אופן הבדיקה והשימוש:
תות שדה אף מהמטעים היותר מטופלים זקוקים לניקוי היטב, אופן הניקוי הוא כדלהלן:
יש לבחור את התותים השלימים, היפים, ולא את 'התאומים' או הסדוקים.
להוריד את העלה הירוק שבראש התות.
להשרות את התותים במים עם חומר ניקוי [כגון 'סטרילי' או 'אמה'] למשך דקה וחצי [לא יותר, כדי שהפירות לא יתקלקלו].ו'לערבב' את הפירות בתוך הכלי עם החומר באמצעות תנועות סיבוביות עם היד או כיו"ב.
להוציא את כל הפירות מהחומר ולשטוף מהסבון כדי שלא יספח טעם סבון.
לשפשף כל פרי תחת ברז מים עם ספוג או מברשת רכה על כל חלקי הפרי ובפרט במקומות המסתור.
פרי שיש חשש לחדירה או שהוא רך מידי וכיו"ב יש לחצותו לשניים. את שאר הפירות אין חובה לחצות לשניים. אם נמצאו רימות דרוזופילה בחלק הפנימי, יש לחצות את הפירות כולן.
עם השלמת התהליך האמור, אין צורך בקילוף או בטחינת התותים.
באם השימוש בתותים הוא כמוצר מרוסק או טחון, כגון לתעשיית הריבה או המשקאות או כל כיו"ב בתעשייה במאכלים שדרכם בטחינה, אפשר לוותר על תהליך ההברשה, ולאחר ההשריה בחומר ניקוי ושטיפה במים נקיים, אפשר להכניס לטחינה מיד ללא צורך בהברשה של התותים.
תות שדה קפוא
להבדיל מהתות הטרי שמשווק שם בעיקר סוג א, במפעלי העיבוד קולטים תוצרת גם סוג ב כולל 'תאומים' וכולל פירות סדוקים. ברוב מפעלי השטיפה שבדקתי אין יעילות של ממש בסוגי השטיפות שקיימות שם, ברוב המפעלים שבדקתי הן בארץ ישראל והן במדינות העולם, מערכות השטיפה לוקים בחסר כאשר השהיה בבריכות שטיפה היו עם מים ללא חומר השריה, זמן השהיה היה כ-35 שניות בלבד, התות איננו מתהפך בתוך מי הבריכה, הפירות עולים על מסוע בקבוצות ולא בבודדים, כל מערכות השטיפה ללא סינון וללא פילטרים, ואין מערכות של מברשות לסייע בניקוי כך שחרקים רבים נותרים במים. למעשה, בכל הבדיקות שעשינו מהתוצרת לאחר העיבוד נמצאו חרקים על גבי הפירות.
מאידך, במפעלים שהסכימו לשיתוף פעולה בהסרת החרקים באופן מיכני, הוקמו מערכות שטיפה לפי מפרט [את המפרט המדויק ראה בהערה[2]] הכולל שתי בריכות שטיפה, הזרקת מינון קבוע של חומר ניקוי. כל מערכות המים עוברים פילטרים דקים ביותר המבטיחים שחרקים לא יחזרו למי השטיפה. לוכדי חרקים בבריכות, מערכות של מברשות בסוף התהליך, וכאשר התוצרת נכנסת משטחים מטופלים, מן התוצרת לאורך התהליך נלקחים דוגמאות לבדיקה.
ההליך הקובע אם לאשר ללא הגבלה או עם הגבלה או לפסול לחלוטין, זו הבדיקה הסופית, כאשר היותר מקובל בועדי הכשרות למהדרין, לבצע מדגם בזמן העיבוד, בסוף תהליך השטיפה במערכות הנ"ל, ולבסוף מכל משטח [כ-60 קרטון], כאשר המדגם משתנה ובד"כ לוקחים 2 דוגמאות כשכל דוגמא היא כ-2 ק"ג המורכב מכלל המשטח, באם התוצרת נמצאה נקייה לחלוטין היא מאושרת לשיווק כנקי ומאושר לשימוש כמות שהוא.ואם נמצאו עד 2 חרקים למדגם, מאושר לשיווק עם הערה 'לטחינה בלבד'. מעבר לכך – התוצרת לא מאושרת כלל.
תוצרת קפואה ללא כשרות, יש קושי לבדוק כדבעי, מחמת שלאחר ההפשרה הפרי רך ביותר ולא נוח לעבודת הנקיון הנדרשת כנז' לעיל. [אמנם בשעת הצורך אם יקפידו על כל התהליך הנז' לעיל של ניקוי תות טרי, כולל שימוש במברשת, אפשר להתיר לטחינה, במוצרים שדרכם בטחינה].
תות שדה מסוכר
קיימים שיטות שונות בפירות מסוכרים, קיימת שיטה אחת שהופכים את הפרי כעין פלסטיק ממש, וזאת באמצעות השרייה בחומצה חריפה מאד לתקופה של שלושה – ששה חודשים [כעין זה קיים בתות שדה, מנגו, פפאיה, אננס ועוד בדומים להם], בתום ההשרייה הצורה נשארת בשלימותה, אולם ללא טעם וריח כלל. ואז מוסיפים להם תמציות להחזיר כעין הטעם המקורי.
תות שדה כעין זה הוא בחזקת נקי לחלוטין מחרקי שדה, שלא יכולים להישאר כלל בחומצה.
מאידך יש תהליכים של פירות טריים שעוברים תהליכים טבעיים שבסופם הם גם מסוכרים. ובתותים אלו נמצאו חרקי שדה גם במוצר הסופי. והבדיקה קשה מאד במוצר זה, ויש להקפיד לרוכשו בכשרות מהודרת המקפידה על עניני חרקים.
תות שדה מיובש – ראה ערך 'פירות יבשים'.
שאר מוצרים המכילים תות שדה כגון ריבה, קונפיטורה, משקה העשוי מהתות ועוד – ראה בערכו של כל מוצר.
