בשיח הצלף יש כמה חלקים הנאכלים, והזכירו אותם בגמרא בכמה מקומות, כשיש נפק"מ לברכת הנהנין, לאיסור ערלה וחובת הפרשת תרומות ומעשרות מכל אחד מהדברים הנאכלים. החלקים הנזכרים בחז"ל שנאכלים, הם ה'תמרות' [=הענפים החדשים הנושאים עלים צעירים היוצאים בחודשים אפריל-מאי למניינם], ה'קפריסין' [=הם פקעי הפרחים הקטנים שיוצאים מן התמרות. פקעות אלו מכילים את התפרחת העתידית שממנה יצאו הפירות. ואם מעונינים לקטוף הקפריסין יש לבצע זאת בזמן קודם שיפרחו להיות אביונות והם עיקר הפירות בימינו], ה'אביונות' [=הם הפירות הסופיים שבד"כ הם מרים וחריפים, והכנתם כדבר מאכל הוא תהליך מיוחד שנצרך בכדי להפיג את המרירות].
צמח הצלף גדל בר ולכן החרקים הרגילים להופיע על כל עלי צמחי הבר – מופיעים גם על צמח זה. החרקים מופיעים בעיקר על התפרחת ועל הפקעות. בין החרקים ניתן למצוא כנימות עלה, זחלים של עשים שונים ועוד. לעיתים ניתן לראות זחלי עש שחדרו לתוככי פרי הצלף.
אופן הבדיקה והשימוש:
השימוש בעלים אינו נפוץ היום, אולם הרוצה להשתמש בהם, ינהג כבנקיון של עלי תבלין טריים [ראה דוגמא ערך 'צתרה']. האביונות, שהם הפרי הסופי – בדרך כלל נקי. לחרקים חיצוניים די בשטיפה חיצונית של הפרי. אולם כיון שלעיתים יש חשש שזחל עש חודר פנימה לכן יש להתבונן באם יש סימני חדירה לתוככי הפרי [עדיף לקלף את הפרי, ואז סימני החדירה נראים היטב]. פקעי הפרחים [ה'קפריסין'] גם הם בדרך כלל נקיים, ובפרט אם הקפידו לקוטפם בזמן קודם שהתחילו את שלב הפתיחה לקראת הפריחה, ואז אין חשש שחרקים חדרו פנימה. ואם גם נראה שאין כל סימני חדירה של זחל פנימה, די בשטיפה חיצונית טובה של הפרי – ואפשר להשתמש בו.
צלף כבוש
במספר מדינות בעולם [כגון במרוקו] מתמחים מאד בייצור של פקעי הצלף לכבישה [שהם ה'קפריסין' והם עיקר הפרי למאכל בימינו ולכן הברכה גם משתנה, וכמ"ש בשו"ת שש משזר ח"א או"ח סו"ס ד], ובדרך כלל מקפידים מאד לבצע את הקטיף בזמן המדויק, ולאחמ"כ הליך הכבישה והפגת המרירות, וכל זה כולל הרבה הליכים של שטיפה וניקיון. ומבדיקות שעשינו בקופסאות שימורים של הכבושים – נמצאה התוצרת נקייה לחלוטין.
