צמח זה מקורו ממורדות הרי ההימלאיה בצפון הודו. וגדל גם באזורים טרופיים וסאב-טרופיים באפריקה, בדרום אמריקה ובמזרח אסיה. צמח זה הוא סוג יחיד במשפחתו הכוללת 14 מינים, כגון ‘מורינגה מכונפת’ [מכונה גם אוליפרה על שם השמן המופק ממנה], ‘מורינגה רותמית’ [שמצויה באיזור עין גדי בא”י כצמח בר], ‘מורינגה סטנופטלה’ ועוד מינים. כאשר מורינגה מכונפת הוא המין הנפוץ והמתורבת ביותר.
המיוחד בצמח זה הוא שבכל חלקיו יש שימוש. הנפוץ ביותר הוא השימוש בעלים של הצמח, שכפי המחקרים שמתפרסמים, הם מכילים את הריכוז הגבוה ביותר של מינרלים, ויטמינים, נוגדי חימצון ועוד חומרים רבים הפעילים נגד דלקות, ויראלית, חיידקית ועוד [מכילים כ-90 ערכים תזונתיים], והם נאכלים כמות שהם או כאבקה לאחר טחינה [ראה בשו”ת חלקת השדה חלק ה ערלה סי’ א, בהגדרת שיח זה לענין ערלה. ובכל גוונא, בעלים ובשאר חלקי העץ – לא נוהג ערלה כלל].
בבדיקות שעשינו נמצאו חרקים מרובים, וכדוגמא אציין לבדיקת מדגם של עלים בכמות של 85 גרם, מצאנו על העלים חרקי שדה רבים שזה כלל מעל 25 אקריות, 3 כנימות עלה . 3 טריפסים בוגרים חיים, 1 זחל עש.
אופן הבדיקה והשימוש:
קודם השימוש בעלים, יש להשרותם במים עם חומר לכ-5 דקות, ובאמצעות ספוג לשפשף כל עלה משני צדדיו עם החומר ולשטוף היטב תחת ברז מים. לאחמ”כ אפשר להשתמש בהם כמות שהם, או למטרת טחינה לשימוש כאבקה.
מורינגה – אבקה
בחזקת נקיה, מחמת השטיפות קודם ההכנה, ומחמת אופן עיבוד החומר.
מורינגה – חליטה
מחשש למזיקי מחסן, יש לבדוק כערך עלי תה
מורינגה – שמן
בחזקת נקי.
