הפפריקה היא אבקה טחונה שמקורה מפלפל צ'ילי משני זנים עיקריים הקטן יותר והמוארך. באופן העיבוד מתחלקת הפפריקה לחריפה יותר או פחות. הפלפל קודם טחינתו עובר ייבוש, ולאחר מכן נעשית הטחינה. איכות הייבוש חשובה מאד, ולעיתים באיכות נמוכה נותרים חלקיקים כהים [שאינם סימן לחרקים].
התבלין הסופי משווק באריזות שונות, חלקן אטומות יותר וחלקן פחות. באחסון לא ראוי, הפפריקה מותקפת על ידי חרקי מחסן שונים בוגרים כגון חיפושית הטבק, וזחלים המותירים קורים וגבישים. התגלמות החרקים מתבצעת בתוך הפפריקה, והיא נעטפת בתבלין, כך שזה נראה כחלק מגושי התבלין.
אופן הבדיקה והשימוש:
יש לפזר את הפפריקה על משטח בצבע כתום, ועדיף על שולחן אור, ולראות שיש זרימה אחידה של האבקה. יש להתבונן אם אין חרקים בוגרים או זחלים בפפריקה, ולוודא שאין סימני חרקים כגון גבישים המאוגדים בקורים שמקורם מהזחלים. את הגבישים ניתן לזהות בקלות וכדי לזהות האם מקורם מלחות פנימית בתבלין או בגין גולם החרק החבוי בפנים ועטוף בתבלין, יש ללחוץ עליהם ובאם הם מתפוררים לאבקה, הרי שכל מקור הגוש מלחות, ובאם אינם מתפוררים, זה בדרך סימן לכך שגולם החרק בפנים. באם כמה מהגושים לאחר לחיצתם התפוררו ונמצאו נקיים, אין צורך לפרר את כל הגושים. לעיתים האבקה באיכות ירודה ומקבלת השחמה, ואין זה סימן לחרקים. כמו כן לעיתים מצויים שיירי גרעינים שלאחר הייבוש נראים שחורים, ואף הם אינם סימן לחרקים.
באם נמצאו חרקים, אין להשתמש באבקה עקב הקושי להפריד את החרקים באופן וודאי.
באם הכל נמצא נקי רצוי לאחסן כמו את יתר התבלינים במקרר ועדיף במקפיא.
