בעיקרון על פי הנוהל כרוב חייב לצאת נקי מחרקים לחלוטין [להבדיל מחסה ודומיה שמאשרים לכתחילה עד כמות של חרקים היורדים בשטיפה]. ולכן בחברות ותיקות וטובות עם כשרויות הבקיאות בחרקים זה אמור להיות נקי, ותמיד רצוי להתבונן ולהסתכל ולוודא ויזואלית שאין סימני נבירה או סימני מציצה של תריפס וכיו"ב. לגבי האחרים, נכון להגביר רמת שטיפה והשרייה ככל האפשר מבחינתכם. כגון אם עושים קצוץ, להשרות במיכל עם סטרילי, ולשטוף היטב תחת ברז מים. כגון לשים במסננת, ולהשפריץ מלמעלה זרם מים חזק.

מועדים לשמחה,

אכן בשיעור מיעוט המצוי חייב בבדיקה מדרבנן.

שיעור מיעוט המצוי בריב"ש כתב קרוב למחצה וביארתי בכמה מקומות שהכוונה בשיעור הקרוב לחצי והוא מעל 25%

ויש מחמירים בשיעור של 10% וכ"כ במשכנ"י.

ואמר לי מרן הראש"ל זצ"ל, שהרוצה להחמיר יחוש לכל היותר לידעה זו של 10% אולם אין זה מעיקר הדין. וכ"כ מרן הגרשז"א זצ"ל, וכך מנהג רוב בתי ההוראה.

ויש מי שכתב שיעורים וחשבונות אחרים, אולם המנהג הנפוץ יותר הוא לחוש לדעת המשכנ"י.

משטחים ללא בקרה הריסוס גרוע יותר הם מרססים ללא פיקוח, אז עדיף מגידול מיוחד. ובוודאי שיש להעדיף כך מחמת חרקים

משטחים ללא בקרה הריסוס גרוע יותר הם מרססים ללא פיקוח, אז עדיף מגידול מיוחד. ובוודאי שיש להעדיף כך מחמת חרקים

אפשר בהחלט.
רק צריך לדעת שאטימות מוחלטת יכולה להרוג את הצמח, אז צריך אוורור או רשתות ואז יש להיזהר שיהיו מתאימים לחרקים.

לנער ולראות שאין חרקים שנופלים. לחלקו כפי שאתם צריכים בשימוש שאתם מעוניינים. להשרות במי סבון תוך כדי ניעור בפנים. ולשטוף תחת ברז מים