כתב מרן השולחן ערוך (סימן שלא סעיף נב): 'אין תורמין אלא מן היפה. ונראה לי דהשתא דלאיבוד אזלא מפני הטומאה, אין להקפיד בכך. ומיהו במעשר הניתן ללוי ולעני, יש להקפיד'. ע"כ.
יש להסתפק במי שמפריש מעשר עני ומעשר ראשון באופן שמקיים את מצות הנתינה על ידי פירעון הלוואה, כעין המבואר במס' גיטין (דף ל.) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, וכמו שעושים ב'בית המעשר' שע"י המכון למצוות התלויות בארץ בהפרשת מעשר ראשון ומעשר עני, האם בכה"ג חייב להפריש דווקא מן היפה או שאין צורך להקפיד בכך.
והנה הטעם לומר שא"צ להקפיד בכך הוא מחמת שאין בכך תועלת ללוי ולעני, שהרי בסופו של דבר הישראל משתמש בפירות לפירעון חובו שהלווה להם, ואינם מקבלים בפועל מעשר זה, גם מבחינת הערכת שווי הפירות, אין הבדל אם מפרישים מן היפה או מן הרע, שכן קובעים שער מסוים לפירעון ההלוואה שאינו משתנה לפי איכות הפירות. וכדאיתא שם "פוסק עמו כשער הזול" ואף פחות משער הזול, א"כ אין טעם להקפיד להפריש דוקא מן היפה.
ונראה שספק זה תלוי במה שיש לחקור בגדר הדין ד'מן היפה' האם הוא משום תועלת הכהן או שהוא משום כבוד וחשיבות המצוה, ולכאורה היה מקום לתלות ספק זה במחלוקת רבנן ורבי יהודה במשנה (תרומות פ"ב מ"ד): כל מקום שיש כהן תורם מן היפה וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים, ר' יהודה אומר אין תורם אלא מן היפה, ע"כ. הרי שלת"ק אם אין כאן כהן יתרום מן המתקיים אע"פ שאינו יפה והיינו משום תועלת הכהן, ולרבי יהודה אף שלתועלת הכהן עדיף שיתרום מן המתקיים מ"מ צריך לתרום מן היפה משום כבוד המצוה. אמנם יש לדחות דלכו"ע אין זה אלא משום חשיבות וכבוד המצוה, אלא שלת"ק המתקיים הוא היפה כיון יש לו את מעלת המתקיים, וכן ביאר הקרית ספר על הרמב"ם (תרומות פ"ה ה"א), וז"ל, ובמקום שאין כהן תורם מן המתקיים עד שיבא לידי כהן דהא הוי 'חלב' לדידיה, דאי תורם ממה שאינו מתקיים הא פסיד, עכ"ל.
והנה השו"ע כתב דבזמנינו א"צ להקפיד ולתרום מן היפה בתרומה ותרומת מעשר שהרי הולך לאיבוד, ומוכח שאין זה משום כבוד המצוה אלא לתועלת הכהן ובזמנינו שאין כאן כהן שמקבל א"צ להקפיד בזה, ולפ"ז המפריש בדרך פירעון הלוואה אינו צריך להפריש מן היפה. וראה בדרך אמונה (תרומות פ"ה, ציון ההלכה אות יט) שכתב דהוא הדין לנוהגים כדעת החזו"א שאינם נותנים את המעשר ראשון ללוי [ודלא כדעת מרן השו"ע שהובא לעיל], אין צריך להקפיד ולתת המעשר ראשון מן היפה. ומבואר דנקט הגר"ח קנייבסקי זצ"ל כל הסיבה שצריך מן היפה הוא משום תועלת הנתינה ומי שאינו נותן אין לו להקפיד על היפה ואין זה משום כבוד וחשיבות המצוה.
אמנם ראה בביאור הגר"א דפירש טעם השו"ע מטעם אחר, דעל מה שכתב מרן השו"ע דבזמן הזה אין להקפיד, כתב הגר"א (ס"ק צה) וז"ל, דכל מה שתורם הוי מהרע, ע"כ. והיינו דלעולם היה מן הראוי להפריש בזמנינו שאין לנו נתינה לכהן והולך לאיבוד, ג"כ מן היפה, אלא שחסר בהיכי תמצי לכך, דכיון שהולך לאיבוד נחשב אף היפה כדבר רע, ולזה אין טעם להפריש מן היפה, ומוכח מדבריו שאין הנתינה לכהן סיבת הדין ד'מן היפה' אלא כבוד המצוה בלחוד היא, ונראה דלדעת הגר"א אף מי שאינו נותן ללוי מחמת דס"ל המע"ה, ג"כ צריך להקפיד לקרוא שם על היפה משום כבוד המצוה.
ולכאורה יש להוכיח מהגמ' (ברכות לט:) דדין מן היפה אינו משום תועלת הנתינה אלא משום מעלת המצוה, שהרי שם בגמ' נחלקו האם שלם עדיף או גדול עדיף בדיני קדימה בברכות, והביאו ראיה ממחלוקת חכמים ורבי יהודה האם עדיף לתת חצי בצל גדול או בצל קטן שלם, ואח"כ דחתה הגמ' פירוש זה במחלוקתם, ע"ש. והנה אם נימא שדין מן היפה הוא לתועלת הכהן, מה היתה ההו"א לדמות דין קדימה בברכות שהוא לכל הדברות משום מעלת המצוה, לדין מן היפה, והלא כל דין מן היפה הוא מה שיש בו תועלת הכהן ואילו דין קדימה בברכות הוא חשיבות עצמית, ומזה שהביאו ראיה מדינים אלו מזה לזה, מוכח שהכל ענין אחד הוא לתת כבוד וחשיבות למצוה ולתרום מן היפה ולהקדימו בברכה, ולהכי יש להוכיח מדין מן היפה לדין קדימה בברכות.
העולה מן הדברים:
מפשטות השו"ע נראה דכל החיוב לתת מהיפה הוא לתועלת הכהן ובזמנינו שהכל הולך לאיבוד אין ענין להקפיד בכך, ולפ"ז גם הנותנים בדרך פירעון חוב אינו צריך להקפיד לתת מן היפה, אבל לפירוש הגר"א, וכן נראה ממה שהביא מורינו הגרש"ז ריוח שליט"א בספר קצירת השדה (פי"ב ס"כ) דאף הכהן עצמו צריך לתת להפריש מן היפה מפירותיו אף שנוטל התרו"מ לעצמו וכן אינו מועיל שימחול כהן על זה, לפ"ז נראה דבכל גווני צריך לתת מן היפה.
ובר מן דין י"ל, דכיון שאף בדרך פירעון חוב, הרי זה נעשה בשני שלבים, ראשית מפרישים התרומה ומקנה אותה לכהן ואח"כ שכבר זכה בהן הכהן או הלוי או משום מכירי כהונה או ע"י זיכוי, נוטלם הישראל לעצמו, א"כ כיון שבשלב הראשון הכהן זוכה בהם, אי אפשר לדון על השלב השני שנוטל אותם הישראל, כדבר שלא יבוא ליד הכהן, שהרי סוף סוף באו ליד הכהן וזכה בהם, ונמצא שלכל הצדדים בין מטעם תועלת הנתינה ובין מטעם כבוד המצוה, צריך להקפיד באופן ההפרשה על ידי 'המלוה את העני' שהחלק המיועד למעשר ראשון או מעשר עני יהיה מן המובחר והיפה וכעיקר דין השו"ע.
