פרי הבננה בארץ ישראל הוא בחזקת נקי ואין חובה לבודקו מחרקים [הגם שקיימת בעיה חריפה של נמטודות בענף הבננות, אולם הפגיעה היא בשורשי הבננה ולא בפרי]. מאידך בחו”ל במדינות שונות, מצויים חרקים מסוגים שונים [ידועים 56 סוגי מזיקים לצמח הבננה, וחלקם מצויים בעיקר בעלים כמו ‘כנימת הבננה’] החרקים מסוג החדקוניות פוגעות בצמח עצמו וברובם בעלים, וחלקם בפירות הלא בשלים. וכגון התריפסים [כ-8 סוגים שונים] על גבי קליפת הבננה, כנימות קמחיות וכנימות ממוגנות ממינים שונים. על כן צריך להזהר בזמן הקילוף, שלא יעברו מן החרקים הללו אל הפרי.
לעיתים רואים פעולה של זבובי הפירות, ובדרך כלל הם פגיעות ‘עקרות’ עקב העובי היותר גדול של הקליפה, אולם לעיתים יש פגיעה של זבוב ‘פראי’ יותר הנקרא Drosophila melanogaster שצבעו צהוב-חום עם עיניים אדומות ויש לו פסים שחורים על רוחב הבטן. הפגיעה בעיקר בבננות בשלות או בשלות מדי, הזבוב מטיל עליהן ביצים, והרימות חודרות וגורמות לפרי להירקב מהר יותר.
חשוב להדגיש כי אין כל קשר בין המכונה ‘דבש’ בבננה לחרקים, וכל הפרסומים שמפרסמים אנשים שונים, אין זה אלא הטעיה של הציבור. כלומר, הגם שיש גם ריקבון הנגרם מרימות של הזבוב האמור, אין זה אלא במדינות שהוא מצוי, ושם גם מטפלים כנגדו בדרך כלל. אולם תופעת הדבש בבננה, היא תופעה טבעית הנגרמת מחמת פעולת ה’אתילן’ שיצרה את הבננה לצהובה ורכה וראויה לאכילה, אולם היא ממשיכה לייצר אותו ותהליך ההבשלה ממשיך, והקליפה נחלשת, והיא הופכת להיות חשופה לחמצן. בחשיפה זו החלבונים מופעלים ומייצרים ‘מלנין’ המקנה לפרי הבננה את הצבע החום שמכונה דבש, ואין בו כל חרקים וראוי הוא למאכל לכתחילה. אולם בהמשך כבר יש תהליך ריקבון ותסיסה שאכן בשלב זה הפרי כבר לא ראוי לאכילה.
בננה צ’יפס – ראה ערך בננה ומוצריה.
עלי בננה
בעלי הבננה משתמשים למאכל או כציפוי למאכל במדינות שונות בעולם ובהם: אינדונזיה, הודו, מדינות אפריקה ודרום אמריקה. לעלי הבננה נצמדים כנימות מסוגים רבים, וחרקים נוספים וכמבואר לעיל. ולכן קודם השימוש יש להשרות את העלים בחומר השריה כ-3 דקות, ובאמצעות ספוג רך לשפשף על פני כל העלה ולשטוף היטב תחת ברז מים.
