יש כשרות ויש מעשרות, ולכן בכל קנייה בשוק ההגדרה היא ספק טבל ולא טבל ודאי. ולכן יש חובה מספק להפריש תרו”מ כולל פדיון מעשר שני. אולם אין חיוב לתת את המעשר ללוי, כיון שהמפריש אומר ללוי הבא ראייה שהפירות אינן מעושרין וטול מעשרותיך, ולכן להפריש מעשר ראשון חייב אך לתת בפועל פטור. ולכן במקרה שלך אתה צריך לעשות מנוי על המטבע לחלול מעשר שני ואינך צריך לעשות גם על מעשר ללוי. אולם אם הינך יודע שיש לך בכל אופן טבל ודאי שאתה מקבל מחקלאי ישירות או מחצר בית של מישהו אתה אכן צריך לעשות מנוי גם על מעשר ללוי. אלא שאתה יכול לעשות על סכום נמוך יותר מן הממוצע ששאר המנויים עושים.

לימון הוא “עץ” ובפירות האילן “ראש השנה” שמתחלף שנת המעשר הוא ט”ו בשבט. ולכן בכל פרות האילן שיחנטו [=יגיעו לשליש] לאחר טו בשבט, יהיו חייבים במעשר שני. מאידך אתרוג דינו שונה, שהולך בו אחר לקיטה כירקות, אך ראש השנה שלו כשל שאר הפרות והוא “טו בשבט”. ולגבי לימון נחלקו הפוסקים יש אומרים שדינו ככל פירות האילן, וי”א שדינו כאתרוג, ויש שחששו לשניהם מספק. אך בכל אופן בנדון שאלתך כאשר אנו עדיין קודם טו בשבט, בוודאי שזה מעשר עני מן הדין ולא ספיקות ואתה חייב לתת לעניים כדת וכדין.