יין
ענבים, הם מסוגי הפירות היותר נגועים בתעשייה החקלאית, ובפרט בענבי יין שצפיפות האשכול מרובה ביותר. במטעים מטופלים, מרססים בסוגי ריסוס שונים ומגוונים שתפקידם למנוע את התרבות חרקים מכל סוג. במטעים שאינם מרוססים כדבעי, כגון כרמים שבחצרות הבתים, מצויים סוגים שונים של חרקים, כגון עש האשכול או זבוב הפירות, בוגרים או זחלים, ועוד סוגים שונים של אקריות וכנימות רכות. בהליך עיבוד היין, גם אם נלקחו הענבים מתוצרת מטופלת היטב, מכל מקום תוך כדי הליך התסיסה עלולים לחדור זבובי התסיסה ליין ולהטיל שם את רימות הזבוב שמתפתחים בתוך היין.
מעיקר הדין, בתעשיית היין, מאחר שמסננים את היין בשלביו השונים והחרקים מופרדים יחד עם שאר הפסולת, אין איסור ביין שבא גם מענבים שהם נגועים, מכיון שהם מופרדים לחלוטין בשלבים האחרונים [אמנם לכתחילה רצוי ונכון לשטוף את הענבים ובפרט בענבים ממטעים שאינם מטופלים, ובפרט במקום שמרסקים את הענבים בידיים קודם הליך עיבודם ליין. וראה עוד בעניין זה בכרך א פרק ו סעיף יא ובהערה שם. ומכל מקום להלכה, במידה ומסננים היטב את היין באופן שרק נוזל יכול לעבור דרך המסננת, אין בזה איסור].
אופן הבדיקה והשימוש:
יין המיוצר בתעשייה המסודרת, עובר כמה שלבי סינון שונים והמוצר הסופי בחזקת נקי ואינו טעון בדיקה.
את היין יש לשמור כל העת בבקבוק סגור ולא להשאירו פתוח אפילו לזמן קצר, מכיון שזבובים עלולים להטיל את הרימות לתוך הבקבוק, והרימות יורדות לתחתית הבקבוק, כך שהם לא נראים לעין באון מיידי. אירע ונשאר בקבוק פתוח אפילו לכמה שעות בודדות, רצוי לסנן את היין דרך בד צפוף [כעין חיתול של תינוק] או צמר גפן וכיו"ב, באופן שמבטיח שרק הנוזל בלבד יכול לעבור דרכו.
יין מייצור ביתי, חובה להקפיד היטב על הסינון קודם שתייתו.
