כלאי הכרם

כאשר מדובר בזריעה יזומה בכרם, יש לדעת שדעת רבינו הרמב"ם ומרן השולחן ערוך גם העולים מאליהם בכרם מקדשים, באם אנשים מקיימים כמותם. על כן אין מקום להקל, כפי שיש שכתבו  שעשבי בר שאין רגילות לזרעם כלל, וברוב המקומות בעולם שמגדלים בהמות אין רגילים לזורעם, יהיה מותר לזורעם בין השורות ללא חשש לכלאי זרעים, כאשר אין הכוונה להשתמש בהם למאכל אדם או בהמה, וכל זאת אע"פ שמיני עשבים אלו משמשים מרעה לבהמות. שכאמור אין כן דעת השו"ע. ועשבים אלו אם מקיימים לבהמה, אינם גרועים מקוצים לגמלים בערב, שאסרה הגמרא וכן פסק הרמב"ם, שקוצים אלו בערב מקדשים בכרם. וא"כ בנידו"ד הגם שעולים מאליהם, כיון שמקיימים שכמותם יש לומר שמקדשים בכרם.

אמנם מעיקר הדין יש מקום לצירוף שהרי נידון דידן הוא מין אחד בכרם וללא מפו"י [שיש המתירים לגמרי], ויש עוד ספק על זיהוי המינים, ועוד ספק על הדין בעשבים העולים מאליהם [שיש המתירים לגמרי], אפשר שבצירוף כל הספיקות הנ"ל אפשר להתיר.

ומכל מקום הנכון הלכה למעשה לבחור עשב בר שאינו מקויים אף למאכל בהמה, כיון שהמטרה היא רק לחיפוי ולא לצרכים אחרים, ובין הסוגים שהציגו לפני, כתבתי שעדיף ליקח את המין הנקרא  "זקניים משובלים" שאיננו נחשב כסוג הראוי למרעה ואדרבה הצאן בורח ממנו בגלל הקוצים שיש לו ומקשה על הצאן בבית הבליעה, כך שמין זה אף אם הוא ראוי למאכל בהמה, למעשה אינו מקויים לצורך זה. ואזי לכו"ע אפשר להקל בזה לכו"ע שאינו מקדש בכרם.