קינואה
הקינואה, מכונה “דגן-על”, או “אם כל הדגנים”, בשל עושרה התזונתי. הקינואה עשירה בחלבון זמין ואיכותי, ומספקת איזון כמעט מושלם בין שמונה חומצות האמינו החיוניות לגוף האדם, ואינו מיוצרות על ידיו. למעשה, מבחינה בוטנית, צמח הקינואה (Quinoa) איננו שייך לא למשפחת הדגנים ולא למשפחת הקטניות, אלא למשפחת הסלקיים, וכל גרגיר הוא בעצם פרי של צמח ה- Chenopodium. הצמח הוא חד שנתי ומתנשא לגובה של 4 מטרים. הצמח גדל במישורים הקרים והיבשים ובעיקר במדינות דרום אמריקה. גרגיר הקינואה מזכיר בצורתו הכלאה של גרגירי שומשום ודוחן, צורתו כדיסקית וצבעו צהבהב. קיימים כ 1800 זנים של קינואה, חלקם בצבעים שונים כחום, שחור ועוד. הקינואה עטופה בשכבת חומר מבריק המגנה על הקינואה מפני מזיקים, ציפורים ועוד. לאחר הקציר, שהוא ידני בדרך כלל, הקינואה עובר דייש, הסרת הקליפה וייבוש, כדי שניתן יהיה לאחסנו לתקופה ארוכה. מכיון שלגרגירי הקינואה יש חיי מדף ארוכים מאד, לתנאי האחסון יש חשיבות מרובה, בכדי לשמור שלא תהיה פגיעה של מזיקי מחסן בגרגירים. בתהליך האחסון עלולים הגרגירים להיות מותקפים במזיקי מחסן, בוגרים, זחלים ועוד [ובאחסון לקוי מאד אף בפסוקאים ואקריות מחסן זעירים מאד].
אופן הבדיקה והשימוש:
קודם השימוש, יש לפזר את הגרגירים על גבי משטח בצבע כתום, ועדיף על שולחן אור, ולהתבונן שאין אבקה או קורים [שנוצרו על ידי הזחלים], או חרקים בוגרים, וכמו כן שאין גרגירים מכורסמים. באופן זה יש לבדוק את כל הגרגירים קודם אכילתם, ולהסיר כל חרק או גרגיר נגוע. [באם נמצאו חרקים זעירים, למרות שניתן להסירם על ידי סינון ושטיפה טובה, מכל מקום רצוי שלא להשתמש במוצר זה].
