הלכות חלה – סיכום סימן שכ"ד סעיף א'
שיעור חלה
בשו"ע: ואין חייב אלא חמשת רבעים. ומדה שמחזיק מ"ג ביצים וחומש ביצה,ממלאים אותו קמח, ואותו קמח הוא שיעור חלה.
תנן במסכת עדויות (פ"א מ"ב) שמאי אומר מקב לחלה הלל אומר מקביים וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייב בחלה (שהן ז' לוגין וביצה וחומש ביצה) משהגדילו המידות אמרו חמשת רבעים קמח חיבין בחלה רבי יוסי אומר חמשה פטורין ה' ועוד חייבין.
ובטעם שמאי והלל הסבירו התוס' בשבת (דף טו.) בשם הירושלמי משום דאיפה י"ח קבין, ועשירית מלבר היינו ב' קבין, ובאותו שיעור צריך להפריש חלה להלל, ושמאי סבר דצריך שתי חלות לעומר שהיו עושין שתי אכילות אחת בבוקר אחת בערב וכשיעור אכילה אחת חשיב שמאי עיסת מדבר, ע"ש.
והנה הרש"ש תמה על דברי התוס' שהרי חכמים שחלקו על שמאי והלל דיברו על מידות ירושלמיות ואילו שמאי והלל דיברו במידות מדבריות. ועוד דלמה לא נחלקו שמאי והלל בעלמא בשיעור מנחה שהוא גם כן עשירית האיפה. ועוד שיחלוקו שמאי והלל בכל מידות התורה, כגון בנסכים שהיא שלישית ההין או רביעית ההין, דניבעי שלישית ורביעית מלבר וכו', ע"ש. וכן הקשה גם בחידושי הרמב"ן לשבת (דף טו.) וכתב שם הרמב"ן דפירוש התוס' אינו נכון, דקב וקביים דשמאי והלל כקב ומחצה דרבנן ותרווייהו ירושלמיות ולא מדבריות ועוד שאין זה עישור אלא תישוע (פי' תשיעית), ע"ש. ובמה שהביאו התוס' זה בשם הירושלמי [והתוס' הרא"ש הביא כן בשם הירושלמי דחלה] כתב הרש"ש דלמיעוט בקיאותו לא מצא זה בירושלמי ושהראב"ד בפירושו ריש עדיות כתב זה מדנפשיה.
ובאמת כבר תמה הרז"ו הלוי (הובא בליקוט מפרשים שבהוצאת נהרדעא) על הראב"ד והר"ש בחלה פ"ב מ"ה שהביאו פירוש התוס' ולא הזכירו הירושלמי ושכן הוא בסמ"ג (עשין קמא) בשם הירושלמי, ע"ש.
שוב מצאתי למאלכת שלמה על המשנה בעדיות שהעתיק לשון הגמרא שמצא כפי' התוס' וז"ל, במאי פליגי שמאי סבר עריסותיכם תרתי סעודות ראשית מכל סעודה וסעודה, והלל סבר ראשית אחת לשתי סעודות, ורבנן פליגי עליה דהלל בחדא וסברי לה כוותיה בחדא פליגי עליה בחדא דעשור מלגאו הוא דהוי וסברי כוותיה בחדא דראשית אחת לתרתי סעודתא, ע"ש. אבל מסתבר שלפני ר"ת והראשונים שנזכיר בהמשך לא היה ירושלמי זה וגם בידינו אינו.
ובחידושי הרמב"ן והרשב"א לשבת (דף טו.) הביאו פירוש בשם ר"ת דכיון דכתיב גבי חלה תרימו תרומה ותתנו לכהן [וכמו שכתוב ביחזקאל (פמ"ד) וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך] בעינן שיהא בה כדי נתינה ואין נתינה פחות מכביצה וכו', שמאי אזיל בתר דעתא דבעה"ב שהוא מפריש אחד מכ"ד נמצא מפריש מקב כביצה והלל אזיל בתר דעתו של נחתום שהוא מפריש אחד משמנה וארבעים ונמצא מפריש מקביים כביצה וכן הוא בחידושי הר"ן והריטב"א לשבת בשם ר"ת.
ועי' תוס' רי"ד לשבת (דף טו.) שכתב דלפירוש ר"ת שמאי והלל בסברא פליגי ולית להו דרשה דעריסותיכם.. וכן כתב הר"ש בחלה (פ"ב מ"ו) דלפר"ת צריך לומר דמדאורייתא השיעור גדול יותר ואחמור רבנן בהנך שיעורין שהרי כל
זה אינו אלא סברות בעלמא, ע"ש.
וחכמים שאמרו קב ומחצה בודאי שמדדו העשירית האיפה מלבר כמו שהביא המלאכת שלמה הנ"ל מהגמרא שמצא, וכדתנו רבנן בעירובין (דף פג.) ראשית עריסותיכם, כדי עריסותיכם וכמה עיסותיכם כדי עיסת מדבר [ובספר המנהיג הל' פסח (דיני חלה סי' לה) הוסיף דאתיא לחם הארץ מלחם שמים, כתיב הכא: והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה וכתיב התם: לקטו לחם משנה. ע"ש] דכתיב (שמות טז) והעומר עשירית האיפה הוא, מכאן אמרו ז' רבעים ועוד חייבת בחלה וכו' שהן ו' של ירושלמיות [והיינו קב ומחצה שאמרו חכמים דהקב ד' לוגין], ע"ש.
וכן ביאר רש"י בכמה מוקמות דקב ומחצה שנקטו חכמים הוא לפי המידה הירושלמית. וכשהגדילו המידות בציפורי כמבואר במשנה דעדיות נהיה שיעור החלה ה' רבעים קמח דהיינו ה' לוגין דכל לוג רובע הקב. וכן הזכירו כל הראשונים מידת ירושלים לפני מידת ציפורי. אבל בספר המנהיג הל' פסח (חלה סי' לה) ראיתי שהפך את הסדר והזכיר את מידת ציפורי לפני מידת ירושלים.
ובטעם רבי יוסי פרש"י בשבת (דף טו.) דסבר רבי יוסי שבמידה מדברית היו ביצים גדולים משלנו והכי אמר רבי יוסי בערובין (דף פג:) וכו' והתם מפרש האי ועוד אחד מכ' בביצה לכל ביצה. וכן כתבו התוס' בערובין (דף פג:) בשם מהר"י, והסבירו שם דמז' רבעים קמח ועוד שהם מ"ג ביצים וחומש ביצה כמנין חלה יעלה ועודות ב' ביצים ושלשה ועודות (3/20 בביצה) הרי לרבי יוסי מ"ה ביצים וחומש ביצה וג' ועודות אע"פ שהסאין והקבין ניתוספו מנין הביצים כדקאי קאי כדמוכח בשמעתין וכן פירש הרע"ב בעדיות.וכן פירש בספר המנהיג (חלה סי' לה).
והראב"ד בעדיות פירש דרבי יוסי הוה דר בציפורי וידע דהשתות שהוסיפו אנשי ציפורי על של ירושלמיות שתות מלגאו הוה ולא מלבר דהיינו שעשו מן השבע ירושלמיות שש ציפוריות, ונמצא דו' לוגין ירושלמיות שהם ל"ו ביצים ול"ה ביצים מתוכם (שהם 5*7 ביצים) נעשו ה' לוגין ציפוריים (שהם 5*6 ביצים) והרי שנותר לנו ביצה ירושלמית נוספת לה' לוגין הציפוריים והיינו הועוד דרבי יוסי (ע"ש בראב"ד ותפארת ישראל).
שוב ראיתי למאירי בשבת (דף טו.) שהביא שיטה אליבא דרבי יוסי שגם בירושלים הגדילו המדות בשתות מלגאו ולא מלבר דהיינו שעשו מ7 מדבריות 6 ירושלמיות. ונמצא שיעור ועוד לשיטה זו שני ביצים פחות מעט (1.738), ע"ש.
והתו'ס בשבת (דף טו.) כתבו דקסבר רבי יוסי ראשית עריסותיכם שכשיפריש חלה שעדיין ישאר כדי עיסת מדבר וכן פירשו התוס' בערובין בשם ר"ת דההוא ועוד היינו כדי חלה. וכן פירש הר"ש בחלה (פ"ב מ"ו). וכן הוא בחידושי הרשב"א משאנץ לפסחים (דף מח:) וכן כתב שם התוס' הרא"ש והסביר שם התוס' הרא"ש דהועוד הוא כל שהוא משום דמן התורה אין שיעור לחלה וכן כתב הריטב"א לפסחים דף מ"ח: דצריך שישאר לבעל הבית הרבעים לבד החלה ואף כי אין לה שיעור מן התורה כל שהוא מיהא בעי כ"כ רת"ם ז"ל, ע"ש. אבל בעירובין (דף פג:) כתב הריטב"א דהועוד הוא חלק אחד מכ"ד כשיעור בעל הבית ונראה דהיינו אחר מה שקבעו חז"ל שיעור החלה. וכתב המאירי בערובין ופסחים דפירוש זה עיקר, ע"ש.
והנה התוס' הרא"ש לשבת (דף טו.) ביאר לשיטת ר"ת דקסבר רבי יוסי דראשית עריסותיכם אחר שתפרישו ראשית דהיינו חלה ישאר שיעור עריסותיכם וכן ביאר תוס' רבנו פרץ לפסחים (דף מ"ח:). אבל הריטב"א בערובין (דף פג:) ופסחים (דף מח:) כתב דמה שהצריך רבי יוסי שיעור חלה נוסף לחמשת הקבין משום דמבואר בעירובין שם דבשיעור זה הוא בריא ומבורך ולכן צריך שישאר לו שיעור זה אחר הפרשת החלה וכן כתב המאירי בפסחים ועירובין שם, ולפי"ז הוא סברא בעלמא.
והנה לפי פירוש הראב"ד בדברי רבי יוסי שבציפורי הגדילו המידות בצורה שונה נמצא שרבי יוסי לא פליג אחכמים על עצם כמות העיסה. אבל לפי פי' רש"י שיעור העיסה לרבי יוסי הוא 45.36 ביצים כמו שהסבירו התוס' בעירובין. ולפי פי' ר"ת שיעור העיסה היא מ"ג ביצים וחומש ביצה ועוד חלק 24 ממ"ג ביצים וחומש ביצה עם החלק הנוסף [דהיינו 24 /43.2+x) ונמצא הועוד x = 1.878] ויחד עם המ"ג ביצים וחומש הוי 45.07 ביצים, דוק ותשכח. שוב מצאתי למאירי בפסחים (דף קט:) שכתב דהועודות הם קרוב לשני ביצים ונמצא שיעור חלה ארבעים וחמש ביצים שהם שלשים רביעיות ואתה צריך בהם לכלי שתשבורו שכ"ד אצבעות גם הריטב"א בפסחים (דף מח:) כתב דאם תוסיף אועידות כדברי ר"ת ז"ל וכו' יהיו שכ"ד אצבעות, ע"ש. [אלא דנפל בריטב"א שם כמה טעויות דפוס במה שכתב שהם עולים קרוב ל"ג ביצים יהיו י' רביעיות וכבר תיקנו בהוצאת מוסד הרב קוק].
והנה התוס' בערובין (דף פג:) כתבו דלכאורה נראה דאין הלכה כרבי יוסי כדאמרינן במי שהוציאוהו (לעיל דף מו:) דהלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו וכו' אבל לפום ריהטא דגרסינן בפ' כלל גדול (שבת דף עו:) ובפרק אלו עוברין (פסחים דף מח:) דנקט הש"ס בהא דתנן בחלה חמש רבעים ועוד חייבין בחלה משמע דהלכה כר' יוסי, ע"ש. וכן כתבו התוס' בשבת (דף טו.) ופסחים (דף מח:) בשם ר"ת דבשבת (דף עו:) ופסחים (דף מח:) גרסינן ואנן תנן חמשת רבעים ועוד ואתיא כרבי יוסי ודלא כרש"י שלא גרס ועוד, ע"ש. ומשמע דס"ל לתוס' דהלכה כרבי יוסי. [אלא שראיתי בדרך אמונה שכתב דהתוס' נסתפקו בדבר, ע"ש].
וכן כתב הר"ש סירילא"ו בחלה (דף כג.) דחזינן סתמא דמתני' פ"ב דחלה נקיט כוותיה דרבי יוסי' וגרסינן בפרק כלל גדול ובפרק אלו עוברים והאנן תנן חמשת רבעים ועוד חייבים בחלה וכן הגירסא בהלכות וכן הגירסא בכל הספרים ורש"י ז"ל הוא שמחקו והתוס' ז"ל כתבו בפרק כלל גדול ובפרק אלו עוברים דבכל הספרים כתוב ועוד ואם כן סתם מתני' כרבי יוסי דעדיות, ע"ש. (והובא במלאכת שלמה לחלה (פ"א מ"ד) וציינו הציון הלכה בפ"ו מה' ביכורים אות רס"ב). ובזה ביאר הר"ש סירילא"ו מנהג נשי אשכנז שהזכיר הרא"ש בה' חלה שנהגו לגדוש המידה, ע"ש.
וכתב הריטב"א בפסחים (דף מח:) שגם הראב"ד בהלכות פסח כתב דגרסינן ועוד, ע"ש. ואפשר כוונתו דהראב"ד היקל כר"ת להחשיב ה' רבעים ועוד אפילו לענין לישת המצה בפסח. [וע"ע ב"י בבדק הבית ריש סי' שכ"ד שהביא מה שכתב האורחות חיים (הל' חלה אות א עמ' 208) בשם הראב"ד ואי אוסיף ה' רבעים וכו' והיו שני ביצים ורביעית ביצה שפיר דמי ולזה שומעים שעשה כהוגן ואי פיחת משיעור זה הפסיד לענין חלה וכו', ע"ש]. אבל הריטב"א שם כתב דלענין פסח אית לן למנקט לחומרא כדברי רש"י ז"ל. ומשמע מדבריו דלענין חלה שפיר נקטינן כר"ת, וע"ש שהאריך בחשבון האצבעות אליבא דר"ת.
והמאירי אע"פ שכתב בפסחים (דף מח:) דאין צורך לגרוס ועוד מ"מ העיד שברוב הספרים גורסים כן. ובפסחים (דף קט:) כתב המאירי דהוא נמשך אחר דעת אחרוני הרבנים להוסיף בשיעור חלה הועודות שהם קרוב לשני ביצים ונמצא שיעור חלה ארבעים וחמש ביצים, ע"ש.
אבל הר"ש אע"פ שכתב במסכת חלה (פ"ב מ"ו) דבסוף כלל גדול (דף עו:) גרסינן בכל הספרים ה' רבעים ועוד, ע"ש. בכל זאת כתב בפ"א (מ"ד) דדוקא פחות מה' רבעים פטור אבל מצומצמין חייבין, ע"ש.
והנה הרע"ב בחלה (פ"א מ"ד) כתב דשיעור העיסה להתחייב בחלה היא חמש רבעים קמח ועוד. והתוס' יו"ט שם ציין דכן כתב הרע"ב בריש פ"ק דפרה. אבל העיר התויו"ט דבפ"ק דעדיות (מ"ב) כתב הר"ב דהלכה כחכמים וכן נקט בלישניה הר"ב בפ"ב מ"ה ובפ"ג מ"ה וח' ובריש פ"ד. [וכן כתב הרמב"ם בפיה"מ פ"ק דעדיות דהלכה כחכמים]
וכתב התויו"ט דכך משמע לשון המשנה (פ"א מ"ה) שנקטה דפחות מחמשת רבעים פטורה מן החלה ואי בעינן ועוד לא הויא לה למיתני “פחות” וכו',ע"ש.
וכן מתבאר בדברי הירושלמי פ"ק דחלה סוף ה"ג על המשנה דפחות מחמשת רבעים בתבואה פטור מהחלה, דחמשת רבעים מצומצמין חייבין בחלה, ע"ש.
וכן פסק הרמב"ם בהל' ביכורים (פ"ו הט"ו) דמידה שמכילה כמו ארבעים ושלש ביצים בינוניות וחומש ביצה וכו' חייבת בחלה . וכן פסק הרי"ף בפסחים (דף כג: מדפי הרי"ף) דשיעור חלה עומר שהוא עשירית האיפה שהוא ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה וכן למצה. וכן כתבו הרא"ש בהלכות חלה (סי' ד) והטושו"ע יו"ד סי' שכד וכן כתבו באו"ח סי' תנ"ו לענין שיעור לישת הבצק למצה דאין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה, שהיא מ"ג בצים וחומש ביצה בינונים והוא עשרון, ע"ש.
והנה במה שכתב השו"ע דאין חייב אלא חמשת רבעים והוסיף דמידה שמחזיקה מ"ג ביצים וחומש ביצה, ממלאים אותו קמח, ואותו קמח הוא שיעור חלה, ע"ש. צריך שתדע דמה שנקט השו"ע חמשת רבעים הוא לשון המשנה בחלה (פ"א מ"ד ופ"ב מ"ו) ובעדיות (פ"א מ"ב) וכחכמים והוא לפי מידת ציפורי, אבל מה שנקט השו"ע דמידה שמחזיקה מ"ג ביצים וחומש ביצה וכו' הוא שיעור חלה. הוא לפי מידה המדברית ששיערו ז' לוגין וביצה וחומש ביצה חייבת בחלה וכמבואר בערובין והוא מ"ג ביצים וחומש ביצה (שהרי הלוג ו' ביצים וז' לוגין הוי מ"ב ביצים ועוד ביצה וחומש ביצה, הוו מ"ג ביצים וחומש ביצה). וכן ביארו הכס"מ והרדב"ז דבמה שכתב הרמב"ם מ"ג ביצים וכו' דהוא על פי המידה המדברית, ע"ש.
וכן כתב המאירי דבזמן הזה שאין לנו מידה שבלוגין אלו לא מדברית ולא ירושלמית ולא צפרית חוזרין לראשונות ומודדין בביצים וכו', ע"ש.
וכתב הש"ך (סי' שכד סק"ב) דמ"ג ביצים הוא כמנין חל"ה (וכן רמזו התוס' בערובין פג: ועוד כמה ראשונים) ולרמז חומש יש ה' בסוף תיבת חלה שהרי אי אפשר לכתוב ה' במנין מ"ג אלא בתיבת חלה שהרי מיד כשתקח בידך מנין ה' נשאר בידך מנין ל"ח והרי חלה:
והנה דבריו צריכים ביאור וכבר כתב היערות דבש (צויין בפת"ת) שרבים התחבטו בדברי הש"ך והוא ז"ל ביאר כוונת הש"ך שהרי חלה הוא מלשון חילול שמכחישה ומגרעת בהפרשתו את שיעור החלה והנה יש לשאול דלמה לא קראו לחלה לוז שפי' נבדל מלשון נילוזים (וע"ש מה שביאר על הפסוק ואולם לוז שם העיר לראשונה) והוא גם מספרו מ"ג ולמה קראו לה חלה אלא לרמז לה' שהוא החומש וכדברי הש"ך, ע"ש.
[והיה נראה להוסיף על דברי הש"ך על פי מה שהביא המלאכת שלמה בריש מס' חלה מספר הפרפראות פר' שלח לך: חלה תגן על ה"א, וע"ש. והנה שם רצה לרמוז בזה החמשת מינים החייבים בחלה. אבל לפי דרכינו נופל לרמוז החומש ביצה הנוסף על מ"ג ביצים. ודו"ק].
הטעם שמשערין במידה מחוקה
עוד בשו"ע: וכשממלאים המדה קמח, תהיה מחוקה ולא גדושה. וכתב הט"ז (סק"א) דזו דעת הרשב"א וחולק על הרא"ש דס"ל דמשערין לפי התבואה כמו עומר של מן וממילא בקמח הוא צריך יותר ולכן כתב הרא"ש שיש למדוד הקמח בגודש, והרשב"א כתב דאם כן אי אפשר לנו לדעת כמה ניתסף במן אחר שנטחן בריחיים אלא ודאי אין משערינן אלא בקמח ואין צריך גודש, ע"ש.
הנה הרא"ש בהל' חלה (פ"א סי' ב) יישב בזה מנהג נשי אשכנז שהיו גודשות הקמח לשיעור חלה ותלה הדבר בזה שנפח הקמח רב מנפח התבואה וכו', ע"ש. והרא"ש דקדק כן מלשון המשנה (פ"א מ"ד) דקתני פחות מה' רבעים בתבואה אלמא בתבואה משערינן ושוב דחה דאין ראיה וכו'. וגם בפרק ב' (מ"ו) תנן ה' רבעים קמח חייבין בחלה אלמא בקמח משערין ועוד אי בתבואה משערין מאי איצטריך לאשמועינן הן וסובנן ומורסנן ה' רבעים וכו' אלא ודאי בקמח משערין, ע"ש. [וכן כתב רבינו ירוחם (נכ"א ח"ג קעח:) בשם התוספות (הביאו בבדק הבית) דמהמשנה הזאת דהשאור והסובין והמורסן מצטרפין וכו' מוכח דכשמודדים ה' רבעים בקמח מודדין ולא בתבואה, ע"ש]
והנה הטור פסק לענין חלה כדברי אביו הרא"ש דמשערין מידת החלה לפי התבואה ולא לפי הקמח וכו' לכן כשממלאין המידה קמח צריך לגדשה, עכ"ל. אבל באו"ח סי' תנ"ו לענין לישת המצה לא הזכיר הטור לגדוש את המידה, והסביר הב"י (או"ח סי' תנ"ו) דהוא משום דראה הטור דהרא"ש בהל' חלה ובתשובותיו כלל שני (סי' טו) ספוקי מספקא ליה ולא ברירא ליה מילתא כולי האי לכן לענין לישת המצה לא ראה להקל בדבר, ע"ש.
אבל הב"י דחה דברי הטור שהרי הרא"ש עצמו העיד בתשובותיו כלל שני (סי' טו) שכל רבותיו לא היו מודדין במדה גדושה אלא שהיה קשה לו על דבריהם ולא מלאו לבו לחלוק עליהם ממש והיה מבקש מי שיתרץ לו קושייתו וגם בהלכות חלה סוף דבריו הם כדברי רבותיו [וע"ע בפי' הרא"ש למשנה דחלה פ"א מ"ד]. וכך הוא דעת הרשב"א ז"ל שכתב בתשובותיו (ח"א סימן תס"ה) שהשיב להרא"ש על שאלה זו אם כדעתיה דמר אי אפשר לעמוד על שיעורו דמאן לימא לן כמה היה המן מתרבה, ועוד דאי משום ברכה לבטלה הוה ליה חומרא דאתי לידי קולא דלעתים לא הוו אלא ה' רבעים קמח לבד ופטרי להו מחלה וקא אכיל בטבלא, אלא אין לך בו אלא ה' רבעים קמח שבשיעור העומר אמרה תורה לא בשיעור קמח הבא מה' רבעים תבואה ע"כ. וכך הם דברי הר"ש בפרק קמא דחלה (מ"ד ד"ה פחות) על ההיא מתניתין דפחות מחמשת רבעים בתבואה וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק ו' מהלכות בכורים (הט"ו) וכו'.
וכן כתב המרדכי בפרק אלו עוברין (סוס"י תקצח) בשם ריב"א שאין גודשין מדה של פסח כי מאחר שהיא עשירית האיפה נלמדנה משל כהן גדול שהיתה מדתו כמו כן עשירית האיפה (עי' במדבר כט ד מנחות פז:) והיה גודשה בתוכה כדאמרינן בפרק שתי מדות (מנחות צ.) עכ"ל וכתב הב"י דאף על פי שאין ראיתו ראיה וכו' מכל מקום לענין הדין כיון שהוא מסכים לדעת הנך רבוותא הכי נקטינן, ע"ש. [ועי' ט"ז אוח סי' תנ"ו סק"א ובפמ"ג במש"ז].
ולכן פסק המחבר בשו"ע יו"ד סי' שכ"ד ס"א לענין חלה דכשממלאים המידה קמח תהיה מחוקה ולא גדושה. ואין צריך לומר דכן פסק המחבר באו"ח סי' נ"ו ס"א לענין מצה.
וכתב הפמ"ג במש"ז (סי' תנ"ו סק"א) דלענין חלה ראוי להוסיף אם יש לו, לצאת דעת הטור וספק הרא"ש בחלה.
וכתב עוד הב"י (או"ח סי' תנ"ו) בשם ארחות חיים (הל' חו"מ סי' ק ח"ב הל' חלה עמ' 206) דאם אינו לש אלא עשרון אחד אין לצמצם כל כך בשיעור שמא לא יהא שם שיעור וכשיברך על הפרשת חלה תהיה ברכה לבטלה. עכ"ל. [והוא משו"ת הראב"ד סי' סד].
וכתב בשו"ת הראב"ד (סי' סה) שצריך להוסיף על כל השיעורין הללו במעט כדי קטוף שכן דרכן של נשים לשייר מעט מן המדה [מן הקמח] כדי לקטף. ואם עשה המדה מצומצמת נמצא השיעור חסר כי פעמים שאין מכניסין כל הקמח בקטוף הלכך מוטב להוסיף ולא לצמצם. וכן כתב הב"י ביו"ד סי' שכ"ד בבדק הבית מהאורחות חיים (הל' חלה אות א עמ' 208) בשם הראב"ד (עם כמה טעויות דפוס).
ובספר המנהיג [חלה סי' לה] כתב, דיש להוסיף כמעט שני ביצים לקטף בה העיסה המגולגלת. שאם ימדדנה בצמצום שמא יחסר המידה ויפקיענה מחלה. ואם יברך עליה יעבור על לא תשא, ע"ש.
הדברים נכתבו כסיכום וכלימוד לאברכי הכולל שע"י המכון למצוות התלויות בארץ באלעד, העוסקים כעת בהלכות חלה.
המאמר פורסם בגיליון תנובות שדה מס' 60
