ממרחים – סקירה ואופן הבדיקה והשימוש
הגדרתו המקובלת של ממרח היא, מזון מוצק אך רך, שניתן למרוח בשכבה אחידה, כאשר בדרך כלל אין בו גושים של המוצרים ממנו הממרח מיוצר. ככלל, ניתן למנות עשרות סוגי ממרחים המצויים כיום כאשר המפורסמים שבהם, ממרח שוקולד, ממרח תמרים, ממרח בוטנים [חמאת בוטנים], ממרח זיתים, ממרח ערמונים, ממרחים חלביים [כגון חמאה, גבינה ועוד], ממרח ריבת חלב ועוד. יש ממרחים נוספים שנוהגים לכנותם “סלטים”, כגון טחינה, איקרה ועוד.
מבחינה הלכתית יש חשיבות מיוחדת לאופן עיבוד המוצר. ככלל, גם מוצרים העוברים טחינה דקה, באם הם בחשש נגיעות, חובה לבודקם לפני הטחינה [כמבואר בכרך א פרק ו מסעי’ טו ואילך, כאשר לעיתים חייבים בדיקה יסודית ולעיתים די בבדיקה קלה, והכל כמבואר שם]. אמנם כאשר המוצר הסופי מונח לפנינו לאחר שהוא כבר נטחן, רק שאיננו יודעים האם נבדקה התוצרת כנדרש קודם הטחינה, אזי באם המוצר הסופי טחון היטב, כגון ממרח התמרים [ראה אודות ממרח זה בתולעת שני כרך ג], ממרח ערמונים, חמאת בוטנים, ממרח חומוס וכיו”ב, המוצר מותר באכילה, ואיננו חייב בדיקה.
מוצרים שאינם אחידים לאחר עיבודם, ונותרים בהם גושים או חתיכות מהמוצר שמהם יוצרו, יש לוודא את אופן העיבוד, וגודל החתיכות שנותרו. לדוגמא, ממרח – סלט איקרה, אינו עובר טחינה ממש אלא נטחן באמצעות מכשיר “סטפן” המפרק את הקרום החיצוני, אך מותיר את ביצי הדגים הקטנים כמות שהם, ואז גם התולעים נותרות שלמות, ועל כן אין כל היתר הלכתי לאכול את המוצר ללא בדיקה [ראה בתולעת שני כרך ב בערך “ביצי דגים”].
ממרח “פסטו” המיוצר מעלי תבלין טריים [בזיליקום, כוסברה או פטרוזיליה] בתוספת צנוברים שום ושמן זית. באם הוכנס למערבל מזון עד שהפך למחית חלקה או כמעט חלקה, אזי באם המוצר הסופי לפנינו ואיננו יודעים האם העלים הוכשרו כדין, המוצר מותר באכילה. אולם בכתישה ידנית, אין וודאות לביטול החרקים והמוצר אסור באכילה.
