הדלקת נר חנוכה משמן תרומה טמאה
כהן שברשותו שמן שריפה [כלומר שמן תרומה טמאה, כגון שקיבלה מישראל לאחר שהפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר משמנו, וכפי שנוהגים גם בזה"ז ובזה האופן מקיים גם בימינו מצות נתינה לכהן בפועל], מותר לו להדליק לכתחילה בזה נרות חנוכה. ואין לחוש מכך שאסור להשתמש לאורה וא"כ לא נהנה הכהן, שהרי אין חיוב עליו ליהנות. ועוד שנהנה מזה שיוצא י"ח, ואף שמצות לאו ליהנות ניתנו, הכא במצוה דרבנן רבים הסוברים דשרי. וראה עוד בשדי חמד (ח"ט, חנוכה כלל ג) וראה עוד בתנובות שדה גליון מס' 15.
ישראל שיש ברשותו שמן חולין, לא ישתמש בשמן שריפה. אולם אם אין ברשותו שמן אחר, פוסק הרמב"ם (תרומות פי"א הי"ח) "מי שאין לו שמן אחר להדליק נר חנוכה מדליק בשמן שריפה שלא ברשות כהן" וזה כמבואר בירושלמי בסוף פרק בתרא דתרומות. וע"ע בתנובות שדה שם.
הדלקת נר חנוכה משמן טבל
פסק מרן השו"ע לגבי הדלקה להנאתו: 'אין מדליקין בשמן טבל' (יו"ד סי' שלא סעי' קטז), ומבואר בש"ך שם שדין זה הן בטבל טמא והן בטבל טהור, והן בהדלקה בימות החול והן בשל שבת. וכל זה נאסר מחמת הנאה של כילוי. מאידך לגבי נרות חנוכה כתב המל"מ (תרומות פ"ב הי"ד) שבחנוכה שאסור להשתמש לאורה יהיה מותר. ובשו"ת אגר"מ (או"ח סי' קצא) פסק הגר"מ פיינשטין זצ"ל שאסור להדליק נר חנוכה בשמן של טבל, מאידך בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' מז) העלה להקל בשעת הדחק. ובשו"ת אבני ישפה (או"ח סו"ס קכח) השווה דין זה לדין תרומה טמאה (המבואר בסעיף הקודם) שאם אין ברשותו שמן אחר יהיה מותר להדליק בשמן טבל. אלא שיש להבין היאך איירי שזה שעת הדחק ואין לו אחר, הרי תמיד ניתן להפריש תרו"מ ויהיה לו שמן מתוקן? וכתב שם באבני ישפה, דאיירי שיש לו מעט שמן ואם יפריש יחסר לו להדלקה.
עוד לדון מצד דין דמשתרשי באיסורי הנאה [ראה להלן לענין שמן ערלה], ועוד יש לדון מדין גזל השבט הכהנים או הלויים, אלא דיש לומר דניחא להם דליעבד מצוה בממונייהו, ובפרט שזה רק מניעת ריוח, ודוק. וראה עוד בחזו"ע בהל' חנוכה בעמ' פו שסתם לאיסור שאין להדליק משמן טבל. ומכל מקום נראה להלכה שאם אין לו כל שמן אחר, ואין לו אפשרות להפריש על זה [כנ"ל], יש על מי לסמוך להדליק משמן טבל.
הדלקת נר חנוכה משמן ערלה
יש מי שכתב להתיר להדליק משמן שנעשה מזיתי ערלה, שהרי אין בזה איסור הנאה כיון שאסור ליהנות מהם, והנאה של המצוה אינה נחשבת משום שמצוות לאו ליהנות ניתנו, אולם העיקר להלכה שאסור להדליק נר חנוכה משמן זית שהוא ערלה, שסוף סוף הוא נהנה במה שחסך מלקנות שמן אחר. והנה בספר שערי אפרים (שאלה לח), הסיק לאסור מחמת שנר חנוכה צריך שיעור הדלקה, וממילא כיון שהוא בשריפה אמרינן כתותי מיכתת שיעוריה, ונמצא שאין בו שיעור הדלקה ויהיה אסור. אך רבים חלקו על טעמו זה של "כתותי מיכתת" והביאם מרן הראש"ל זצ"ל בספרו חזו"ע על חנוכה עמ' פג, יעוי"ש. והבאתי עוד מדברי האחרונים בספר עץ השדה (פ"י סעי' ט).
מכל מקום למעשה, הגם שטעם זה נדחה, יש לאסור שימוש בשמן זה להלכה, מחמת דקא משתרשי ליה באיסור הנאה, שנהנה מהחיסכון שחוסך שמן אחר].
לפי זה עולה שאם אין בנמצא כל שמן או נרות, ואין אפשרות לרוכשם, ולפנינו שתי אפשרויות או להדליק משמן זית של ערלה, או שלא ידליק כלל, לכאורה, כיון שאיננו מרויח מאומה, אין בזה איסור. [אלא שברור שאת נר השמש פשוט שלא ידליק משמן זה, וגם צריך להיזהר שלא יהנה מהאור בהגיע זמן ההיתר של ההנאה כגון לאחר חצי שעה]. ולכאורה לא יברך על זה, כיון שסו"ס לדעת האומרים שכתותי מכתת שיעוריה, אסור בהדלקה, והגם שדבריו נדחו כדלעיל, מ"מ לברכה חיישינן, וראה עוד בעץ השדה (שם) מש"כ בד"ז.
