הגויאבה הוא פרי רגיש מאד לחרקים, עקב בשרו העסיסי, ועקב כך שלעיתים הוא מושהה על העץ זמן רב. עיקר הפגיעה בפרי הוא של רימת זבוב הפירות, המטילה את ביציה לתוך הפרי באמצעות צינור הטלה שבקצה של נקבת הזבוב, והזחלים חודרים פנימה למרכז הפרי. צבע הרימה זהה מאד לצבע בשר הפרי, ויש להתבונן היטב בזמן הבדיקה [ניתן לזהות בקלות יתר על פי ראש הרימה שצבעו שחור]. הגם שתתכן נגיעות גם במטעים מטופלים, אולם היא בכמות מועטה מאד. מאידך, במטעים שאינם מטופלים או בחצרות הבתים – פגיעת הזבוב מרובה מאד. כמו כן, במידה פחותה תתכן נגיעות חיצונית של כנימות מגן על קליפת הפרי.
הגויאבה התאילנדית, בשרה קשה מאד ופחות עסיסי, ואף היא נקטפת ונמכרת כך. בארץ ישראל מגדלים אותה חקלאים בודדים בלבד. אולם בתאילנד ובעוד מקומות באסיה, זו הגואיבה היותר מצויה. בפרי מזן זה של גויאבה, הנגיעות פחות מצויה, אולם גם היא במטעים שאינם מטופלים מקבלת נגיעות, ומחייבת בדיקה.
אופן הבדיקה והשימוש:
פרי הגויאבה הנמכר בשווקים ואף המסודרים שבהם, אינו בהכרח ממטעים מטופלים, ועד היום [נכון לשנת תשפ"ד] חלק ניכר מהפירות מגיעים ממטעים שלא מטופלים כנצרך. ולכן חובה לבדוק את הפרי בצורה הבאה: כיון שלאחר הקילוף קל יותר לזהות סימני חדירה או עקיצה של הזבוב. יש לקלף את הקליפה מהפרי, ולאחר הקילוף יש להתבונן על כל שטח הפרי, במידה והכל 'בריא' לחלוטין ואין רכות יתירה – ניתן לאכול את הפרי. במידה ויש חשש כלשהו מחמת רכות או מחמת סימני חדירה לתוך בשר הפרי, יש לפרוס את הפרי לפרוסות ולבדוק כל פרוסה אם ישנם זחלים [ניתן גם לכתחילה לחתוך לפרוסות ללא הסרת הקליפה ולבדוק כל פרוסת פרי, רק שיש לבדוק, באם יש כנימות מגן על גבי הקליפה, הם יורדות בקלות בשפשוף קל].
גויאבה – שימורים
שימורי הגויאבה הנמכרים בשווקים בארץ ישראל, הם נעשים בדרך כלל ועל פי רוב מפירות הגדלים במדינות אסיה ובעיקר מתאילנד, והם בחזקת נקיים, גם מחמת הזן של הגויאבה שהם משתמשים שהיא יותר נקיה ובשלב מוקדם יותר שהפרי קשה יותר, ובנוסף התוצרת עוברת מיון היטב.
גולדן ברי – ראה ערך 'שלפח'.
