חרוב – סקירה מורחבת
שיווק החרוב בארץ ישראל מחולק לשניים: האחד מתוצרת ייבוא [מהמדינות הסמוכות] ותוצרת זו, גדלה בדרך כלל במטעים מטופלים ורואים זאת בעליל, כיון שהאיכות ניכרת מאד. והשני, הוא שיווק מהגדלים בארץ. חרובים אלו גדלים בר בעצים שאינם מטופלים, והנגיעות בהם מצויה מאד. עיקר הנגיעות היא הזחלים של עשי הפירות השונים, ובעיקר עש החרוב ולפעמים גם עש הדבלים ועוד. צבע הזחל חום-אדמדם. לאחר הטלת הביצים ובקיעתם, חודר הזחל לתוככי הפרי דרך סדקים שאינם ניכרים לעין ומתפתח בתוך הפרי. הזחל מותיר אחריו סימנים רבים כגון: קורים, גללים ועוד. גם בחרובים שהם מתוצרת ייבוא, במידה והם מאוחסנים זמן רב במחסנים [והרבה מן הסחורה של החרובים בד"כ היא כזו] יש בהם פגיעה של מזיקי מחסן שונים, ויש להיזהר בזה.
אופן הבדיקה והשימוש:
ראשית יש לבחור תוצרת של חרובים יפים ושלימים, ולהשתדל מאד שיהיו נקיים ומבריקים [דבר המעיד על טריות ולא מאוחסן זמן רב]. רצוי להשרות את החרוב במים מספר דקות ובכך לרככו, ולחצות עם סכין את החרוב לאורכו, ולהתבונן שאין בפנים סימני כרסום, גללים, קורים ושאר סימנים חריגים. במידה ולא נמצא – אין צורך לחפש יותר והפרי מותר באכילה. במידה ונמצאו סימנים חריגים, יש לחתוך את המקום הנגוע ולבדוק היטב בשאר המקומות. הבדיקה בחרוב קשה מאד עקב מקומות המסתור שיש לזחלים, ולכן יש להתבונן היטב, או להימנע כלל מלאכול חרוב שנמצאו בו סימנים להימצאות חרקים.
