ט"ו בשבט – מעבר לפירות יבשים: המשמעות ההלכתית של ראש השנה לאילן

ט"ו בשבט – הרבה מעבר לפירות יבשים

רבים מכירים את ט"ו בשבט כיום של אכילת פירות, ובעיקר פירות יבשים, ולעיתים גם בהקשר של בדיקת חרקים בפירות. אולם מעבר לכך, יום זה הוא בעל משמעות הלכתית רחבה, בהיותו "ראש השנה לאילן", ויש לו השלכות רבות על מצוות הארץ השונות, ובהן תרומות ומעשרות, ערלה, נטע רבעי ודיני שביעית.

תרומות ומעשרות:

כמבואר לעיל בפירות האילן, טו בשבט הוא התאריך בו מתחלפת שנת המעשר כאשר זה מתווסף לשלב הקובע את המעשר, וכגון באתרוג הלקיטה, ובשאר פירות החנטה שהיא עונת המעשרות שהיא שליש [י"א שליש גידול וי"א שליש בישול, וכך דעת מו"ר הג"ר שמ"ע שליט"א להלכה]. וככלל יש להקפיד שאין להפריש משנה על חברתה, גם כשזה אותה שנת המעשר, ולכן מי שברשותו אתרוגים או לפי מה שמחמירים גם בשאר פירות הדר שנלקטו לפני טו בשבט וחלק נלקטו לאחר טו בשבט יפריש בנפרד, ולא מזה על זה.

ערלה ונטע רבעי:

ליום טו בשבט יש חשיבות לגבי היציאה משנות הערלה. כלומר אם העץ כבר היה קלוט 30 יום לפני סוף השנה [כגון שנטע חשוף שורש עד טו באב. או עם גוש עד כט מנ"א], שנה זו נחשבת לשנה ראשונה, ולאחר שנתיים ימים והחודש הנז', מונה עוד עד טו בשבט, וכל הפרחים שיצוצו חדשים לאחר טו בשבט יהיו שייכים לשנה הרביעית.

ולכן לפי חשבון זה לאחר טו בשבט תשפ"ה אמורים לצאת מערלה נטיעות שבוצעו בשנת תשפ"ב. אלא ששנה זו ששמיטה הייתה, לא היו נטיעות כמעט בארץ ישראל, וממילא כמעט ואין זה במציאות שיהיו נטיעות בשנתם הרביעית בשנה זו. אולם במקומות שאין נוהג שביעית, אולם נוהגת ערלה, וכגון בחו"ל שמהלכה למשה מסיני נוהגת ערלה אצל ישראל בחצירו, ממילא אם היו לו נטיעות חדשות בשנת תשפ"ב והסתיימה נטיעתם עד סוף היום של טו באב, כיון שנקלטו שלושים יום קודם סוף השנה. הרי שהם יוצאים מערלה ונכנסים לשנת הרבעי, בחלוף טו בשבט תשפ"ה הבעל"ט [דין רבעי בחו"ל ראה מש"כ בספר עץ השדה פי"ג סעי' ה].

תזכורת לאותם שברשותם עצים העוברים לשנת הרבעי כמבואר בפיסקא הקודמת, בעצים רבים המעבר הוא חלק יותר, כיון שעיקר הפריחה החדשה מתחילה רק לאחר טו בשבט בימים רבים, אולם פירות כגון עצי הדר, ובעיקר לימון, אתרוג ודומיהם, מצויים כבר הפרחים על האילן ואם לא הורידו את הפרחים בזמן, יש גם פירות ערלה על העץ. ומידי שנה אנו מקבלים שאלות ובירורים, מה לעשות לאחר מעשה ובדיעבד.

על כן אני מזכיר לבעלי העצים, לרדת בטו בשבט אל האילן, וכל הפרחים שכבר נפתחו וק"ו פירות להסיר מהאילן לגמרי. רק הפרחים הסגורים לחלוטין אפשר להשאירם על האילן. וכל הפירות החדשים שיצאו לאחר טו בשבט, יהיו שייכים לשנת הרבעי. [והנה הגם שמעיקר הדין רק משלב שהפרי הגיע לבוסר חלים עליו דיני ערלה, ורק אז צריך להוריד ולשרוף כדין ערלה, מכל מקום נוהגים להחמיר ולהוריד כבר משלב קודם הבוסר שהוא שלב הסמדר, ושלב זה הוא לאחר נפילת הפרחים שניכר יציאת הפרי, אולם כל עוד שהפרח סגור לחלוטין, אפשר להשאירו על העץ ואין חובה להורידו, וכל שייפתח לאחר טו בשבט יהיה שייך כבר לשנת הרבעי, וכ"כ בעניותי בשו"ת חלקת השדה ח"ג, ובעץ השדה פרק יא, יעוי"ש].

שביעית:

דעת רוב הפוסקים וכן הכרעת הרמב"ם להלכה, אחד בתשרי הוא ראש השנה לשמיטה, וביום זה מתחילים וכן מסתיימים בשנה לאחר מכן כל דיני השמיטה, וכולל בפירות האילן. ויש מי שכתב (ראה תו"כ פר' בהר ובנו"כ שם) שגם לענין שביעית, טו בשבט הוא ר"ה לאילן, אולם כאמור לא נפסק כך להלכה [ראה מש"כ בשביתת השדה, ריש פרק י].

המאמר פורסם בגיליון תנובות שדה מספר 178, לצפייה בגיליון המלא לחצו כאן.