אופן הבדיקה והשימוש:
על פי ההלכה, גם מוצר שעתיד לעבור עיבוד באופן שלאחר תום העיבוד כל החרקים נימוחים, יש לנקותו קודם עיבודו. ועל כן חובה על נותני הכשרות לוודא כי כל אחד מסוגי הפירות או הירקות עובר ניקוי מחשש חרקים באופן המתאים לו , אמנם בדיעבד כאשר לא נבדקו הפירות או שיש ספק אם נבדקו כיאות, יש לחלק בין סוגי הפירות השונים ואופן נגיעותם. והלכה למעשה נראה כדלקמן:
* תוצרת שבדרך כלל נקיה מצד טבעה, מותר לכתחילה לעשות ממנה ריבה בכל האופנים, ואין כלל חובת בדיקה.
כגון: קישואים לריבת ירקות ועוד כיו"ב.
- תוצרת שמוחזקת כנקייה רק ממטעים מטופלים, יש לבצע בדיקת מדגם מן התוצרת כדי להבטיח שהתוצרת שלפנינו היא אכן מהמטעים המטופלים, ובאם המדגם נמצא נקי, הרי שמותר להכין ריבה בכל האופנים, ואין חובה לבדוק כל פרי או ירק.
כגון: אפרסקים, פירות הדר [ללא הקליפה], משמש, אוכמניות, תאנים טריות מגידול מסחרי מסודר ועוד.
- תוצרת נגועה אך מידת הנגיעות פחותה מחמישים אחוז, חובה לבדוק כל פרי ופרי לפי אופן הנגיעות שלו וכמבואר בערך של כל פרי וירק בכרך ג. חובת הבדיקה היא מדרבנן משום שאין רוב נגוע, ומאידך יש יותר ממיעוט המצוי שנגוע,
כגון: תות שדה, פטל, קליפות הדרים ועוד.
- תוצרת שהיא נגועה ומידת הנגיעות יותר מחמישים אחוז, חובה לבדוק כל פרי ופרי לפי אופן הנגיעות שלו, חובת הבדיקה היא מדאורייתא משום שרוב התוצרת נגועה.
כגון: חבושים, תאנים מגידול ביתי או הגדל במטעים שאינם מטופלים ועוד פירות שונים כיו"ב.
עבר והכין את הריבה ללא בדיקת חרקים כלל קודם הבישול:
- ריבה טחונה דק, שהתוצרת עברה בישול – מותרת באכילה.
- קונפיטורה עם גושי פירות והתוצרת עברה בישול –
- אם התוצרת היא מקבוצת הפירות א-ב, מותרת באכילה [משום שיש כאן כמה ספיקות להתיר].
- אם התוצרת מקבוצה ג, נחלקו הפוסקים האם יש להתיר או לא, אמנם אם עשו בדיקה וניקוי, אף שאיננו מושלם, נראה שלכל הדעות אפשר להתיר.
- אם התוצרת מקבוצה ד, הקונפיטורה אסורה באכילה.
