- אסור לקצוץ אילן מאכל העושה פירות, והעושה כן עובר על לאו מן התורה וחייב מלקות. [וראה ברמב"ן במנין העשין על הרמב"ן מצוה ו', שיש עשה "כי ממנו תאכל", וכשמשחית ממילא עובר על עשה, ועי' בפי' התורה תמימה על הפס' שם שעובר על עשה, שלאו הבא מכלל עשה, עשה. עיי"ש].
- עץ שהזקין וכבר אינו עושה פירות [קב תמרים לדקל או רבע הקב לזיתים] מותר לעוקרו.
- עץ המזיק מותר לעוקרו. ופי' מזיק היינו עץ המזיק לעצים אחרים או לשדה אחר, וכן בשאר נזקים כגון שמזיק למנוע אויר או אור מותר לעקרו. וכן בנדון עץ התות שלפנינו, שהשרשים מזיקים למערכת הביוב, ה"ז עץ המזיק ושרי לקוצו.
- היתר קציצת עץ המזיק היינו דוקא כשמזיק באופן שחייב לעקרו לחלוטין, כגון שמזיק עם כח שרשיו להחליש עצים אחרים או שדה אחר או למערכת הביוב כבנדו"ד; אולם אם רק הענפים מזיקים, כגון לתאורה או אויר, אין לעקרו לחלוטין אלא רק לקוץ את הענפים המפריעים, ואף אם אחר זמן יצטרך לקוצם שוב, מ"מ הכי עדיף מאשר לקצוץ לחלוטין.
- עץ שהוא מעולה בדמים, כלומר ששווי הקורות לבנין או כיו"ב גבוה יותר משווי פירותיו, מותר לקוצצו כיון שאין נקרא השחתה.
- עץ שהוא צריך למקומו, כלומר שרוצה לבנות באותו מקום שהעץ נטוע, רבותינו הראשונים התירו קציצת העץ לצורך זה, ורבותינו האחרונים סמכו על כך היתר הלכה למעשה לשואלים שרצו לצורך בניה, והתירו זאת לכל צורך מצוה כגון בנית בית כנסת, מקווה, בית קברות, סוכה ועוד, ואף לכל צורך בניה שהיא למטרת מגורים התירו.
- כל בניה למגורים בימינו, אף כגון בניית הקבלנים שמטרתם לרווח, נחשב לצורך בניה למגורים ומותר. אמנם אם הבניה היא לצורך טיול בעלמא, או לנוי או יופי, אין להתיר לקצוץ האילנות בשביל זה [יעוי' בשו"ת חוות יאיר (סי' קצה) בתו"ד שם. וכך היא מסקנת מרן בעל יבי"א בסוף תשובתו (ח"ה יו"ד סי' יב)].
- גם באופנים המותרים, יש מי שכתב שהיינו מצד דין של "בל תשחית" אך מ"מ סכנה איכא בדבר ואסור לקוץ. ורוב ככל האחרונים חלקו על דבריהם, וכן הוא סתימת לשון רבינו הרמב"ם ושאר ראשונים, שבאופנים המותרים מותר לקוץ, ולא הוסיפו לחוש משום סכנה. ומכל מקום רבו האחרונים (וכן פסק ביבי"א שם) שכתבו שלרווחא דמילתא מהיות טוב, אף שקוצץ באופנים המותרים, יש לשכור נכרי שהוא יבצע את הקציצה, ובכך די לצאת ידי חשש סכנה.
- האופן היותר ראוי הוא שלא לקוץ האילן כלל, אלא להוציאו כמות שהוא שלם עם גוש אדמה גדול שיכול לחיות עמו, ולהעבירו למקום אחר עם גושו באופן שלא יתפורר. ובזה כשם שאין צריך למנות לו ערלה מחדש, כך אין כאן כל חשש לבל תשחית, ואף אין כאן כל חשש סכנה, ובלבד שיעשה זאת ביד אומן, באופן שוודאי אמור לחיות. וכהאי גוונא נראה שמותר לכתחילה, אף ללא צורך כלל [ואף מה שכתב החת"ס (חיו"ד סי' קב), להחמיר שלא לצורך כלל משום מעשה דשמואל בב"ב, שאמר לו אייתי לי "מקוריהו" ופרש"י מקורם ושרשם, ומוכח שרק כיון שטעם גפן היה בהם אמר להביא עם השורשים, אך בלא"ה לא. עדיין יש לפרש ששם איירי בשורשים גלויים שהוא סימן לעקירה ממש, ולכן היה צריך לטעם וסיבה, אך אם יעביר עם גוש שלם והשורשים מכוסים בעפר, איזה קציצה יש כאן ואיזו השחתה יש כאן? וכך נראה מדברי היעב"ץ, ושבות יעקב ועוד, שבכה"ג בכל אופן מותר]. וכמו"כ אין כאן כל חשש סכנה, ואף הפוסקים שחששו משום סכנה כגון היעב"ץ והגר"ח פלאג'י ועוד, מ"מ כולם כאחד ענו ואמרו שכאשר מוציא את העץ עם גושו אין כל חשש סכנה. ויותר נראה בעיני, שגם מה שתלו רבותינו האחרונים ברבי יהודה החסיד בצוואתו שאין לקוץ אף באופן המותר משום חשש סכנה, אין כוונתו אלא בקציצה, וכמפורש בלשונו שם, אך הוצאת העץ עם גושו והעברתו למקום אחר, אינו קציצה ואינו השחתה, ומותר גמור הוא.
- באופן שמוציא את העץ עם גוש גדול שיכול לחיות עמו, ומעבירו ללא ניתוק למקומו החדש באופן שאינו מונה לו שנות ערלה, נראה שמותר לכתחילה לעשות זאת אף ע"י גנן ישראל, ואין לחוש לכל סכנה. ואף שהרחיד"א בסוף תשובתו (חיים שאל סו"ס כג) כתב שיביא גויים אומנים, אך נראה מכל מהלך דבריו ואף מסופם דלא איירי במוציא עם גושו, אלא בעוקרו עם שורשיו בשלימות, אך הם גלויים, וכמבואר בפנים שבזה מתיישבת סתירת דבריו שמתחילה קבע שאין כל חשש כאשר עוקר עם גושו, וא"כ למה הצריך שייעשה ע"י גוי. אמנם הרוצה לחשוש לפשיטות לשונו של הרחיד"א יעשה זאת ע"י גוי, אולם יש להקפיד להבהיר לגוי את דרישת ההלכה לענין ערלה, ושיזהר להעביר את העץ באופן שודאי יכול לחיות, שכן בלא"ה חומרתו תביא אותו לידי איסור. ומוטב שיעשה זאת ע"י ישראל ירא שמים שיודע הן את ההלכות הנוגעות בזה והן את האומנות להוציאו שלם ולהעבירו למקומו החדש, ואין לו לחוש לכל סכנה בכה"ג, ויסמוך על גדולי עולם שהתירו בכך בכל גוונא, וכאמור לעיל כן יש לדקדק גם בצוואת ריה"ח שלא אסר אלא לקוץ, דהיינו קציצה ממש ולא בהוצאה עם גושו.
אופן ההעתקת עצים ע"פ ההלכה:
א. לא עוקרים אלא מעבירים אותו עם הגוש השלם בלי שיתפורר.
ב. להכין פח אשפה גדול [עם 2 ידיות מהצדדים] לעשות בו חור 2.5 ס"מ.
ג. להוריד את נוף העץ ככל האפשר מבחינה חקלאית.
ד. על ידי גוי, להוציא את העץ יחד עם גוש גדול קרוב לגודל של הפח הנז'.
ה. להעביר את הגוש ישר לפח הנז', ולהוסיף אדמה ולחבר להשקיה ולתת להמשיך לחיות, כאשר הפח נמצא על קרקע גלויה. ולהעביר כך לביתו של אותו נוטע ויישאר שם על אדמה גלויה, עד שיחליט היכן מעונין לשותלו.
ו. אם יש מקום מוכן להעברה כעת, לאחר הוצאת הגוש, יש להעבירו, ורק יש להקפיד שכל הזמן הוא בקשר עין עם האדמה. אם המקום החדש בקרבת מקום, אפשר להעביר כמות שהוא, ואם זה לא בקרבת מקום, יש להעביר עם הפח הנז' למקום החדש ושם לדאוג שהשתילה בקרקע תהיה עם הגוש השלם לכסות היטב, ולעקוב לאחר מכן שהעץ נקלט במקומו החדש.
ז. אם המעבר למקום החדש כולל נסיעה ברכב, יש לוודא שהפח עם העץ, ברכב לזמן קצר בלבד ורק לזמן הקצר של ההעברה ולא יותר. ואם אפשר שגם בזמן הנסיעה נופו של העץ יהיה כלפי הקרקע מחוץ לרכב.
