בפרי האננס לעיתים תדירות קיימת נגיעות חיצונית של כנימות בעיקר כנימה קמחית, שאליהם נמשכים נמלים רבים. גם כנימות ממגונות אחרות ניתן לראות לעיתים קרובות. בנוסף מצויים כמה חרקי שדה ניתן לראותם מתהלכים על הפרי כגון תריפסים [39 סוגים שונים נפוצים במדינות דרום אמריקה שתוקפים את האננס], עכבישים ועוד. כאשר הם ניזונים ממיץ הפרי, הם אף מסתתרים במקומות המסתור שעל קליפת האננס כגון בחורים הטבעיים שבקליפה. לעיתים נדירות יותר תתכן חדירה של זחל עש הפירות ושל זבוב הפירות [זבוב האננס המצוי בעיקר במדינות דרום אמריקה כמו פרגוואי ופרו ועוד] לתוככי הפרי. מציאות זו קיימת יותר בגידולים פרטיים של אננס בחצרות הבתים. ובמדינות מסויימות ללא טיפול הדוק זה מצוי לרוב גם אצל חקלאים מסודרים. [ראה בספרי שו”ת חלקת השדה ח”א (ערלה סי’ טו) מה שכתבתי להוכיח שפרי האננס דינו כירק, אין נוהג בו ערלה ויש להיזהר בו מחשש כלאי הכרם].
אופן הבדיקה והשימוש:
פרי האננס הנקנה בשווקים, מגיע ממטעים מטופלים והוא בחזקת נקי מחרקים ואינו חייב בדיקה פנימית, אולם כאמור, כנימות עלולות להימצא על הפרי גם במטעים מטופלים, ולכן בזמן הורדת הקליפה יש לשים לב שלא תעבור הכנימה על גבי הפרי [במידה וזה כנימה, היא אמורה לרדת בשפשוף קל]. לאחר הקילוף, יש להוריד גם את המשקעים שיש מהצד החיצוני, כיון שהם משמשים כמקום מסתור לחרקים חיצוניים. פרי ממטעים שאינם מטופלים או מחצרות הבתים, או בקנייה בשווקים בדרום אמריקה, לאחר הקילוף יש להתבונן על כל הפרי [לאחר הקילוף קל יותר לזהות סימני חדירה או עקיצה של הזבוב] במידה והכל ‘בריא’ לחלוטין ואין רכות יתירה, ניתן לאכול את הפרי. במידה ויש חשש כלשהו, יש לפרוס את הפרי לפרוסות ולבדוק בכל פרוסה אם ישנם זחלים.
