שזיף

פרי השזיף קיים בארץ בצבעים שונים ובצורות שונות: ה'סנטה רוזה' ועוד, שהם זנים עגולים [נוהגים לכנותם 'שזיף יפני'], 'שזיף אירופי' – 'שגיב' שהוא הזן המאוחר, צורתו מוארכת וצבעו כהה. הזן 'שגיב', למרות שהוא מצוי בשווקים הטריים, עיקר תוצרתו היא לשימורי שזיפים ולייבוש.

בשזיף מהזנים המאוחרים כמו השגיב או הזנים האחרים המופיעים בחודשים יולי ואוגוסט, הנגיעות שלהם ברימת זבוב הפירות גבוהה יותר. מקום עקיצת הזבוב ניכרת למתבונן היטב על גבי הקליפה. כמו"כ תתכן פגיעה של זחל עש המשמש [מקום העקיצה/ההטלה של עש המשמש ניכר ובולט יותר משל זבוב הפירות. אם כי עקיצה של עש המשמש בפירות בשלים אינה ניכרת כ"כ]. כמו"כ תתכן נגיעות חיצונית של כנימות מגן כשצבע הפיגדיון הוא בד"כ בצבע חום [לעיתים אפרפר]. כנימות אלו במידה ונותרות על הפרי, הרי שהם יורדים בשפשוף קל. מקום המציצה של הכנימה נראה כעין כתמים אדמדמים [לעיתים גם ירקרק].

כנימת מגן רכה נוספת שפוגעת בשזיף היא כנימת הפרלטוריה, כאשר מתחת השעווה שצבעה אפרפר יש נקבות עם ביצים, לאחר יציאת הזחל והיציאה החוצה, הם מותירים כתמים סגולים, הפוסלים את הפרי משיווק, אולם אינם אסורים על פי ההלכה, לאחר שלא נותר בהם מאומה מן החרקים. במטעים שאינם מטופלים, אחוזי הנגיעות גבוהים ביותר בכל סוגי החרקים.

אופן הבדיקה והשימוש:

יש לשטוף חיצונית את הפירות בפרט באזור השקעים של הפרי. במידה וניכרים סימנים של כנימות, יש לגרדם בשפשוף קל, אם אינם יורדים – הם אינם כנימות. אם כל הפירות בשרם בריא, אינם רכים יתר על המידה, ואין ניכרים סימני עקיצה או חדירה מבחוץ – הם אינם חייבים בדיקה פנימית. במידה ויש חשש כלשהו, הרי שצריך לחצות כל שזיף לשניים, להוציא את הגלעין ולהתבונן בבשר הפרי אם אין ריקבון או אזור כהה או אף שאריות גללים וכיו"ב [בשזיף יפני, ניתן להוריד את ראש הפרי ולראות שאין בו סימני נבירה פנימה]. במידה ונתגלה חשד כלשהו, יש לקפל את הבשר כלפי חוץ ולראות שאין זחלים [ניכרים בראשם השחור. צבע זחל עש המשמש חום-אדמדם-ורדרד. צבע זחל זבוב הפירות לבנבן]. במידה ונמצאו זחלים יש לבדוק בצורה זו את כל הפירות שנקנו יחד.

שזיף מיובש

מעבר לחשש של זחלים ורימות כמתואר לעיל במשמש טרי [שאף אם בתהליך הייבוש הם מתים, עדיין הם נשארים בשלמותם ואסורים באכילה. לאחר מות הזחל הוא משנה את צבעו לחום או שחור כהה] יש לחוש בנוסף לחרקי מחסן מסוגים שונים ובצבעים שונים [ראה פירוט להלן בכרך ד]. כמו"כ, יש חשש להידבקות של נמלים או זבובים על גבי הפירות.

קודם האכילה יש לשטוף היטב חיצונית את הפרי תוך שפשוף כל הפרי בעזרת האצבעות. במידה ואין ניכר סימני חדירה או עקיצה, יש לפתוח בדיקת מדגם [אם אפשר יש לבדוק לכל הפחות 5% מהתוצרת] של הפירות ולהוציא את הגלעין, ולבדוק אם אין זחלים, במידה ונמצא נקי. מותרים כל הפירות באכילה. במידה ונמצאו חרקים יש לפתוח את כל הפירות ולשוטפם תוך כדי שפשוף.

שזיפים בשימורים

בדרך כלל התוצרת הנמצאת בשימורים עוברת מיון היטב ואף נלקחת ממטעים מטופלים ופטורה מבדיקה, אולם כיון והזן העיקרי המשמש לשימורים הוא זן 'שגיב' שהוא זן מאוחר ויש חשש לנגיעות. לכן יש לבצע בדיקת מידגם לפני האכילה [באופן המבואר לעיל בפירות טריים]. במידה ונמצא זחל או רימה צפה על פני הסירופ של השימורים חובה לבדוק את התוצרת קודם האכילה, ובאם רוצים להשתמש בסירופ יש לסננו קודם השימוש בו.

ריבת שזיפים

כיון שהריבה עוברת מעיכה ובישול, הגם שלכתחילה יש לבדוק באופן שחייב לבדוק, מכל מקום כיון שיש כמה ספיקות, על כן הלכה למעשה מותר להשתמש בריבה זו אם כבר הוכנה אף ללא בדיקה [ראה בכרך א פ"ו סעי' כג]. וראה עוד בכרך ד בערך 'ריבה'.

שיזף מצוי – דומים

פרי השיזף הוא פרי קדום ביותר, וכבר נזכר במשניות [ראה כלאיים פ"א מ"ד, ובמסכת דמאי פ"א מ"ו]. ומן המקורות אנו למדים שיש לו כמה מינים שונים ולכן המשנה בכלאים נקטה שיש שהם כלאיים זה בזה [בהרכבה]. המפורסמים שבהם הם השיזף המצוי ושיזף השיח [ואפשר שאלו המינים שהוזכרו במשנה בכלאים שם]. החלקים בעץ המשמשים את בני האדם הם כמעט כל החלקים כאשר הפרי נאכל טרי או מיובש. או לאחר ריסוק משמש לממרח. לצרכי רפואה משתמשים בכל חלקי העץ: בעלים, בזרעים ובפירות [תכונות מרפא מרובות מייחסים לפרי זה כגון לשיכוך כאבים, בעיות עיכול ועוד. בנוסף משתמשים בהם לתה רפואי ומייחסים לו טיפול יעיל מאד לבעיות רפואיות רבות] כאמור, פירות השיזף הם אכילים וטעמם דומה כשל תפוח, אם כי פירותיו של שיזף השיח מתוקים ואדומים יותר. ומאידך, נגיעותם של פירות השיזף המצוי היא מצוייה יותר, והוא נגוע בעיקר ברימות של זבוב. זחלי עש פירות למיניהם ועוד.

אופן הבדיקה והשימוש:

כיון שכל הפירות הם מעצים שאינם מטופלים, על כן חובה לנהוג כדלהלן: יש לקלף את הפרי ולאחר הקילוף קל יותר לזהות סימני חדירה או עקיצה של הזבוב, ולהתבונן על כל שטח הפרי, במידה והכל 'בריא' לחלוטין ואין רכות יתירה, ואין סימני עקיצה או נבירה – ניתן לאכול את הפרי. במידה ויש חשש כלשהו מחמת רכות או מחמת סימני חדירה לתוך בשר הפרי, יש לפרוס את הפרי לפרוסות ולבדוק בכל פרוסה אם ישנם זחלים [ניתן גם לכתחילה לחתוך לפרוסות ללא הסרת הקליפה, ולבדוק היטב כל פרוסת פרי].