תמר

אופן הבדיקה והשימוש:

לכתחילה יש להעדיף להשתמש בתמרים הלחים שהם בדרך כלל בחזקת נקיים יותר, ובבדיקה חיצונית אפשר לזהות אם התמר בחזקת נקי.

באם משתמשים בתמרים יבשים, חובה לחצות את התמר לשניים ולאחר הוצאת הגלעין, להתבונן שאין חרקים וזחלים. כיון שפעמים רבות הזחל מקבל את צבע המזון שהוא אוכל, וככלל לאחר הייבוש הגוון שלו הופך להיות חום כגוון התמר ויש קושי לזהותו, לכן יש להתבונן על התמר מול מקור אור, וכל גוף זר חובה לבודקו. כתמים כהים יותר או גבישי סוכר – אינם מהוים סימן לנגיעות בחרקים.

סירופ תמרים – סילאן

עקב שיטת העיבוד [ערבוב תמרים ומים, מבשלים בטמפ' של 75 מ"צ לשעתיים. מפרידים בין הנוזל למוצק, וזה נכנס לתהליך של מיצוי בכ-70 מ"צ בשני תהליכים נפרדים שס"ה זה כ-4 שעות נוספות, ומזה יוצא הסירופ הסופי שהוא כ-70-75 'בריקס'] הרי הוא בחזקת נקי ואינו צריך בדיקה.

ממרח תמרים

ממרח זה עשוי מתמרים שעברו טחינה גמורה, ולכן אין כבר חובת בדיקה, אולם לכתחילה אין לטחון את התמרים אלא לאחר בדיקתם. וראה עוד ערך 'ממרחים'.

תמרים ללא חרצנים [תמרים לחוצים]

אופן עיבודו של מוצר זה, הוא תהליך מיון, הוצאת חרצנים, הכנסת התמרים לתוך בתי קיבול, יצירת 'בלוקים' באמצעות מכונת לחץ ואריזת כל 'בלוק' בוואקום. לעיבוד התמרים הלחוצים משתמשים בד"כ בתמרים הגדולים מזן מג'הול, וניתן לציין בוודאות כי החומר איננו עובר בדיקות קפדניות לחרקים, וכמעט בכל חפיסה ניתן לראות מול מקור אור בתוך התערובת זחלים וחרקים שלימים שנותרו שם. ולכן למעשה מן הראוי שלא להשתמש במוצר זה, עקב הקושי הגדול לבודקו.