א. איסור עקירת אילן מאכל נוהג גם בחוץ לארץ, ואין צריך לומר בארץ ישראל, שמצוה עלינו לנוטעה ולהפריחה ולא לעקור הנטוע.
ב. אין לעקור אילן מאכל על מנת לנטוע במקומו ירקות לצורך פרנסה ועבודה, אלא אם כן קיומו של האילן מפריע (מבחינה בוטנית) לזריעת או קיומם של הירקות.
ג. יבוש האילן בדרך גרמא, וכגון מניעת השקית האילן, אף היא בכלל איסור "לא תשחית את עצה".
ד. איסור השחתת אילן חל רק על אילן מאכל, ואין כל איסור בהשחתת עץ סרק.
ה. עקירת אילן עם שורשיו גרועה מקציצת אילן.
ו. מותר לקצוץ אילן מאכל כשצריך למקומו של האילן.
ז. כל מקום שעץ האילן שווה יותר מפירותיו – מותר לעקרו או לקוצצו, ואין צורך להקדים ולהעדיף קציצת עץ סרק לקציצת אילן מאכל. אמנם במדרש מבואר שדרך עצה טובה וממדת דרך ארץ להעדיף קציצת עץ סרק על אילן מאכל.
ח. אילן מאכל שכעת אינו עושה פרי כשיעור – הרי הוא כעץ סרק שמותר לקוצצו. ידיעת
תפוקת האילן יכולה להקבע על ידי בעל האילן, או מומחים לדבר, והוא דבר הניתן לבירור.
ט. אילן שנעקר עם גושו על ידי רוח או שטפון, ויכול הוא להמשיך לחיות מגו האדמה מחובר אליו, הרי זה כאלו לא נעקר. וכל שכן אם נעקר בידים עם גושו על מנת לנוטעו במקום אחר. ועל כן מותר לעקור אילן עם גושו לשם נטיעה במקום אחר, ואין בזה משום איסור קציצת אילן מאכל, גם אם יתברר, לאחר זמן, שלא השתרש בארץ לאחר שתילתו מחדש.
י. כל*מקום שמותר על פי ההלכה לקצוץ אילן מאכל – וכגון שצריך למקומו – אין בקציצתו משום סכנה. אף על פי כן, במקום שאפשר, צריך לעשות כל המאמצים לעקרו בגושיו ולנוטעו בהקדם במקום אחר11. ובתלמוד מבואר שהקוצץ אילן מאכל – גם באופן שמותר – אינו רואה סימן ברכה.
הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א
אב"ד פ"ת וחבר מועצת הרה"ר לישראל
