מנהגי ט"ו בשבט

ראש השנה לאילנות – מסוגל לעכב כל פורענות

איתא בתרגום שני (אסתר ג) שבשעה שהפיל המן הרשע את הפור מחודש לחודש, נפל הפור על חודש שבט, נענה ואמר הלא בחודש שבט חל ר"ה לאילנות, ולא אוכל להביא פורענות לישראל בחודש זה ולא אוכל להשמידם. וכתב ע"ז הרה"ק רבי דוד זכות (בספרו זכר דוד מאמר ג' פצ"ז) דחזינן מזה דיום ר"ה לאילן מסוגל לעכב כל פורענות וכל רע מראשי עם קדוש.

מנהגי ט"ו בשבט

המנהג להרבות באכילת פירות בט"ו בשבט הוזכרה לראשונה בספר "המחזור הגדול" לרבי בנימין הלוי אשכנזי רב לקהילות האשכנזים בסלוניקי. וכן הוזכר מנהג זה בספר תיקון יששכר לרבי יששכר אבן סוסאן מחכמי מרוקו שעלה לארץ ישראל והתיישב בצפת ולמד תורה אצל המהרלב"ח, והגדיר זאת כמנהג האשכנזים. אולם לאחר זמן זה התפשט בכל רחבי קהילות ישראל בפרט לאחר שהופץ ותוקן על כך תיקונים ותפילות מיוחדות שנתפרסמו בכמה חיבורים.

הגר"ח פלאג'י ציין שנוהגים לאכול משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל. ויש שכתבו שלכתחילה יש לאכול 30 מיני פירות ע"פ חלוקה בין הפירות שעשה רבי חיים ויטאל בין עשרה פירות שהם מעולם הבריאה ואין להם קליפה או גרעין שאינם נאכלים כגון הענבים התאנים והתפוחים. ויש עשרה נוספים שהם מעולם היצירה שאין להם קליפה שאינה נאכלת אך יש להם גרעין שאינו נאכל וכגון הזיתים התמרים ועוד. ויש עוד עשרה נוספים שהם מעולם העשייה שנאכל רק הפרי הפנימי שלהם ולא הקליפה כגון הרימונים האגוזים ועוד. וכל זה כשמצויים כל הפירות הנזכרים שם. ואם אין יקח 20 סוגי פירות וישתה 4 כוסות יין, יין לבן, מעט אדום ורובו לבן, חצי לבן וחצי אדום. אדום עם מעט לבן.

כתב עוד בחמד"י שאם אין מצויים הרבה מינים יאכל לפחות 12 מיני פירות שהם כנגד י"ב צירופי הוי"ה. המהר"ם חאגיז הביא בשם סבו המהר"ם גלאנטי שהיה אוכל 15 מינים. כך שמצאנו מנהגים ממנהגים שונים [ראוי לציין שיש שכלל אינם נוהגים באכילת מיני פירות כיון שמנהג זה לא הוזכר אצל רבינו האר"י או מי מתלמידיו]. והגאון רבי אליהו הכהן מאיזמיר בעל "שבט מוסר" כתב בצוואתו לבניו, "בני הוה זהיר לברך על הפירות בט"ו בשבט שמנהג ותיקין הוא".

הגם שהקדמונים הזכירות בעיקר פירות העץ, מכל מקום היום נהגו כלל ישראל להרבות בכל מיני פירות וירקות טריים ויבשים, להרבות במינים רבים. וכן הוסיפו על השולחן מינים חדשים שזה תחילת העונה לזכות בברכת שהחיינו.

כשמברך על הפירות יברך על הפרי החשוב ביותר, והחשוב הוא זה הכתוב קרוב ביותר למילה "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש". ולכן הסדר הוא: עוגות, יין, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, שאר פירות העץ, פירות האדמה, ברכת "שהכל", ברכת הריח. אחרי הברכה כנ"ל – אין חשיבות לסדר האכילה. [ופרי משבעת המינים אף הוא חצוי, הוא קודם לפרי שאינו משבעת המינים אף אם הוא שלם. ופרי חצוי משבעת המינים, ויש לפני פרי אחר משבעת המינים והוא שלם, אלא שהוא כתוב לאחריו בפסוק, וכגון חצי זית ותמר שלם, למעשה יש לברך על הזית, ויש אומרים שירא שמיים יניח אחד על השני ויבצע משניהם. ראה מש"כ בדין זה בשו"ע סי' קס"ח סעי' א' ובמ"ב סק"ג, ובסי' רי"א במ"ב סק"ד ובשעה"צ סק"ג].

יש נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר "פרי עץ הדר". ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל. ונוהגים בכל מין שאוכלים להזכיר פסוקים ודברי חז"ל הקשורים לפרי זה. ויש שלומדים ט"ו שירים שבתהילים, וכפי שמובא בספר המנהגים. וכבר זכינו להדפיס לפני כמה שנים עלון מתומצת ומקוצר לתועלת עם ישראל, שיהיה מונח לפניהם בליל טו בשבט, שישתתפו בו כל בני הבית. ומרבים שמענו על התועלת הגדולה והסדר שהדבר הביא לביתם.

תפילת האתרוג

נהגו להתפלל על האתרוג ביום ט"ו בשבט, ומקור הדברים בספר הקד' "בני יששכר" (חודש שבט, מאמר ב', סימן ב') וז"ל שם: "טעם שאמר התנא במתניתין בא' בשבט – ר"ה לאילן, כדברי בית שמאי. ובית הילל אומרים בט"ו בו. ונאמר "אילן" לשון יחיד, ולא אמר "אילנות". לרמז מה שאמרו רבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ומהודר שיזמין הקב"ה בעת שיצטרך למצווה…. וזהו שאמר התנא: אילן – לשון יחיד, לרמז על האילן המיוחד המבואר בתורה למצווה". הגאון רבנו יוסף חיים זצ"ל בספרו 'לשון חכמים' ח"א סימן ל"ח אף כתב על כך נוסח תפילה מיוחד המצורף בסוף המידע ההלכתי.

זהירות מחרקים

כדי שחלילה סניגור לא ייהפך לקטיגור, יש להכין עצמו לפני האכילה, ולבדוק את המזון שחייב בדיקה, שלא יכשל חלילה הוא או מבני ביתו. להלן נפרט את אופני בדיקת החרקים בתוצרת המצויה בימים אלו, כדי שמנהג כשר לא ייהפך חלילה לקטיגור. ראה טבלת נגיעות בפירות המצויים.

המאמר פורסם בגיליון תנובות שדה מספר 178, לצפייה בגיליון המלא לחצו כאן.