דין כרם ונטע רבעי בחוץ לארץ

דין כרם ונטע רבעי בחוץ לארץ - המכון למצוות התלויות בארץ

הנה דעת הרמב"ם (הל' מאכ"א פ"י הט"ו) שבחו"ל אין נוהג דין רבעי, וטעמו: "שלא אמרו שאסור בחוץ לארץ אלא הערלה, וק"ו הדברים: ומה סוריא שהיא חייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם, אינה חייבת ברבעי, חו"ל לא כ"ש שלא יהא נט"ר נוהג בה". וכתב ע"ז הרמב"ן (בחי' לר"ה י' ע"א ד"ה ובודאי) שזהו ק"ו שאין עליו תשובה. והר"ן שם ובסופ"ק דקידושין כתב שסוגיית הירושלמי מוכחת כדבריו. אולם הרשב"א (ב"ק סט ע"א) וכן בביאור הגר"א (שם ס"ק כח) תמהו על כך, דאדרבא, משם ראיה להיפך, ע"ש. ועוד טעם נוסף לדברי הרמב"ם בזה הביא בשו"ת הרשב"א (בתשובות המיוחסות סי' קנו והובא בב"י) דכיון דלמדו בקידושין (נד ע"ב) רבעי ממעשר שני בגזרה שוה קדש, להכי השוום להדדי, דמה מעשר שני אינו נוהג בחו"ל אף רבעי כן. וברדב"ז שם כתב שסמך הרמב"ם על הכלל שאמרו כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל… ואין חילוק בין נטע רבעי לכרם רבעי לשיטת רבינו, וצ"ב עכ"ד. וכשיטת הרמב"ם כן כתבו גם בספר המכתם (ברכות ל"ה ע"א) והריטב"א (הל' ברכות פ"ה הי"ח). מאידך, דעת הגאונים (מובא בשאילתות שאלה ק, ובשו"ת רב נטרונאי גאון סי' ע"ר, והביאם גם הרמב"ם שם, וכתב על דיעה זו "ואין לדבר זה עיקר") שרבעי בחו"ל נוהג רק בכרם ולא בשאר אילנות. וכ"כ התוס' בברכות (לה ע"א בד"ה ולמאן) והטעם, מאחר שיש מחלוקת האם דין רבעי נאמר רק בכרם או גם בשאר אילנות, והכלל הוא שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל. וכ"כ בשבלי הלקט (ח"ב עמ' קמח), בבעל המאור עמ"ס ברכות (כו ע"ב), ההשלמה (בברכות לה ע"א), ראבי"ה ברכות (סי' ק), או"ז הל' ערלה (סי' שכו), ובתרומת הדשן (סי' קצב) כתב שכן דעת הסמ"ג והסמ"ק. וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תדש"ם, וח"ג סי' רלא, וראה עוד בכרך הראשון מספרי הרשב"א בתשובות זרעים מס' ערלה עמ' לא בהערה 28 בגליון העמוד מש"כ בזה). ובביאור מחלוקת הרמב"ם והגאונים עיין במלבושי יו"ט (חוב"ק ס"א) ובחידושי הגר"ח הלוי מבריסק שביארו דפליגי אם ההלכה למשה מסיני דנהגא ערלה בחו"ל היא הרחבת דין התורה או גזירה נפרדת בפ"ע, וראה עוד בתשובות וכתבים ממרן החזו"א (זרעים סי' טז אות יג), וע"ע בזרע הילולים להגר"א דויטש (שליט"א) בעמ' יז, מש"כ לבאר מחלוקת זו של הרמב"ם והגאונים, ובביאור דברי הרדב"ז על הרמב"ם, ובדברי הגר"ח בביאור מחלוקתם, עי"ש בכל דבריו הערבים.

ונחלקו הראשונים בדעת הגאונים, האם רק בכרם [שתים כנגד שתיים ועוד גפן חמישית יוצאת זנב] נוהג רבעי בחו"ל, וכך משמע בדברי השאלתות ובעל המאור שם, וברשב"א (ב"ק סט ע"א), וכן מצינו שכתב רש"י בסוטה (דף מג ע"ב ד"ה קלא) שלמ"ד כרם רבעי, אינו חייב אלא אם כן יש חמישה, ועוד הוסיף שלמ"ד זה, יהיה פטור בפחות מכך אפילו מערלה. מאידך, רבינו הרמב"ן (ר"ה שם) הביא את דעת הסוברים שרק בכרם חייב, ותמה עליהם שלמ"ד כרם הרי הוא לא חולק אלא לענין סוג האילנות, אך לא נחלק לענין שיעור האילנות לחיוב. וכן הביא הר"ן (ר"ה ב ע"א) בשם הרמב"ן שכל נטיעה חייבת לכו"ע, והביא עוד הרמב"ן את דברי רש"י הנז' שכתב שה"ה לענין ערלה, וכתב על דבריו: "וזו קשה מן הראשונה", וחולק על כל דבריו. וכן תמה הגר"א (עמ"ס ברכות לה ע"א) על דברי רש"י והניחם בצע"ג. וראה עוד במקדש דוד (סי' נח סע' ו' בתחילתו) שהביא ראיה שמדאורייתא חייב ברבעי רק בחמישה גפנים ממה שכתוב שתקנו שכרם רבעי עולה לירושלים ולא נפדה, ולדעת ת"ק הוא רק אם יש בו חמישה גפנים, אך בפחות מכך וכן בשאר אילנות נפדה אפילו אם הוא סמוך לחומה, ולרשב"ג אפילו בפחות מה' גפנים עולה. ומוכיח מזה שיש חילוק גם בשיעור האילנות ולא רק בסוג האילנות, ולפי"ז כתב שמוכח מדין זה שרק ה' גפנים הוא מדאורייתא, ועי"ש היטב בדבריו [אלא שיש להשיב על הוכחה זו, ואדרבה משם מוכח שאפילו עץ אחד חייב בנט"ר, אלא שלא תיקנו להעלות לירושלים אלא בחמישה גפנים, ואם כן משום הכי לא פירטו בשום מקום אחר לענין כרם שדווקא בחמש ולא בפחות מכך שזה דין מיוחד לנידון ההעלאה לירושלים, ודוק]. ומ"מ בארץ ישראל לכאורה אין נפ"מ לדיון זה, שהרי קי"ל להלכה כמ"ד נטע רבעי, ולא כמ"ד כרם רבעי, ואם כן לדידיה חיוב ערלה הוא בכל נטיעה ואפילו באילן אחד בודד, והנפ"מ תהיה בחו"ל, ולכאורה שם יש להקל מחמת הדין שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל.

דעה השלישית היא הדעה הסוברת שרבעי נוהג בחו"ל בכל האילנות, וזו דעת רבינו יצחק הזקן המובא ברבינו יונה (ברכות כ"ד ע"ב) והביאו בב"י (סי' רצ"ד ס"ז), וביאר, שלא נאמר הכלל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אלא בצלף, והכריח כן מהגמ' בקידושין (דף לט ע"א), ועיין בביאור הגר"א שם ס"ק כח תמה עליו, ע"ש. וראה עוד בתוס' בקידושין (דף ב ע"ב בד"ה אתרוג) שכתב בתירוץ השני, שגם למ"ד כרם רבעי חייב מדרבנן בכל האילנות, וממילא ה"ה בחו"ל חייב, והב"ד בביאור הגר"א (שם ס"ק כח בליקוט).

ולהלכה הביא מרן השו"ע (סימן רצ"ד סעיף ז) את שתי הדעות וז"ל: "דין נטע רבעי נוהג אף בחו"ל, ויש מי שאומר שאינו נוהג אלא בארץ, אבל בחו"ל פירות הבאים אחר שעברו שנות ערלה מותרים בלא פדיון", עכ"ל. וכידוע קיימ"ל שסתם ויש הלכה כסתם, הרי שדעת מרן להלכה כדעת הסתם. ומלשונו נראה שכך הדין בכל האילנות שהרי סתם ולא חילק, וזה דעת ר"י הזקן שהביאו בבית יוסף. ואמנם רבינו הרמ"א הביא את דעת הגאונים הנ"ל שנוהג בחו"ל רק בכרם ולא בשאר אילנות, ובביאור הגר"א (ס"ק כח) כתב שסברא זו עיקר. אלא שבאמת על דברי מרן בשולחן ערוך נראה שצ"ע מדוע הכריע בדעת הסתם כדעת ר"י הזקן, והרי גם הרמב"ם [שס"ל שלא נוהג כלל בחו"ל] וגם הרא"ש סוברים שעכ"פ בשאר אילנות לא נוהג בחו"ל, ואם כן דעת שניים משלושת עמודי ההוראה שרגיל מרן לפסוק כדעתם סבירא להו שאין נוהג נט"ר בשאר אילנות, ואם כן מדוע פסק מרן להחמיר גם בשאר אילנות? וההערה זו כבר כתבה הגאון הראב"ש בספרו נהר מצרים בהל' ערלה (בשלולית הנהר בהערה לסעי' ח), וז"ל שם: "ואל תתמה שהרי מרן בסעיף ז' כתב פלוגתא בדין נטע רבעי אם נוהג בחו"ל, ולא עוד אלא שסתם דנוהג בחו"ל וי"א שאינו נוהג, ולפי כללין בדברי מרן דעת סתם מרן דנוהג בחו"ל, ויקשה על זה דמחלוקת זו היכא רמיזא אחר כל מה שכתב מרן גופיה בבית יוסף בענין זה, ושנית דכיצד הניח ב' עמודי ההוראה שהם הרמב"ם והרא"ש דכולהו סבירא להו דאין נטע רבעי נוהג וסתם מרן להפך, ולא זו דרכו בקדש דמרן כנודע. וכבר מהריק"ש ז"ל כתב דטעות סופר נפל בדברי השו"ע וצ"ל דין כרם רבעי נוהג אפילו בחו"ל, וי"א וכו' דבנטע רבעי אין מחלוקת כלל יעו"ש, ודבר ה' בפיהו אמת, דאם לא כן קשה דמרן השמיט דין כרם רבעי בחו"ל כלל. ושנית, דאין כאן מחלוקת בנטע רבעי. ואולם פלוגתא דבכרם רבעי הרמב"ם גופיה כתב כן דיש גאונים דסברי כן, והוא דחה דבריהם, על כל פנים מידי פלוגתא לא נפיק, וכן נראה סברת הרא"ש ז"ל. ובהגהת מהריק"ש ז"ל המוכרחת בדברי מרן כמ"ש, ניצול מרן מכל מה שתפסו עליו בדין זה האחרונים, עיין שולחן גבוה ס"ק י"ט דהניח דבריו בתימה. והרב שער המלך (פ"ט מהל' מעשר שני, והביא דבריו הגאון פתחי תשובה ס"ק ו'), וגירסא מוטעית הזאת, היא אשר הכריחתו להגאון הש"ך שכתב בדין זה דנטע רבעי שכתב מרן בו וי"א וכו' דלצאת ידי הכל גם בנטע רבעי יפדהו בלא ברכה בחו"ל, כמו שיראה דברי קדשו בס"ק י"ז יעו"ש ואין צורך לכל זה כי הדבר נכון", עכ"ל.

ובאמת יש להתבונן בדבריו שהרי היאך כתב שמחלוקת זו איננה רמוזה, והרי דעת ר"י הזקן המובאת לעיל כן ס"ל שנוהג נט"ר בכל האילנות, וכמובא לעיל הביאו בב"י, וכן כתבו התוס' בתי' השני וכמבואר לעיל, אם כן דעה זו ודאי מפורשת. ומה ששאל על מרן השו"ע מדוע עזב את שני עמודי ההוראה, אכן קושיא זו יש להבינה, אולם המסקנא של גאוני הדורות הללו שכתבו לתקן "כרם רבעי" ולא "נטע רבעי" ודאי שלא סברו כדעתו כל המשיגים הנז' לעיל על דעת השו"ע, וביותר מזה ברור שלא כך סבר רבינו הרמ"א שם שכתב על דברי מרן את דעת הרא"ש שנוהג רק בכרם וכתב בלשון וי"א, כלומר שזו דיעה החולקת על דברי מרן השו"ע, וא"כ פשוט שס"ל להרמ"א שדעת השו"ע להחמיר גם בשאר אילנות. ואמנם כאמור לעיל יש מקום להקל שהרי ספק ערלה בחו"ל מותר והלכה כדברי המיקל בחו"ל. ובשאר אילנות ואף בגפן יחידי יותר יש להקל, וכן דעת רוב הראשונים להלכה, וממילא יש בזה ס"ס להקל, וכמו שכתב בספר חזון נחום (מס' ערלה פרק שלישי עמ' קסא, בהוצאת מכון הרב פראנק), שמא לא נוהג כלל בחו"ל ואת"ל שנוהג שמא רק בכרם נוהג יעוי"ש. וראה עוד בהערה 49 שם שכתב הגר"ש רוזנטל בזה"ל: "ובעיקר סברתו דהוי ספק ספיקא, הנה לגבי ערלה כתב הר"ן פ"ק דקדושין, דאף דספק דאורייתא הוי מן התורה לחומרא כדעת הרשב"א, מ"מ בערלה דנאמרה הלכה דספיקו מותר ולמשרי כל שנולד בו שום ספק בעולם, ואעפ"י שאינו כדאי להתיר במקום אחר, ולכן אמרינן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ואפי' יחיד במקום רבים, דכל ספיקא שריא, ואפי קרוב לוודאי. והנה אם נאמר דרבעי הוי המשך איסור ערלה שפיר י"ל כאן ספק ספיקא לפי דעת המקילין בגפן אחד וכמ"ש רבינו", עכ"ד [ומה שהביא שם בהמשך מהלבו"ש שלא מצרפים לס"ס דיעה שלא הובאה בשו"ע, לא קיי"ל כדבריו בזה]. ועוד יש לצרף על פי המבואר לעיל שיש מי שכתב שהגירסא גם בדברי מרן היא "כרם רבעי" ולא "נטע רבעי" כמו שמופיע בדפוסים שלנו, ומכל זה מעיקר הדין יש להתיר בחו"ל, אולם למעשה אחר שדעת מרן שידע והכיר כל השיטות הללו ומכל מקום הכריע כדעת ר"י הזקן בדעת הסתם, וכך נראה שהייתה הגירסה המונחת לפני כל נו"כ של השו"ע ובראשם לפני רבינו הרמ"א, נראה שלמעשה ראוי ונכון לפדות רבעי בחו"ל בכל האילנות, ובוודאי בגפן וביותר בכרם.

 

אלא שהגם שכתבנו שיותר נכון שיפדה בחו"ל יעשה זאת בלא ברכה מחמת ריבוי הספיקות בזה, וכ"כ הש"ך (שם סקי"ז), וכ"כ בשו"ת באר מים חיים (לר"ש ויטאל, סו"ס מ"ז), וגם בספר נהר מצרים (שם בסעי' ט) כתב שגם בכרם רבעי ששם רבו הדיעות שיש לפדות רבעי, מכל מקום יעשה זאת בלא ברכה [ומש"כ שזה משום סב"ל, אפשר שזה לאו דווקא, כי כאן המחלוקת היא במצווה ולא בברכה, ואם כן שמרן פסק שנוהג אם כן אפשר לברך. ומקור הדברים הם מהרדב"ז בשו"ת שלו (ח"א סי' רכט), וכן כתב הגאון החיד"א בספרו שם הגדולים ח"ב (דף צב ע"א) שאם המחלוקת במצוה, סמכינן על מרן גם לענין הברכה, וכבר דן בזה בהרבה מקומות מרן ג"ע הראש"ל זצוק"ל, וכגון בשו"ת יביע אומר (ח"ה או"ח סימן מב אות ד) וז"ל: "אולם מ"מ נראה לע"ד נכון לומר דהיכא דרוב הפוסקים ס"ל להכשיר עשיית המצוה באופן מסויים, וגם מרן שקבלנו הוראותיו, ואתריה דמר הוא, פוסק להלכה כמותם, באופן כזה שפיר יש לסמוך על הכלל של הכפתור ופרח והרדב"ז, וברוכי נמי מברכינן, שהרי לדעת רבים וגדולים אין לומר סב"ל נגד מרן אפילו כשהמחלוקת בברכה עצמה, אלא דאנן בדידן דחיישי' טובא לאיסור לא תשא נהגינן בהא כד' החיד"א ורבותיו לומר סב"ל אפילו נגד מרן, אבל כשהמחלוקת אינה אלא בעשיית המצוה ולא בברכה, הבו דלא להוסיף עלה, ואורויי מורינן לכתחלה לברך (שאפילו כשהמחלוקת בברכה עצמה, העושה כד' מרן אין מוחין בידו, מאחר דנקטינן כמרן שקבלנו הוראותיו. וכמ"ש החיד"א עצמו בחיים שאל ח"ב סי' טו הנ"ל. וכשהמחלוקת אינה אלא במצוה, נחתינן דרגא להורות לכתחלה כד' מרן שקבלנו הוראותיו), עכ"ל. וא"כ לכאורה ה"ה בכ"ז בנידו"ד, וצ"ל שכיון שסו"ס לא ברירא בזה דעת השו"ע וכפי שכתב מהריק"ש שטעות נפלה בדפוס, נראה שנכון יותר לא לברך על נטע רבעי ואף בגפן יחידית, אולם בכרם רבעי שפיר דמי לברך שהרי כך היא דעת רוב רבותינו הראשונים, וכן בוודאות ס"ל להשו"ע שכרם רבעי חייב ברבעי בחו"ל [גם לדעת המהריק"ש], ואם כן בכה"ג שזה דעת השו"ע להלכה ורוב הראשונים בדעה זו וכן דעת הרמ"א, ואף שיש החולקים מ"מ מחלוקתם היא במצוה ושפיר דמי שיכול לברך בחו"ל על פדיון כרם רבעי, כנלענ"ד. ואמנם כאמור בנהר מצרים כתב שגם בכרם רבעי לא יברך משום סב"ל, וכן הוא בש"ך וכאמור לעיל, ולמעשה המברך על כרם רבעי בחו"ל אין מזניחין אותו שכן העיקר בדעת מרן השו"ע ואין לחוש לסב"ל בכה"ג וכמבואר לעיל כנלענ"ד.

והנה כמו שהבאתם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל הניף ידו בדין זה (יביע אומר חלק י, יורה דעה סימן לה), ומסקנתו היא שבמקום שנהגו לפטור נטע רבעי בשאר אילנות בחוץ לארץ, יש להם על מה שיסמוכו, והוא דעת הראשונים. והעלה במסקנתו וז"ל, מסקנא דדינא שלדעת מרן הש"ע יש לנהוג דין רבעי בכל האילנות שבחו"ל, שצריך לפדות את הפירות על פרוטה או שוה פרוטה. ועדות המזרח שקבלו הוראות מרן, עליהם לנהוג כדבריו, אבל הפדיון יהיה בלי ברכה, מפני שרוב הפוסקים חולקים על זה וסוברים שאין דין רבעי נוהג באילנות חוץ מן הכרם של גפנים. וגם על פדיון של פירות גפנים שבחו"ל אין לברך, מפני שדעת הרמב"ם, שדין רבעי אינו נוהג כלל בחו"ל, דילפינן קדש קדש ממעשר שני (קידושין נד ב), ומעשר שני אינו נוהג בחו"ל, ע"כ.

ולכאורה יש מקום להאיר על דברי קדשו, שלכאורה דבריו בתשובה זו סותרים את מה שכתב בכמה מקומות, וכנזכר לעיל, שבמקום שהמחלוקת במצוה ולא בברכה, לא אמרינן ספק ברכות להקל, וצריך עיון.

ומה שכתבתם לתמוה, מדוע לא פסקנו בסכינא חריפא שיש לחייב בנטע רבעי בחוץ לארץ וכסתם דברי מרן, הנה גם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כתב שבמקום שנהגו כן יוכלו להמשיך במנהגם, ויש להם על מה שיסמוכו. ומה עוד, שסוף סוף גם מרן הביא דעת יש אומרים, וחזי לאיצטרופי שפיר לספק ספיקא בצירוף דעת הגאונים שנוהג רק בכרם, ומכוח ספק ספיקא אפשר להקל.

ואף שמרן הגר"ע יוסף זצ"ל סבירא ליה דהיכא שמרן גילה דעתו בצירוף שני הספיקות יחד, לא עבדינן ספק ספיקא נגד מרן, וכמו שכתב ביביע אומר (חלק ח, יורה דעה סימן ח אות ב) וז"ל, אף על פי שכתבנו בכמה מקומות דעבדינן ס"ס נגד מרן, ואפי' שני הספקות נגד מרן, היינו דוקא היכא שכל ספק בפני עצמו הוא נגד מרן, שי"ל שבהצטרפות שני הספקות יחדיו גם מרן יודה להקל, וכמ"ש כן הגאון ר' אברהם הכהן מסאלוניקי בספר טהרת המים (בשיורי טהרה מערכת ס' אות ז). וכ"כ שאר אחרונים. אבל בנ"ד שדעת מרן וכו', ולא התחשב בספק ספיקא הנ"ל, לכ"ע אין להקל נגד סברתו, מאחר שקבלנו הוראות מרן, (ומכל שכן שבאמת רבים מהפוסקים ס"ל דלא עבדינן ס"ס כששני הספקות נגד דעת מרן, וכמ"ש בשו"ת פני יצחק אבולעפייא ח"א (חיו"ד סי' ז דכ"ז ע"ד), וכ"כ בשו"ת עבודת השם (חיו"ד סי' יא דכ"ד ע"ג). ובשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' ז). ובשו"ת משנת ר' אליעזר ח"ב (חיו"ד סי' י) ובשו"ת שערי עזרה (חיו"ד סי' ב דל"א ע"ב). ובספר אזן אהרן (מע' ס אות יד) ועוד. אלא דאנן בדידן נקטינן כד' המקילים שאפי' שני הספקות נגד מרן אזלינן לקולא, משום דאמרינן שאף מרן לא החמיר אלא לגבי ספק אחד, אבל בהצטרף ספק שני להקל, אזלינן לקולא. אבל אין זה שייך כלל לנ"ד. וכיוצא בזה כתב בשו"ת חסד לאברהם ח"א (חאו"ח סימן יג, דף כט ע"ב). וכן בשו"ת שמש ומגן (חיו"ד ס"ס טז). ע"ש. ואכמ"ל). הילכך בנ"ד אין לנו להורות להקל נגד דעת מרן שקבלנו הוראותיו, ע"כ.

מכל מקום, מרן האור לציון (חלק ה, פתיחה, ענף יח אות ד) כתב, מקובלנו ממורנו הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל שעושים ספק ספיקא גם כששני הספיקות דלא כמרן השולחן ערוך, ומלבד היכא שמרן פוסק כן בתורת ודאי, עכ"ד. והכא מוכח בבית יוסף שלא הכריע מרן בוודאות כדעת רבינו יצחק הזקן, אלא בתורת חומרא והכרעה כתב כן, ועל כן שפיר עבדינן ספק ספיקא בכהאי גוונא לדעת האור לציון. ועל כן משנה לא זזה ממקומה, שבוודאי מעיקר הדין ניתן להקל שאין נטע רבעי נוהג כלל בחוץ לארץ, אמנם ראוי ונכון לעשות כדעת מרן, וקל וחומר בכרם, ולנהוג בהם דין נטע רבעי.

פורסם בגיליון 'תנובות שדה' מס' 189

מאמרים נוספים:
שכירות לענין ערלה חמץ ותרו"מ - המכון למצוות התלויות בארץ
ערלה ונטע רבעי
שכירות לענין ערלה חמץ ותרו"מ

מכירת והשכרת שדה לגוי לשנות ערלה, השכרת קרקע למכירת חמץ, והמסתעף לגבי תרו"מ הקדמה: פירות ערלה אסורים בהנאה, ולכן אסור למכור את פירות הערלה. אעפ"כ,

קרא עוד »
קיצור דיני נטע רבעי

הלכות נטע רבעי א. נאמר בתורה (ויקרא יט, כד): "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה"', ודרשו חז"ל בגזירה שווה "קדש קדש" ממעשר שני,

קרא עוד »
קיצור דיני ערלה

הלכות ותמצית דיני ערלה א. נאמר בתורה (ויקרא יט, כג): "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה

קרא עוד »

קצת עלינו…

‘המכון למצוות התלויות בארץ’ הוקם בשנת תשנ”ד ע”י הרה”ג שניאור זלמן רווח שליט”א ועומד מאז תחת נשיאותו של מרן הראש”ל הגר”ע יוסף זצוק”ל, ובהדרכתו הצמודה של הרה”ג רבי שלמה משה עמאר שליט”א הראש”ל והרב הראשי לירושלים עיה”ק.

ייחודיותו של המכון הוא, בידע המקצועי וההלכתי הרב שהוא צבר הן מהפן הבוטני, האנטמולוגי, בהקשר של כשרות והלכה.

יצירת קשר
הפקס שלנו

03-9030891

mail@macon.co.il

כתובת למשלוח דואר

המכון למצוות התלויות בארץ
מיקוד: 4081003 תא-דואר: 176 אלעד

לוגו בית המעשר

בית המעשר הינו קרן מעשרות ייחודית לשירות הציבור הרחב, המטפלת בהפרשת תרומות ומעשרות ומאפשרת לחברים בה לקיים את מצוות ההפרשה בהידור .בבית המעשר מנויים אלפי בתי אב המסתייעים בנושא חילול מטבע בעת הפרשת תרומות ומעשרות ובחילול קדושת רבעי, נתינת מעשר עני לעניים, ומעשר ראשון ללוי.

תנובות שדה
ספרי המכון