דיני חולה בצום יום כיפור – בירור הלכתי והוראות למעשה

הוראות כלליות לגבי חולה בצום יום כיפור

עקרונות ההיתר

• ההיתר לשתייה או לאוכל ביום הכיפורים משולב על ידי הוראת רופא ומורה הוראה כאחד [להלן איזה רופא לשאול, והיאך מציגים לפניו את השאלה, ומה ההוראות ההלכתיות לרופא].
• היתר לשתיה איננו מהווה היתר לאכילה, וכן להיפך.

שיעורי אכילה ושתייה

• איסור אכילה שחייב עליה כרת הוא כשאוכל בשיעור ככותבת הגסה [ראה ביאה"ל ריש סי' תריב לגבי הא דנמדד עם הגרעין], ושיעור זה הוא לכל סוגי האנשים. ושתיה החל ממלא לוגמיו, כלומר ממלא צד אחד של פיו, והשיעור שונה מאדם לאדם, ובאדם בינוני הוא פחות מרביעית [ראה במשנ"ב שם ס"ק כז וראה סי' רעא סי"ג שהוא רוב רביעית]. וראה להלן השיעורים בפועל.
• האכילות מצטרפות זה לזה, וכן המשקין, אולם אין אכילה מצטרפת עם שתיה.

חולה שיש בו סכנה

• חולה שיש בו סכנה ונקבע על ידי הרופאים שאסור לו לצום כלל, והצום מסכן את חייו, חייב הוא לאכול ולשתות כרגיל כפי שקבעו לו, והמחמיר בזה, הרי הוא חוטא, ועבורו מצות האכילה ביוה"כ לא רק של שלא פחותה ממצוה של הצם ביוה"כ אלא אף גדולה יותר [מובא בשם מרן הגרשז"א].
• חולה שיש בו סכנה וקבעו הרופאים שיכול להסתפק גם באכילה לשיעורים [כמבואר לקמן], ינהג כך [ובד"כ אכילה ושתיה בדרך זו מספיקה].

חולה שאין בו סכנה

• חולה שאין בו סכנה, ולדעת הרופאים גם לא יבוא לידי סכנה, חייב לצום ביום הכיפורים.

נטילת תרופות

• הלוקח כדורים, אם באפשרותו ליקח כדורים לפני הצום ובצאת הצום, מצוין. ואם לאו כל חולה שלוקח כדורים לרפואה, או שלוקח באופן קבוע וחייב לקחת גם ביום הכיפורים, או שהחל לסבול מכאבים חזקים [כגון מיגרנה, או חוסר בקפאין למי שרגיל בזה] ביום הכיפורים, מותר לו לבלוע כדורים בלא מים ביוה"כ, ובתנאי שאין בהם טעם טוב והם נאכלים בבליעה. אם אין באפשרותו לשתות ללא מים, יכול לשתות מים מרים [כגון עם ריבוי תמצית של תה כגון 2 תמציות לכוס אחד ששוהה הרבה זמן, או עם אבקת סודה], וישתה מעט [פחות מכשיעור], כדי שיסייע לו לבלוע את הכדור. [שתייה מרה איננה אסורה מהתורה וכמבואר בשו"ע סי' תריב סעי' ו, וברמ"א שם בסעי' ט]. רוב המוחלט של הכדורים להוציא אספירין וכיו"ב אינם תלויים באוכל בדווקא, אא"כ יש הוראה מיוחדת מרופא.
• כדורים שחובה לקחתם, וחובה לאכול לפני כן כדי שהכדור ייספג, וכך היא הוראת הרופא, מותר לאכול פחות מכשיעור [כמבואר להלן], וכגון מעוברת שרמת המוגלובין שלה נמוך מ 8, וצריכה לקחת כדור ברזל, מותר לה לאכול פחות מכשיעור כדי שתיקח את הכדור. אלא אם הרופא מורה אחרת, ואז תבלע את הכדור ללא מים או עם מים מרים.

אכילה ושתייה לשיעורים

• חולה שנקבע על ידי רופא ומורי הוראה, שיכול לאכול ביום הכיפורים, צריך שיאכל וישתה לשיעורים ולא בבת אחת [אלא אם נקבע במפורש שחייבים לאכול בכמות גדולה יותר].

שיעור ההמתנה

• בין אכילה לאכילה כדי שלא יצטרף לשיעור ימתין כדי אכילת פרס [שיעור אכילת 4 ביצים, ראה שו"ע סי' תריב סעי' ד ותריח סעי' ז, ובשעת הצורך יכול להקל כדי שיעור אכילת 3 ביצים, ראה בשו"ע בתריב שם שזה י"א בתרא, וראה במשנ"ב בסי' תריח ס"ק כ].
• בין שתיה לשתיה, ימתין כאמור לכתחילה כדי אכילת 4 ביצים, ובשעת הצורך 3 ביצים, ובשעת הצורך גדול ימתינו רק כדי שיעור שתית רביעית.

שיעורי השתייה

• הלכה למעשה, בשתיה, ישתה בכל פעם עד שיעור של 37 סמ"ק [ובפה קטן כ- 32 סמ"ק. וימדוד בבקבוק של תינוק, ואם אין לפניו יכול ודאי לשתות בכוסית קטנה של שתיה חריפה], ולכתחילה יש להמתין 9 דקות, ואם לאו 7 דקות, ויכול לרדת עד חצי דקה של המתנת ביניים שזה זמן שתיית רביעית].

שיעורי האכילה

• הלכה למעשה באוכל, לאכול עד שיעור של 30 סמ"ק בנפח, שזה בערך כשני שליש של פרוסת לחם פרוס, ולהמתין 9 דקות, ובשעת הצורך 7 דקות. אם אין אפשרות למדוד בנפח, אפשר להתיר עד משקל של 28 גרם או 20 גר' בביסקויטים. [לא מדדו מעיו"כ מותר למדוד במשקל מיכני גם ביוה"כ – חזו"ע עמ' רצז].

צרכי החולה

• חשוב להדגיש כי ברוב המקרים אף בחולה שיש בו סכנה, האכילה והשתיה לשיעורים מספקת [ס"ה יוצא ששותה קרוב ל 280 סמ"ק בשעה. ואוכל מעל 200 סמ"ק של דברי מאכל, שזה מספיק עבור רוב החולים אף שיש בהם סכנה].
• עוד יש להדגיש, כי לעיתים רבות די לחולה בשתייה ואין צורך גם באכילה, ובעיקר כאשר מדובר בשתייה שהיא מזינה, כגון מיץ ענבים. חלב. ועוד כיו"ב. [גם אם יש צורך בדברי מאכל, יש לקחת את אותם שבנפח קטן מספקים כמות קלוריות רבות. כגון ביסקויטים [20 גרם כ 3.5 ביסקויטים קטנים] וכיו"ב או קוביית שוקולד שהריכוז אנרגיה בתוכה יעילות לגוף האדום].

אינפוזיה ביום הכיפורים

• "אינפוזיה", לאדם בריא, אסור [שסו"ס גם שלא כדרך אסור]. חולה שיש בו סכנה וצריך לאכול או לשתות לשיעורין, אסור [כיון שאין בזה יישוב הדעת לחולה – שבה"ל ח"י סי' צא. וכן יש בזה חבלה, שאסור לאדם לחבול את עצמו סתם, ועוד שיכול לצאת מזה קלקול, שיבואו להחמיר בחיי נפש כדי  להתיר  אינפוזיה  – חזו"ע עמ' רחצ בשם מרן הגרשז"א זצ"ל]. לחולה שאין בו סכנה ולא התירו לו לאכול לשיעורים, יכול הוא להקל מעליו את הצום באמצעות השימוש באינפוזיה, ובפרט אם זה עתיד למנוע ממנו את הצורך בשתיה [וכך היה נוהג מו"ר ראש ישיבת בית הכרם הגר"י קליינר זצ"ל].

שאלת רופא

• לכתחילה יש לשאול רופא שהוא ירא שמיים, ושומר תורה ומצוות, ולא רופא שאינו כזה ובפרט אם הוא עצמו איננו צם ביום הכיפורים. באם לא נמצא רופא שכזה, נאמן כל רופא אפילו עכו"ם, ואפילו לא יהיה אלא ספק, מכל מקום גם בספק פיקוח נפש אזלינן לחומרא.

הצגת השאלה לרופא

• בהצגת השאלה לרופא, אין לשואלו דווקא אם יגיע לידי סכנה, כי גם בלא זה יש להתיר, כלומר, עיקר המדד ההלכתי הוא האם האכילה או השתיה הכרחית לריפוי, ומגדילה לו את סיכויי ההחלמה. ואמנם כל שהאכילה או השתיה לא תגדיל את סיכוי ההחלמה. ואין חשש שייכנס למצב של סכנה, אין להתיר את האכילה והשתייה.

שיקולי הרופא

• על הרופא המשיב בטרם שיענה, עליו להתחשב במצב הכללי של החולה, ובהיסטוריה של הצומות הקודמים שלו, וכן לגבי אשה על הצומות בהריונות הקודמים שלה. בתנאי המיקום היכן שוהה החולה ביום הכיפורים מבחינת תנאי מזג אויר, ועוד. וכמו כן על הרופא להבחין את מצבו הנפשי של החולה בהימנעותו או אי הימנעותו מן הצום.

מצבי חולי שונים

• חולה שאין בו סכנה: כל שיש לו חולשה כללית בגופו, באופן שאינו יכול לעשות מאום מחמת הרגשה זו. וקל וחומר אם נפל למשכב. וכן אם עלה חומו מעל 38 מעלות ופחות מ 39 מעלות.
• חולה שאין בו סכנה, שהחל מצבו להדרדר, כגון שחומו עלה מעל 39 מעלות, או שהחלו לתוקפו סחרחורות רבות וק"ו אם הגיע לעילפון, או שנפל למשכב ונראה כמסוכן, מאכילים אותו מייד עד שמצבו מתייצב.
• חולה שאין בו סכנה והוא לוקח כדורים, ינהג כפי שכתבנו לעיל בסעיף ה.

מעוברת בצום

• מעוברת חייבת בצום יום כיפור. ועדיף שתשהה בביתה בחדר ממוזג ובלא מנין ותתפלל במנוחה וכו', או אף לא תתפלל בכלל, ובפרט שתצום אם באפשרותה. ואף בעלה אם כדי לסייע לה צריך לשהות בבית ולא בבית הכנסת, גם זה עדיף. באם למרות הכל באמצע הצום או אף לקראת סופו הרגישה כל מיני סימפטומים שהיא צריכה לשתות מחמתם, עליה להפסיק ולשתות לשיעורים ואם אין זה מועיל לה, שתשתה כרגיל.

המאמר פורסם בגיליון 'תנובות שדה' 188