מעלת ועניינו של השופר

תוקף השופר

אמרו חכמים על השופר שכך שמו מלשון 'שפרו מעשיכם'. יש בשופר דברים נפלאים מאוד, אינני יודע אם יש עוד מצוה שיש בה כל כך הרבה כוונות ע"פ האר"י ע"ה, כל כך הרבה סודות קדושים. השופר עולה על כולן, וגם בדברים הפשטיים שכתב האר"י יש הרבה עניינים נפלאים.

אומר האר"י ששופר בגימטריא זה 'תוקף'. וזה משום שכוחו של השופר גדול, כל הדינים מתאספים בו והוא ממתק אותם. שופר מלשון שפופרת, יש בו חלל, אנחנו תוקעים מהמקום הצר של השופר, "מן המצר קראתי יה", וכך זוכים ל"ענני במרחב יה", למיתוק הדינים מהמקום היותר רחב. "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר", אלקים זה מידת הדין, 'עלה אלקים בתרועה', בהתחלה זה אלקים, דינים, אך אחר כך יוצא 'ה' בקול שופר', שם הוי"ה, כולו רחמים ומיתוק הדינים.

וכמו שהשופר בגימטריא זה תוקף, כך גם בשולחן-ערוך הלכות שופר הם בסימן תקפ"ו, גימטריא של שופר. גם מרן השו"ע כיון לזה, וכן כבר קדם לו הטור בנו של הרא"ש שבהרבה מקומות בהלכות ימים נוראים הוא מביא כוונות על פי הסוד, זה פלאי פלאות. למשל כותב הטור: "בכן עולה ע"ב רמז לשם של ע"ב", וכן עוד על דרך זאת. נכון שבחיבורו 'בעל הטורים' על התורה הוא גדול בגימטריאות ודבריו הם תורה בפני עצמה, אבל כאן הוא מביא גימטריאות של כוונות ע"פ הסוד, אין זה דבר רגיל, דברי קבלה הם. וכך כאן סימן את השופר בסימן תקפ"ו.

דינים וגבורות שבשופר

תוקף הדין. השי"ן היא האות הראשונה של השופר והרי"ש היא האחרונה, ובאמצע יש וא"ו ופ"א. וא"ו ופ"א בגימטריא זה שם 'אלהים', שמונים ושש. ויש עוד שם 'אלהים' שעולה בגימטריא שי"ן, שלש מאות, דהיינו אלקים מלא יודי"ן [אל"ף, למ"ד, ה"י, יו"ד, מ"ם], זה שי"ן של שופר. ויש שם 'אלהים' שעולה רי"ש, מאתים, והיינו אלקים שכותבים בריבוע [א, אל, אלה, אלהי, אלהים]. נמצא שכל סוגי הדינים של 'אלקים' רמוזים בשופר, כך שכל הדינים רמוזים בו.

יש דינים ויש גבורות: בדינים הכוונה לבחינת זכרים, דוכרין, וגבורות בחינת נוקבין. אור-החיים הקדוש כותב בפרשת ויחי על חלום שחלם וממנו רואים שהוא היה בחינת משיח. ומביא שם בשם הזוהר שבכל העניינים הזכר יותר חזק מהנקבה, אבל בסטרא אחרא הנקבה יותר חזקה מהזכר. וכך פירש את הפסוק "אוסרי לגפן עיר­ֹה ולשורקה בני אתונו", 'עירֹה' זה עָיר, חמור קטן, ו'אתונו' זו הנקבה שלו. עם ישראל נקראו גפן כשיצאו ממצרים, שנאמר "גפן ממצרים תסיע", אז הצלחנו לקשור, "אוסרי", לאסור ולהכניע את העָיר, שהוא הזכר של הסטרא אחרא. אבל נגד הנקבה לא היה לנו כח, אלא רק "ולשורקה" דהיינו לעתיד לבוא "אשרקה להם ואקבצם", אז נאסור את האתון. וכשגמר אור-החיים את פירושו, כתב "וכדבר הזה, ובחזיון, הראוני בחלום שהאבקתי במלחמה עם הזכר ויהי נקל בעיני להכניעו והפלתי אותו בכחי, ולנקבה נתאמצתי בכל כחי כמה פעמים ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ אך לא כבעלה הזכר".

על כן, הדינים הם זכרים וגבורות הן נקבות. ידוע שיש ש"ך דינים, שלש מאות ועשרים. ויש פ"ר גבורות, מאתים ושמונים, שזה סכום האותיות הכפולות מנצפ"ך. וכשמוסיפים ה' שהן חמש גבורות על ה-פ"ר גבורות, זה 'פרה', פרה אדומה. בפרה אדומה לוקחים את הדינים הקשים ביותר, שהן גבורות, נוקבין, ושורפים אותם, "ושרף את הפרה" ומזה עושים טהרה, ממתקים את הגבורות.

זה הרמז בשופר, ש"ך דינים זה שלש מאות ועשרים, השופר מתחיל בש"ו שזה רק שלש מאות ושש. אך את השופר מחזיק ביד, שבה יש י"ד פרקין. י"ד עם ש"ו זה ש"ך, דהיינו ש"ך דינים. ואחרי שלקחנו מהשופר את השי"ן והוא"ו, נשאר פ"א ורי"ש, היינו הפ"ר גבורות, ועם החמש אצבעות שמחזיקים עולה פר"ה, פרה אדומה.

כך שכל שמות אלקים נמצאים בשופר, וכן כל הדינים והגבורות רמוזים בו. ועל כל זה אנו אומרים "עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר", הקול הזה מיוחד מאוד וכוחו גדול.

שופר קטן ושופר גדול

אומרת הגמרא שתוקעים כשיושבים וחוזרים ותוקעים כשעומדים כדי לבלבל את השטן, להבעית אותו. וכי באמת יש לנו כח לבלבל את השטן, וכי אדם הוא שיתבלבל, הרי הוא מלאך?! פעם מרן הרב עובדיה ע"ה אמר שאם יש כח בשופר לבלבל את השטן, נחלק שופרות לכולם, כל אחד יתקע מה שיתקע עד שהשטן יתבלבל לגמרי. אלא ודאי שלא הצעקות הן שגורמות. רבנו מנוח על הרמב"ם בהלכות שופר כותב שרוב עמי ארצות חושבים שהקול הגדול שבשופר הוא שגורם שתפילתם תתקבל, אם התוקע עשה קול גדול הם שמחים ואומרים תפילתנו התקבלה, אך אם קול השופר היה חלש הם אומרים אוי לנו. וכי בקול תלוי הדבר? אלא ודאי שהתשובה תלויה בכוונת הלב ובשברון הלב, "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה". אם כך, במה מבלבלים את השטן על ידי השופר?

התוספות שם אומרים שכשחוזרים ותוקעים בשופר השטן חושב שהגיע זמן הגאולה, כמו שנאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול". וחושש השטן מהיום הזה, כי כתוב שלעתיד לבוא הקב"ה לוקח את השטן ושוחט אותו, רואה השטן שבא זמנו ונבהל, מתעסק בעצמו ואין לו פנאי לקטרג.

האר"י בשער הכוונות כותב על הפסוק "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", גדול מכלל דאיכא קטן, משמע שיש שני שופרות, הקטן הוא של ראש השנה והגדול הוא של משיח, "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו". שני השופרות הללו הם מהאיל שלקח אברהם אבינו תחת בנו, האיל ש"נאחז בסבך בקרניו", 'בקרניו' – ב' קרניו, אחת לראש השנה ואחת למשיח. וכתוב בספרים שהשמאלי הוא השופר של ראש השנה, והימני הוא המיומן והמיוחד שבו יתקע בשופר גדול. הימין הוא הגדול כי הוא הולך וגובר, כמו שכתוב במעמד הר סיני "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד". בדרך כלל ככל שהאדם תוקע בשופר קולו הולך ויורד, אך כאן הוא הולך ועולה.

הר"ן פירש לפי מה שכתוב שאם עושים תשובה מאהבה הזדונות הופכות לזכויות. השטן מביא רכבות עמוסות בחטאים להראות לפני כיסא הדין את כל החטאים. אך השופר מעורר את הלבבות, "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", עתה השטן מתבלבל, חושש שישראל יעשו תשובה וכל החטאים שמביא יהפכו לזכויות, אינו יודע מה לעשות, עוצר את כל טענותיו, אך מצד שני חושש שמא לא יעשו תשובה, הרי יש כאלה שלא עושים, אולי כן כדאי להביא את החטאים. וכך מתפלפל אולי כן ואולי לא, בינתיים הקב"ה חותם אותנו לחיים.

נאקה

גם אני אמרתי פירוש בזה. כתוב אצל בני ישראל כשהיו במצרים "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, וישמע אלהים את נאקתם", ה' לא שמע את צעקתם ולא את זעקתם, אלא את נאקתם. ומפרשים הראשונים שהנאקה היא קול צער ללא דיבור. לפעמים כואב לאדם אחד מאבריו בגוף והוא מתלונן על כך, אך פעמים שהכאב כל כך עמוק שאין האדם יכול להגיד כלל מה כואב לו, אלא רק יוצא איזה קול באין אומר ואין דברים, והקול הזה יוצא מעומק הלב. זו הנאקה, זו כבר לא צעקה. והיות והנאקה יוצאת מעומק הלב, אז אפילו 'אלקים' שזו מידת הדין מקבלת אותה, "וישמע אלקים את נאקתם".

ויש עוד לפרש בעניין הנאקה שזה לא רק שהיא באה מעומק הלב, אלא כל זמן שהאדם אומר ומפרט את הדברים שכואבים לו, השטן מבין מה הוא אומר. שכן כתבו הראשונים שהמלאכים לא יודעים מחשבות [יש ראשונים שחולקים על זה, אך מצאתי הוכחה לרוב הראשונים שסוברים שהמלאכים לא יודעים מחשבות, שהרי אנו אומרים קדיש ו'בריך שמיה' בארמית כי המלאכים אינם מבינים ארמית, והרי סוף סוף אנחנו חושבים ומתכוונים, ואם הם יודעים מחשבות מה הועיל שאנו אומרים בארמית, אלא ודאי שאינם יודעים מחשבות, זו הוכחה ברורה. "ה' יודע מחשבות אדם", אבל מלאך לא יודע], וכל זמן שאנו צועקים ומפרטים את מה שכואב לנו השטן שהוא מלאך מבין מה אנו אומרים ומקטרג כנגד. אבל כשמגיעה הנאקה אין פה דיבור, השטן שומע קול שעולה למעלה ומזעזע את העולם, אך אינו מבין מה אומרים כי אלו רק מחשבות. השטן מתבלבל, נסתם פיו ונחתם, אינו יודע מה לומר כנגד.

על פי זה הסברתי את העניין בבלבול השטן על ידי השופר. כשאנו באים לראש השנה וקוראים ומתפללים מתוך המחזור, גם השטן הולך וקונה מחזור, יש לו הכל, אשכנזי, ספרדי וחסידי, כדי שיוכל לענות לכל אחד. בא היהודי ואומר 'ובכן נקדישך', והשטן עומד כנגדו וטוען איך אתה אומר נקדישך, תראה מה עשית אתמול ומה עשית שלשום. אבל כשמגיע השופר אין אומר ואין דברים, שומעים תקיעה, שברים ותרועה, אבל אין דיבור. השטן מחכה, חושב אולי סתם משחקים, אבל הוא רואה שלמעלה כל העולמות מזדעזעים, כי עם השופר עולים הרהורי תשובה, כל ההתרגשויות והחרדות שלנו עולות למעלה. השטן מרגיש שקורה משהו אך אינו מבין, הרי לא אמרנו כלום ואין לו על מה להשיב. אז מתבלבל השטן, זה הבלבול הגדול ביותר כיון שאינו יודע להשיב.

ועוד פרשתי על פי זה מה שכתוב בספרים שבעת בכי התינוק בשעת המילה התפילות מתקבלות. לכאורה יש לשאול למה תלו את העניין דוקא בבכי התינוק, הרי גדלות המילה היא בעצם המצוה וגם אם לא יבכה המצוה במקומה עומדת, וכן למה דוקא בשעת המילה? אלא בעת המילה כשהתינוק בוכה בכי של קדושה מתוך 'בריתך אשר חתמת בבשרנו', ואינו יודע לדבר, נשמעים רק קולות ונאקות. וכשבכי התינוק עולה למעלה אין לשטן מה לדבר, ואנו מצטרפים להעלות את התפילות שלנו עם אותו תינוק, והתפילות מתקבלות.

עדות של תורה

צריך הכנה רבה, לנצל את הזמנים הללו, "חטוף ואכול", בכל רגע אפשר להוסיף מצוות ובעיקר לימוד תורה. ב"ה היום רואים שיש הכנה גדולה למשיח, לא רק שחוזרים בתשובה אלא התורה מתרחבת, "הרחיבי מקום אהלך". הארץ מלאה בשיעורי תורה, מי שכבר קובע עיתים יוסיף עוד קצת, ומי שעוד לא קבע זה הזמן עכשיו שיקבע מיד.

בע"ה יתקיים בנו שה' יעמוד מכסא דין וישב על כסא רחמים, "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר", וינהג עולמו בחסד ורחמים. הוא יחוס ויחמול על עמו ישראל "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב", ויפר עצת אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו, ושנשמע באוזנינו קול שופרו של משיח בשופר הגדול והמיומן.

המאמר פורסם בגיליון התורני תנובות שדה מס' 188